העיתונאי יועז פרסם השבוע בגלובס את הקטע הבא:

בהמתנה לוינשטיין

קרוב ל-11 חודשים חלפו מאז החליטה הפרקליטות להעמיד לדין, בכפוף לשימוע, את ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, באשמת לקיחת שוחד של כ-2 מיליון שקל. השימוע התקיים לפני 4 חודשים.

לפני 3 חודשים הוגש כתב אישום ראשון בפרשה, נגד איש העסקים עמנואל ארביב. ואולם ההחלטה בעניינו של ראש העירייה הוותיק, המכהן זה 23 שנה, עדיין מתמהמהת.

ההחלטה אמורה להתקבל על-ידי פרקליט המדינה, משה לדור, שהסמכות בעניין זה הואצלה לו מטעם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

היועץ הנוכחי כבר לא ייזכר כמי שבתקופתו היתה קבלת ההחלטות בתביעה הכללית מהירה במיוחד. בר איננו הדוגמה היחידה. אפשר להיזכר, למשל, גם בעניינו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, הממתין עדיין להחלטה סופית; וגם בעניינו של העיתונאי, אורי בלאו, הממתין גם הוא להחלטה אם להעמידו לדין בפרשת החזקת המסמכים הסודיים, לאחר שהשימוע בעניינו התקיים גם הוא לפני חודשים ארוכים.

לפני כחודש ימים, במהלך דיון במשפטו של ארביב, התבטא נציג הפרקליטות באופן שממנו ניתן היה להבין שההחלטה בעניין בר כבר נפלה. בפרקליטות מיהרו לסייג ואמרו כי אין עדיין החלטה סופית. למה בדיוק מחכים?

"אילוצים אובייקטיביים הם אלה המעכבים את קבלת ההחלטה באשר ליתרת הנאשמים, מלבד ארביב", מסר דובר משרד המשפטים בתשובה לפניית "גלובס", וציין כי "ההערכה היא כי החלטה תתקבל בתוך שבועות ספורים". אשרי המאמין.

אתר news1 מדווח שפרקליטות המדינה ביקשה מבית המשפט העליון להורות על ביטול בדיעבד של אישורי הבניה שניתנו שלא כדין לפרויקט בית ליראור על-ידי ראש עיריית רמת גן, צבי בר. ההודעה נמסרה לבית המשפט העליון במסגרת עתירה שהוגשה נגד אישור הבניה שניתן על-ידי בר והיא נמסרה על סמך העובדות שהתבררו בחקירה הפלילית שהתנהלה נגד בר ואשר מגולמת בכתב האישום שהוגש נגדו בגין מתן שוחד לראש העירייה ויו"ר הוועדה המקומית לצורך אישור התוכנית לבניית בית ליראור.  בהודעה נמסר עוד שאמנם התוכנית כבר פורסמה למתן תוקף ברשומות, אך ההליכים המשפטיים הנוגעים אליה אינם חלוטים. כך שבית המשפט מוסמך להכריז על ביטול אישורה של התוכנית. מדובר בעמדה יוצאת דופן של המדינה, אשר בעבר נמנעה מלבקש ביטול בדיעבד של אישורי בניה שניתנו לפרויקטים שלא כדין.

ד”ר אבי ליליאן, יו”ר סיעת רמת-גן הירוקה ונציגה בועדת המשנה לתכנון ובניה, הגיש בקשה דחופה לקיים דיון בועדת המשנה לתכנון ובנייה על העמדה שתוצג מטעמה בועדת הערר המחוזית ב 13.2.12 בערר ארלוזורוב 36 . בעקבות פנייתו, תקיים ועדת המשנה דיון בעניין ביום ראשון הקרוב 12.2.12.

להלן נוסח מכתבו של ד”ר ליליאן:

 

נכבדיי,

בימים אלה נדון בועדת הערר המחוזית ערר 5432/11 שהוגש ע"י יזמי ארלוזורוב 36.

