בישיבת ועדת המשנה של הועדה המקומית לתכנון ובנייה של רמת-גן שנערכה ב 10.10.10 התקיים דיון לא מתוכנן בעניינים הנוגעים לשכונת גן הקופים ולחניון בגן הקופים. להלן קטעי הפרוטוקול הרלבנטיים:
מר יצחק שחם: בוקר טוב. ועד שכונת גן הקופים.
מר צבי בר: אין שום ועד שנבחר. יש ועד אזרחים.
מר יצחק שחם: לא, הם מגדירים את עצמם ועד שכונת גן הקופים. אני לא יודע אם יש שכונה כזאת או מה, לא חשוב. ב-29 הם פנו אליי בהתייחסות לדבריי בוועדת בניין ערים ב-12/9, שאני בו אמרתי שיש להם התנגדויות רצופות והם הגדירו זאת כהתנגדות סדרתית. אני לא אמרתי את זה, אבל אני מבקש לפרט. בשנות ה-60 תחילת ה-70 לא היה לחץ מים בכל הבתים הגבוהים. ד”ר פלד החליט להקים מגדל מים בגן שאול, אחד המקומות הגבוהים. אגב, לא היו מים גם במעלה הקופים, בבתים הגבוהים. היה סבל רב, התושבים נאלצו לעשות משאבות בתחתית הבית עם בריכת מים, שתעלה את המים לקומות העליונות. זו היתה בעיה גדולה מאוד. החליט אחרי מאבק של שנתיים של הדיירים, עם הפגנות ועניינים, ב-18/2/76 התחילו לבנות ותוך חצי שנה גמרו לבנות את מגדל המים, פתרו את הבעיה לתושבים והסדירו את הגן. בהזדמנות זאת הוציאו את הקופים שהיו שם.
מר צבי בר: דרך אגב, אפשר להחזיר את הקופים.
מר יצחק שחם: לא, הקופים סבלו שם.
מר צבי בר: למה שלא נפתח גן קופים?
מר יצחק שחם: הקופים סבלו שם בצער בעלי חיים. זה אסור היום לפי החוק. אתה לא יכול לשים קוף בכלוב של 2 על 2 בתוך מקום שכל ילד יכול לתת לו לאכול. זה צער בעלי חיים. אגב, זה בניגוד לחוק. ואז זה היה ככה. וחוץ מזה הקופים היו חולים והיו שם טווסים שהיו צורחים בלילות והיו גם מפריעים למנוחת השכנים. כל הדברים האלה יצאו עם השיפוץ של הגן. אז עד היום הם מכנים את עצמם. אני שואל מה טוב. הלאה. לפני כשנתיים בערך הוצע לבנות שם חניון תת קרקעי. החניון הזה היה פותר את בעיות החניה באזור, שזה באמת על ההר בעיה, זה רחוב ללא מוצא וכד’. וגם הציעו להם, אני יודע שמהנדס העיר הציע להם אלטרנטיבות שונות. הם לא מיצו שום אלטרנטיבה כי הם מתנגדים. במיוחד זה לא משנה למי שיש חניה פרטית תחת הבניין, לא משנה לו אם יהיה חניון או לא. היום בקצה הרחוב יש מבנה שהיה שייך להסתדרות פעם, מועצת הפועלים היתה בעבר, אחר כך היה הנוער העובד, אחר כך בית ספר שם משהו. היום של העירייה. זה אחד המקומות היפים ברמת גן.
מר צבי בר: ואנחנו הולכים לשים שם את הצופים. הצופים הולכים להיות שם.
מר יצחק שחם: אגב, בנו את זה כעמדה אסטרטגית , גם שולט על רמת גן. ועומד להיכנס הצופים, תיכף אתה קורא בעיתון על התנגדות לעניין הזה. הצופים זה הדבר האידיאלי. מה, יעשו שם מפעל או מקום שבאים והולכים רכב? צופים, ילדים, אין להם מכוניות.
מר צבי בר: אני מקבל את דבריך.
מר יצחק שחם: רגע, עוד דבר. עכשיו עניין התמ”א 38. תמ”א 38 באה לחיזוק רעידות אדמה. אז ראינו בהאיטי וראינו בניו-זילנד, בהאיטי היה הרס רב, בניו-זילנד היה פחות כי היו בניינים מחוזקים. אבל בכל מקום שראינו רעידת אדמה שנמצאת בבתים שהם במדרון, אז חוץ מרעידת האדמה הבתים גולשים למטה. שם יש לנו מדרון ענק עם בתים שנבנו לפני 1980. ההתנגדות לתמ”א 38 לבתים האלה, יש בה משום דבר חמור מאוד, כי הם מסכנים את תושבי השכונה.