הערר הוגש על קביעת הועדה המקומית שקבעה שאין די ב 18 החניות המבוקשות ע"י היזמים ושיש צורך ב 43 חניות. ההחלטה התקבלה על סמך עמדתו הנחרצת של היועץ המשפטי שקבע שתקן של 18 חניות מתאים למעונות סטודנטים אך היות ובפועל הבניין אינו מעונות סטודנטים אלא בניין מגורים לכל דבר ועניין, התקן המתאים הוא תקן של בניין מגורים.

משום כך יש צורך ב 40 חניות בשל 40 הדירות ועוד 3 חניות תפעוליות.

אדגיש כבר כאן, שבדיון בו התקבלה ההחלטה היה ברור לי ולכל המשתתפים שהדרישה של הועדה המקומית היא לחניות בפועל שיוכשרו בשטח המגרש.

בהחלטת ביניים של ועדת הערר, מיום 23.1.12, קבעה ועדת הערר כי השימוש בבניין על פי התכנית התקפה הוא "למגורי סטודנטים, אנשי סגל ואורחי מכללת שנקר" בלבד, וככזה, אמנם אינו "מעונות סטודנטים" אך גם לא "מגורים".

ועדת הערר גם ציינה שהבניין חסר מאפיינים של מעונות סטודנטים. ועדת הערר קבעה, כי תדון ביום 13.2.12 במספר מקומות החנייה הראוי לשימוש האמור.

ועדת הערר ביקשה כי יוצג לה גם מידע על האפשרויות לבניית מרתף חנייה אוטומטי בבניין, וכן כי הועדה המקומית תציג "את האפשרויות, ככל שקיימות, להמיר מיקום חניות במגרש בתשלום לקרן חנייה".

לאור החלטת הביניים של ועדת הערר, אני דורש שהעמדה אותה מתכוונת להציג הועדה בועדת הערר תוצג לפני ועדת המשנה עוד לפני הדיון בועדת הערר המחוזית (הקבוע ל-13.2!).

עמדתי היא שעל הועדה המקומית לעמוד על עמדתה לגבי מספר החניות ולהתנגד לשימוש בקרן חניה גם אם קיימת תוכנית לחניון ציבורי במרחק וגודל מתאימים.

לעניין מספר החניות, לא הוצגו בועדת הערר ע"י היזמים שום נתונים חדשים שיש בהם כדי לשנות את האופי של הבניין. לא הוצג חוזה לטווח ארוך עם מכללת שנקר ולא כל מסמך אחר שיש בו כדי לשוות לבנין אופי של מעונות סטודנטים.

לכן, אין כל סיבה לסגת מהדרישה לתקן חניה כפי שמקובל עבור בניין למגורים.

לעניין השימוש בקרן חניה, עמדתי היא שאין מקום לאשר הסדר של "קרן חניה" לבניין שהקושי להכשיר בו חניה כנדרש נובע מעבירת בנייה.

אישור כזה יהיה בבחינת מתן פרס לחוטא, ואינו במסגרת "שיקולים שבתכנון, סביבה או תחבורה", שרק על בסיסם מתירות התקנות לנקוט בהסדר זה.

ב”כ הועדה המחוזית כתבה לאחרונה, בהתייחסה לבניין בארלוזורוב 36: "תכניות להכשרת עבירת בניה משבשות את פעולתה של המערכת התכנונית, בכך שהן אינן מותירות למוסד התכנון מרחב שיקול דעת, אלא מציבות בפניהם מצב אחד בלבד לאישור, והוא זה הבנוי בפועל.

לא תכנון ובניה, ואף לא בניה ותכנון, אלא בניה וכפיה. היטיב לבטא זאת כב' השופט מודריק בעת"מ ת"א) 1544/08 יסודות יניב נגד הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז:”…אישור כפוי של תכניות שנובע ממציאות שנקבעה בשטח תוך הפרת דיני התכנון אינו יכול להוות בסיס למערכת תכנונית תקינה. זה היפוכו של התכנון. זו אנרכיה תכנונית" (המקור מצורף עם הדגשת הקטעים המצוטטים).

לא רק זאת, גם לו היה ראוי לפתור את עניין החניות בארלוזורוב 36 באמצעות קרן חניה, לא קיים לפי מיטב דעתי חניון מתאים לכך.

בודאי שלא חניון מתחת לכיכר העצמאות ("כופר היישוב") שמרחקו מארלוזורוב 36 עולה על 350 מטר (המרחק המירבי המותר בתקנות) וכן התוכנית להקמתו מ-1971 לא בוצעה בתוך 10 השנים שהוקצו לכך ועל כן איבדה את תוקפה.

זאת ועוד, אין להסתפק בחוות הדעת של מומחים מטעם היזמים בעניין הגודל המכסימאלי של חניון תת-קרקעי שניתן לבנות גם היום.

עלינו כחברי הועדה המקומית ליזום הערכה הנדסית עצמאית או לפחות לדרוש בועדת הערר זכות להגיב בחוות דעת מקצועית משלה אם ייטען בחוות הדעת מטעם היזמים שאין אפשרות לבנות חניון קרקעי גדול דיו כך שיהיו בשטח המגרש כל 43 החניות הנדרשות.

כן יש לזכור שבפני היזמים פתוחה האפשרות למעבר למסלול השימוש למגורים שבמסגרתו יאוחדו דירות כך שמספרן לא יעלה על 20 וחלופות אחרות שיקטינו את מספר החניות הנדרשות על פי חוק.

לפיכך אני דורש , כאמור, שהעמדה אותה מתכוונת להציג הועדה בועדת הערר תוצג לפני ועדת המשנה עוד לפני הדיון בועדת הערר המחוזית (הקבוע ל-13.2!).

לטיפולכם בהקדם האפשרי אודה,

ד"ר אבי ליליאן

חבר מועצת העיר

חבר בוועדת המשנה לתכנון ובנייה בר"ג

דה מרקר מדווח על הגשת כתב אישום נגד איש עסקים לונדוני בגין מתן שוחד לצבי בר בסכום שקרוב למליון שקל בתמורה לקידום אינטרסים בפרויקטי נדל”ן ברמת-גן. על פי כתב האישום הוסוו כספי השוחד באמצעות הלוואה שניתנה לצבי בר ואשר הוחזרה ע”י נותן השוחד.

 

להלן הפתיח של כתב האישום:

צבי בר מכהן משנת 1989 כראש עיריית רמת גן. במסגרת תפקידו כיהן צבי בר כיושב ראש הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן (להלן: "הועדה המקומית") חבר בוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א (להלן: "הועדה המחוזית") וחבר בועדת משנה ב' להתנגדויות של
הועדה המחוזית (להלן: "ועדת ההתנגדויות").

במהלך תקופת כהונתו היה צבי בר, במסגרת תפקידו, בעל יכולת השפעה, בין במישרין ובין בעקיפין, על קידום ושמירה של אינטרסים כלכליים של אנשי עסקים ויזמי נדל"ן בתחום העיר רמת גן.

הנאשם הינו אזרח איטלקי המתגורר בלונדון, איש עסקים, יזם נדל"ן ובעל מניות בחברות העוסקות בתחום הפיננסים והנדל"ן.

ביום 20.3.2001 הקים הנאשם יחד עם אחר את חברת בלנטפורט – ניהול השקעות בע"מ (להלן: "חברת בלנטפורט") והחזיק במחצית מהון מניותיה.

ביום 19.5.05 החליטה חברת בלנטפורט על העברת מניות, ועל הקצאתן של מניות נוספות, שבבעלותו של הנאשם, הפכה להיות בעלת 50% מהון ,Reliant Universal Co. כך שחברת המניות של חברת בלנטפורט.