מר צבי בר: אני אענה לך.
מר יצחק שחם: רגע, תן לי לגמור. לפי דעתי, לכאורה הם משרתים אינטרסים של מפלגת אופוזיציה, שבאופן טבעי כל מפלגות האופוזיציה צריכות להתנגד לכל דבר. אני לא מבין, בשם התושבים מתנגדים לכל דבר שיכול להיות שיפור לשכונה?
מר צבי בר: אני אענה לך. רבותיי, לגבי מה שאיצ’ה אמר, א’ אני מעריך את מה שאתה אומר. ב’, אני גם אומר את הדברים עכשיו בהומור. תסגרי.
– הפסקה בהקלטה לבקשת ראש העיר –
מר צבי בר: עזוב קואליציה-אופוזיציה. אנחנו מכירים איזה עורך דין מסוים שעובד שם ועושה את העבודה, הוא רצה שם גם גן ילדים והכל בסדר. זאת היתה טעות חמורה שלי והמהנדס להציע את החניון מתחת, כי זה באמת היה פתרון אדיר, שלנו זה היה עולה 10 מיליון ₪, שזה אבסורד. מי שרוצה, אם יש לכם זמן, רפי אל תפריעו, תסעו לבית חורון, תראו את החניון שנתנו לתושבים – 70 מקומות חניה. שמר מנקה אותם כל הזמן, את המקום, זה התנאי. תראו איך שזה פתר בעיה. תראו את הגינה מלמעלה. אבל זה יימשך, הכוונה שלנו להקים שם את שבט הצופים, לפנות אותו מהמחראה הזאת שלמטה ברח’ שפירא שהולך.
עכשיו לגבי תמ”א 38 – ללכת לראות את הבית. ללכת לראות, תרע”ד 26, ולראות איזה בית הם עשו שאין לו את כל הזכויות. זאת אומרת, לא היה להם עוד שתי קומות, והם עשו את זה והם עשו את שלהם. אני בדקתי את העמודים, בדקתי את הכל, הסתובבתי. אנחנו נלך בשלנו. ההתנגדויות הן לגיטימיות וזה בסדר, שיהיה ככה. זו דרכו של עולם. אתה לא יכול זה. תראה, היתה גם התנגדות של מספר אנשים בוועדה המחוזית על בית הכנסת של ציון פלאח. מה אמרו אנשים? אמרו ‘שם יש פושעים ומסוממים’. בבתי כנסת. חלק מהאנשים-
מר יצחק שחם: הם חוזרים בתשובה, נו.
מר צבי בר: איזה חוזרים בתשובה? זה לא קיים. לכן נעזוב את הדברים, זאת המציאות. מי שיושב בתפקידים הציבוריים יקבל את העניין הזה. אין מה לעשות.
עו”ד גדי בלושטיין: צבי, מילה אחרונה. למה בתור ועדה לא ניזום הקמת החניון?
מר צבי בר: בוא אני אענה לכם.
עו”ד גדי בלושטיין: כולם מבינים שזה הפתרון הנכון.
מר צבי בר: זה עבר אצלי את שלב הבחילה מהסיפור הזה שם. הרי זה היה שמגיע השגריר, החגיגות של השגריר הבריטי, אי אפשר לחיות שם. זה היה פתרון אידיאלי. אז חיים הלך למטה לצומת הזה. בסוף זה יהיה. הוציאו צו על הבית והבית הזה יפה וסרג’יו דאג שזה. אם אנחנו נלך על העניין. אני, לא אכפת לי אם יש יוזמה בעניין, אני אומר עוד פעם, שתהיה מהומת אלוהים, אני יודע גם מי עומד מאחורי העניין, איש מאוד מוזר.
מר יצחק שחם: למה מתנגד לחניה שם באזור?
מר צבי בר: אין סיבה.
מר יצחק שחם: יש הסבר?
מר צבי בר: תקרא את החומר אצל חיים ותראה. מתנגדים. אנחנו לפעמים נכנעים יותר מדי למתנגדים. יותר מדי מהר אנחנו עושים את זה, ואנחנו לא רצים ומשתוללים פה. איך אתה אמרת לי? תל אביב אתה רואה איך שבונים את המגדלים?