במהלך התקופה שבין 2005 ועד 2008 (להלן: "התקופה הרלבנטית לכתב האישום") היה הנאשם, באמצעות אחזקותיו בחברת בלנטפורט לעיל, בעל אינטרסים בפרוייקט הנדל"ן "בית ליר אור" הנמצא בשטחה השיפוטי של עיריית רמת גן ובסמכות הועדה המקומית.

במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום, היה צבי בר, במסגרת תפקידו, בעל יכולת השפעה, בין במישרין ובין בעקיפין, על קידום האינטרסים הכלכליים של הנאשם בפרוייקט בית ליר אור. הנאשם היה מודע לכך ופעל לנצל יכולת השפעה זו לטובתו.

כפי שיפורט להלן, במהלך התקופה שבין אפריל 2006 – נובמבר 2006 נתן הנאשם לצבי בר שוחד בסך של 977,743 ₪ בעד פעולות הקשורות בתפקידו, ובעד קידום האינטרסים הכלכליים של הנאשם בפרוייקט בית ליר אור.

על מנת להסוות את כספי השוחד לצבי בר, פעל הנאשם לכך שצבי בר ורעייתו יקבלו הלוואה על סך 225,000 ליש"ט מחברה בלונדון; הלוואה אשר הוחזרה, בחלקה, על ידי הנאשם.

העיתונות הרבתה לסקר את ההתפתחויות סביב הכוונה להעניק למתחם הבורסה ברמת-גן את השם “קריית צבי בר”. הכוונה סוכלה לעת עתה בשל  עתירה ובקשה לצו ביניים של תנועת אומ”ץ. הדיון בבקשה לצו ביניים התקיים בלו”ז מקוצר לאחר שנמסרה  תגובת העירייה וצבי בר.

את כל המהלך יזם נציגה של סיעת מר”ץ – תנועה שבדרך כלל מתייצבת בקו הראשון בכל הקשור לשמירה על שלטון החוק ותקינות שלטונית. ההחלטה התקבלה תוך התנגדות של תנועת רמת-גן הירוקה ותנועת הצעירים.

סיקור ממצה של הפרשה ניתן לקרוא בהארץ, ynet, גלובס וב news1.

 

להלן ההחלטה של השופט קובי ורדי:

לפניי בקשה למתן צו ביניים המורה על דחיית הטקס שאמור להתקיים מחר, 22.12.11בשעה 1630 , טקס לקריאת ,קריית צבי בר – הבורסה, מרכז העסקים הבין-לאומי' (להלן: הטקס). יש לציין שבאותו מעמד של הטקס קבועה גם קבלת פנים חגיגית לציון תשעים שנה להיווסדה של העיר רמתֿ גֿן.

הבקשה היא במסגרת עתירה שבה מבוקש לבטל את החלטת משיבה 1 (להלן: העירייה או המשיבה) מיום 24.11.11 לקרוא את מתחם הבורסה ליהלומים ברמתֿ גֿן על שם משיב 2 (להלן: ראש העירייה). ביטול ההחלטה מבוקש עקב כך שראש העירייה חשוד בעברות חמורות של שוחד, הפרת אמונים והלבנת הון; קיימת הודעת פרקליטות על כוונה להגיש נגדו כתב אישום בגינן כפוף לשימוע; נערך לו שימוע ואף הוגש כתב אישום נגד מי שמואשם כנותן השוחד לראש העירייה. המצב נכון להיום הוא שלא הוגש כתב אישום נגד ראש העירייה.

לטענת המבקשת, קריאת מתחם הבורסה על שמו של ראש העירייה בעיצומה של חקירה היא בבחינת ביזוי וזילות מערכת החוק והמשפט בישראל ופגיעה באמון הציבור. היא טוענת כי מבוצע מחטף וכיכר העיר מוכתרת בשמו, כאשר מתחם הבורסה עומד על תלו למעלה מעשרים שנה, ראש העירייה מכהן בתפקידו מעל עשרים שנה, ולא ייגרם שום נזק מהמתנה קצרה עד לסיום ההליכים וההכרעה בעתירה.

לטענת המשיבים, חזקת החפות המוגברת העומדת לראש העירייה מטה את הכף וגוברת על כל אינטרס כזה או אחר, ואין מקום להכפשת שמו של ראש העירייה או למניעת ביצוע ההחלטה, שהתקבלה כדין בעירייה, שמטרתה להוקיר את ראש העירייה על פעולותיו בתפקידו. המשיבים מעלים גם טענות על שיהוי שנפל בהגשת העתירה ועל פגם בתצהיר.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בבקשה ובתגובה, החלטתי לקבל את הבקשה וליתן צו ביניים שלפיו יידחה הטקס, וזאת לפחות עד להכרעה בעתירה.

מדובר בתיק המעלה לדיון סוגיה כבדת משקל, שבה עומדים זה מול זה האינטרסים השונים של הצדדים, חזקת החפות של איש ציבור מחד גיסא והאינטרס הציבורי ואמון הציבור מאידך גיסא. בבואי לבחון את סיכויי העתירה, ניתן לומר שהנושא דורש דיון מעמיק, אבל לא ניתן לשלול בשלב זה את סיכויי העתירה או את טענות המבקשת ואת הצורך לבחון את השאלה האם במצב הדברים המשפטי הקיים יש מקום לקרוא מקום ציבורי על שם ראש העירייה.

עלֿ פֿי ההלכה, השיקול העיקרי במתן צו ביניים הוא מאזן הנוחות, ולכן גם בתיק דנן יש לשקול שיקול זה כשיקול עיקרי. בנסיבות העניין אני סבור שמאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה. לטעמי, לא דומה המצב לפני שנוצרו עובדות בשטח, התקיים הטקס והושם השלט הקורא את המתחם על שם ראש העירייה, למצב לאחר קיום הטקס ולאחר שהושם השלט האמור.

מעבר לעניין הסימבולי של קיום הטקס והמשמעות לכך, הרי ברי כי השיקולים שיצטרכו להישקל בבוא הזמן, אילו התקיים כבר הטקס והושם השלט, הם שיקולים אחרים מהשיקולים שצריך לשקול בטרם התקיים הטקס והושם השלט. קביעת השלט וקיום הטקס יוצרים למעשה מעשה שגם אם הוא לכאורה, מבחינה פיזית, הפיך (שכן ניתן, כמובן, להוריד את השלט שיושם), הרי מבחינת המעשה עצמו – עריכת הטקס והמשמעות של הורדת שלט שכבר הושם – עמוקה הרבה יותר וקשה הרבה יותר, והשיקולים לגביה שונים, כך שכמעט מדובר במעשה עשוי.

זאת ועוד: לטעמי, דווקא הפגיעה בראש העירייה, שהמשיבים חפצים כמובן בטובתו ורוצים להוקירו אף בלא שהיזמה, לשיטתם, באה מצדו, תהיה עמוקה הרבה יותר אם יהיה צורך באקט של הסרת השלט וביטול השם, מאשר כיום, טרם התקיים הטקס וטרם נקבע השלט. לא ניתן להתעלם, מנגד, מכך שהחגיגה הקבועה למחר איננה עוסקת רק בטקס לקריאת מתחם הבורסה על שם ראש העירייה, אלא גם, ואולי אף בעיקר, בקבלת הפנים החגיגית לציון תשעים השנים להיווסדה של רמתֿ גֿן. חגיגה זו כוללת תערוכה, הדלקת נר חנוכה, הופעת מקהלה והרכב מפוחיות פה ודברי ברכה. החגיגה יכולה להתקיים גם בלא קיום טקס קריאת השם, וזאת לחגיגת תשעים השנה להיווסדה של העיר.

לא ניתן להתעלם גם מכך שמתחם הבורסה, כפי שהוא מכונה, נמצא במצב זה עשרות שנים, וגם ראש העירייה המכהן מכהן בתפקידו למעלה מעשרים שנה, ושבלא להכריע בשלב זה בשאלה האם דובר במחטף, כפי שטוענת המבקשת, אם לאו, כפי שטוענים המשיבים – הרי כל בהילות או דחיפות לקיום הטקס והשמת השלט דווקא כעת, והדבר ניתן לדחייה קצרה נוספת עד להכרעה בעתירה עצמה.

יש להדגיש שוב שאינני בעתירה עצמה, המעלה שאלה הראויה להתברר בכובד ראש, וניתן לטעון לכאן או לכאן, אלא כל שאני מכריע הוא במסגרת הבקשה למתן צו הביניים, למצב שראוי שיהיה עד להכרעה בעתירה, ולטעמי מאזן הנוחות מטה במקרה זה את הכף לכך שלא תיקבענה עובדות בשטח עד להכרעה בעתירה.

המשיבים מעלים כאמור טענות נוספות, הן לגבי שיהוי שנפל בהגשת הבקשה והעתירה הן לגבי פגם בתצהיר שהוגש. אינני סבור שטענות אלה יש בהן כדי להטות את הכף. לגבי התצהיר, מדובר לכאורה בפגם טכני, באשר התצהיר הוגש בתמיכה לעתירה, וברי שמדובר באותו תצהיר, כאשר הבקשה למתן צו הביניים עצמה מפנה לעתירה, מה גם שהמצהיר, מר אבנרי, נוכח באולם והיה ניתן בנקל להכשיר את אותו תצהיר במידת הצורך. לגבי השיהוי הנטען, בסופו של דבר הבקשה והעתירה הוגשו בלוח זמנים מהיר, וגם אילו הוגשו ימים מספר קודם לכן היה זה כבר לאחר שליחת ההזמנות לאירוע, ולא ניתן להתעלם גם מכך שעד לקבלת ההזמנות בידי המוזמנים לא היה ידוע למבקשת המועד הקבוע לעריכת הטקס, ולכל היותר היא ידעה על כוונה עקרונית לקריאת מתחם הבורסה על שם ראש העירייה –וזאת גם כן מפרסומים לא-רשמיים, למעשה, שכן פרוטוקול הישיבה שבה התקבלה ההחלטה, מיום 24.11.11 , טרם פורסם, לפי נוהלי העירייה, לטענתה.

יש לציין שלמבקשת ישנן טענות נוספות, כמו באשר לעצם ההחלטה על הנצחת איש ציבורעוד במהלך חייו, וכן על העדפת הנצחת ראש העירייה על ראשי עיריות אחרים, וטענות אחרות, התומכות, לשיטתה, בטענתה שמדובר בניסיון למחטף ולקביעת עובדות בשטח. גם טענות אלה תתבררנה, כאמור, במסגרת העתירה.

בסופו של יום, מכל השיקולים האמורים, ניתן צו ביניים שלפיו הטקס שהיה אמור להיערך מחר, בכל הקשור לקריאת מתחם הבורסה על שם ראש העירייה – מתבטל.

כלכליסט ודה מרקר מדווחים על מכתבים חריפים ששלחו פרקליט המדינה, משה לדור,  והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שרית דנה, לועדה המחוזית בחיפה בעקבות החלטתה להפקיד תוכנית שכל מהותה הכשרה בדיעבד של עבירות בנייה.

במכתבו כתב לדור: "הרושם הכללי שנוצר הוא שהוועדה המחוזית פועלת להכשיר עבירת בניוה חמורה רק משום שנקבעו 'עובדות בשטח', בניגוד מוחלט לעמדה התכנונית שנקטה בעבר, ובניגוד למתחייב מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה לפיהן יש לתת משקל רב לאינטרס הציבורי במניעת עידוד עבריינות בנייה בדרך של הכשרת עבירות חמורות בדיעבד".

במכתבה כתבה דנה: "מועלות תמיהות מהותיות ונוקבות בעניין החלטת הוועדה המחוזית על הפקדת התוכנית. עיקר התמיהות מתייחסות לשינוי בעמדת לשכת התכנון ביחס לתוכנית, ולמשקל שנתנה הוועדה להנחיית היועץ המשפטי לממשלה בעניין מניעת עידוד עבירות בנייה, וזאת למרות עבירות הבנייה שבוצעו, היקף הבנייה, ההליכים המשפטיים והחלטות בתי המשפט".

בדיון שנערך היום בועדת הערר המחוזית בעניין ארלוזורוב 36  (ראה פוסט קודם) התמקד הדיון בהבדל שבין "מעונות סטודנטים" ל"מגורי סטודנטים" לעניין תקן החניה הנדרש. המשיבים (הועדה המקומית ושכנים לבניין) טענו שלארלוזורוב 36 – הגם שמוגדר לו שימוש כמגורים לסטודנטים – חסרים מאפיינים של מעונות סטודנטים ולכן לא ניתן להחיל עליו תקן חניה מופחת החל על מעונות סטודנטים. לפיכך התבקשו העוררים (יזמי ארלוזורוב 36) בהחלטת ביניים (ראה להלן) להתייחס לטיעון זה בכתב תוך שבעה ימים. 

 

כזכור, הגישו יזמי ארלוזורוב 36 בקשה לועדה המקומית ברמת-גן לאפשר בניית 18 מקומות חניה באמצעות מתקנים מכניים וזאת במסגרת המאמץ להכשרת הבניין מבחינה תכנונית. הבקשה נדחתה עקב חוות דעת נחרצת של היועץ המשפטי של העירייה שקבע שתקן החניה החל על המבנה הוא תקן החניה הרגיל החל על מבנים למגורים ולפיכך יש צורך ב 43 מקומות חניה. על החלטה זו של הועדה המקומית הגישו היזמים ערר לועדת הערר המחוזית שיידון  ב 5.12.11 בשעה 10:15 במשרדי הועדה בבית קלקא, דרך מנחם בגין 116, תל-אביב. הדיון פתוח לציבור.

הטענה המרכזית של העוררים היא שיש להחיל על הבניין תקן של מעונות סטודנטים. על כך השיבה בשם הועדה המקומית עו”ד אירה יעקב-סולוביציק מהמחלקה המשפטית של העירייה תשובה מנומקת היטב שעיקריה מובאים בשלמותם להלן:

 

דיירים יקרים,

אנו שמחים לבשר לכם על הצלחה שנחלנו במאבק נגד התכנית לבנות מגדל בן 9 קומות במעלה הצופים 27. ביום ראשון (6.11.11) התקבלה במליאת המועצה שהתכנסה כוועדת תכנון עיר החלטה להחזיר את התכנית לדיון חוזר בוועדת המשנה.

ההישג נזקף לזכותם של תושבי השכונה שפעלו ללא לאות נגד מתן ההיתר ליזמים, ולתמיכתם העקבית של חברי מועצת העיר, ובראשם ד"ר אבי ליליאן מסיעת רמת הירוקה, שהגיש את הבקשה לדיון חוזר ואת הערר למליאה. ראויים לציון חברי סיעת רמת גן הירוקה, חברי המועצה רמי גני, מנחם דוד ורועי ברזילי, וחברי הקואליציה, סגן ראש העיר רמי פדלון ועזרא שמיר, שתמכו בנו. יבואו על הברכה גם פעילים מהשכונה, שדאגו להזכיר במסרונים (SMS) לחברי המועצה כי חובתם העיקרית היא לגלות נאמנות לתושבי העיר ולא ליזמים.

ההישג הוא שלב נוסף במאבקנו על עתידה של שכונת גן הקופים ועל איכות החיים שלנו. במקביל למאבק על הבנייה במס' 27, אנו מבקשים לקדם תכנית בינוי כוללת לרחוב ולסביבותיו. להזכירכם, איננו מתנגדים לבנייה מידתית המתחשבת באופי הרחוב, בתשתיותיו ובבעיות התנועה והחניה בו. אנו מתנגדים לבנייה פרועה של מגדלים, שאינה פרי של שיקול דעת תכנוני, תחבורתי וסביבתי. ככה לא בונים עיר בעידן המודרני.

אנו זקוקים לעזרתכם בהתגייסות של פעילים נוספים, בתרומה כספית ובעידוד מורלי.

בברכה,

ועד הפעולה מעלה הצופים 27

הדמיה: כיצד יראה הבניין המתוכנן במעלה הצופים 27 יחסית לבניינים בסביבתו

 

משמרת מחאה בפתח האולם בו קיימה הועדה המקומית את הדיון בעניין דיון חוזר על ההיתר שניתן למעלה הצופים 27

 

 DSCN2227.jpg

 

להלן הודעה שפרסמה סיעת רמת-גן הירוקה על הישגיה בבלימת תוכניות בנייה שעוררו התנגדות ציבורית ובהן התוכנית הנוגעת לבנייה המתוכננת במעלה הצופים 27.

התושבים נצחו – תוכניות בנייה פוגעניות לא עברו

 התארגנות מוצלחת של חברי האופוזיציה בהנהגת סיעת רמת גן הירוקה, אליה הצטרפו גם חלק מחברי הקואליציה, הביאה למהפך בשלוש החלטות שעוררו התנגדות עזה בקרב תושבי העיר.

מליאת ועדת בניין עיר שהתכנסה בבוקר יום ראשון, אישרה את הערר של ד"ר אבי ליליאן שדרש להביא לדיון חוזר בועדת המשנה את מתן היתר הבנייה  במעלה הצופים 27. לאחר דיון סוער הוחלט לאשר את בקשתו ולהחזיר את הנושא לדיון חוזר בועדת המשנה, זאת למרות שלכאורה תמו  הדיונים בבקשה. הנימוק שהכריע היה שלוועדה לא הובאו נתונים משמעותיים, שעיקרם שבירת קו הרקיע של גבעת גן הקופים ומעמסה גדולה מדי על תשתית התנועה ברחוב צר וללא מוצא.

נציגי התושבים שהפגינו מחוץ לכותלי חדר הישיבות קבלו בסיפוק רב את ההחלטה. התושבים הדגישו שהם אינם מתנגדים להריסת הבניין הקיים ובניית חדש תחתיו, אלא בהקטנת גובה המבנה מ- 9 ל-7 קומות וצמצום מזערי במספר יחידות הדיור.

 גם הבקשה לפתוח אולם באולינג בבנין מגורים באואזיס הושבה ריקם, וזאת בעקבות ערר של רמת גן הירוקה בשיתוף עם חבר המועצה דוד מנחם. חברי המליאה השתכנעו שההפרעה לחיי התושבים אינה מצדיקה מתן רישוי למתחם שמושך בני נוער רבים, שמיקומו הראוי הוא באזור הבורסה או סמוך לאצטדיון. 

המליאה גם מנעה שינוי יעוד למחסן המשמש את מרכל AM PM באותו הבניין, עקב פגמים בהתנהלות המבקשים.

 מועמד רמת גן הירוקה לראשות העיר ישראל זינגר, שעמד מאחורי התארגנות חברי המועצה קבע בסיפוק "זהו ניצחון ברור לתושבי רמת גן, שאיכות חייהם גברה על האינטרסים הכלכליים. אני גאה בהתנהלות חברי המועצה, כולל חברי הקואליציה שנשמעו לקול מצפונם. תודה לד"ר אבי ליליאן ולחברי לסיעה על התגייסותם המלאה, שהביאה לתוצאה המקווה".


© 2007 מאבק גן הקופים ברמת-גן | משתמש בתבנית iKon שתרגם A.M.F ובלוג גוגל אדסנס