עו”ד גדי בלושטיין: לא, אביהוא, אני אגיד לך, עכשיו הולכים לבנות ב-27. אז הם אומרים ‘יש בעיות חניה’. אז אני אומר להם: ‘חבר’ה, אתם התנגדתם לחניה. אתם התנגדתם’. אז עכשיו הם אומרים לי: ‘יש אולי…’
מר צבי בר: שילכו לעורך דין הזה שעושה להם את הכל.
עו”ד גדי בלושטיין: לא משנה, זה שטויות, בואו נעשה את זה.
מר צבי בר: על כל פנים, בוקר טוב, אנחנו מתחילים. קדימה בבקשה.
**************************************
ד”ר אבי ליליאן: כמה הערות קצרות בעקבות מה שאיצ’ה דיבר. אני מודה שכשהוא דיבר עדיין הסוכר עוד לא הגיע לי למוח אז לקח לי כמה זמן.
עו”ד דוד מנחם: על מה הוא דיבר, ליליאן?
ד”ר אבי ליליאן: סוכר, עוד היה מוקדם. אז אני מבקש, איצ’ה, משום מה כשאתה דיברת אתה הפנית את הפרצוף אליי ולא כל כך הבנתי מדוע.
מר יצחק שחם: רציתי להיות בטוח שאתה שומע.
ד”ר אבי ליליאן: כן, שמעתי – שמעתי, לקלוט לא קלטתי, לכן רק עכשיו אני מבקש להגיב. א) אין לי התנגודת גורפת לכל דבר שמועלה פה, לרוב אני לא מתנגד. זאת אומרת, לא יודע מאיפה הבאת את זה שהאופוזיציה תמיד מתנגדת להכל.
מר צבי בר: אתה לא שייך לאופוזיציה, אתה חלק מהקואליציה. אתה מתנהג כמו חלק מהקואליציה ואני מאוד מבסוט מזה. למה אתה מכריז את זה? למה אתה מייצג עכשיו את האופוזיציה?
ד”ר אבי ליליאן: אני זקוק לעוד כמה… סוכר כדי להבין על מה אתה מדבר.
מר צבי בר: אתה חלק מהקואליציה. לכן הפתיחה שלך היתה מוטעית. בבקשה, לעניין.
ד”ר אבי ליליאן: חלק גדול מהכעס של התושבים זה על כך שהעירייה בכלל לא מתייעצת איתם. יש שם את הגופים הירוקים, החברה להגנת הטבע, התושבים וכן הלאה. הם פשוט לא מאמינים למילה אחת ממה שהעירייה אומרת. אני חושב שעקרונית אין לנו שום בעיה עם חניון במקום.
מר צבי בר: זו הכרזה מדהימה.
ד”ר אבי ליליאן: אתה מעולם לא נותן לדבר.
מר צבי בר: ליליאן, זו הכרזה מדהימה מה שאתה אמרת.
ד”ר אבי ליליאן: אני אומר לך עכשיו חד וחלק – אין לנו שום בעיה עם חניון במקום.
מר צבי בר: קחי את זה לדוברות, שהאופוזיציה בעד החניון. רפי, תרשום.
ד”ר אבי ליליאן: אבל תחליט, או שאני אופוזיציה או שאני קואליציה. אתה לא יכול-
מר צבי בר: סליחה, הקואליציה בעד.
ד”ר אבי ליליאן: או, הקואליציה בעד הקמת החניון, יפה. הבעיה שלא מאמינים למילה אחת ממה שאתם אומרים והפחד הוא שאתם לא תשאירו את החלק הירוק שם לאחר מכן. אתה הראית לי את התוכנית לפני 3 שנים, לפני הבחירות, ואני אמרתי לך שזה בסדר גמור, ובסוף כתוצאה מההתנגדות של התושבים זה ירד.
מר צבי בר: למה זה ירד?
ד”ר אבי ליליאן: כי לא מאמינים לכם שתשאירו את השטח הירוק.
מר צבי בר: אז אנחנו הצטיירנו כשקרנים, מה אפשר לעשות? לכן מה שאיצ’ה אמר זה מדם לבו. הוא אמר את הדברים. עכשיו, אתה רוצה שאני אענה לך?
ד”ר אבי ליליאן: אני עוד לא סיימתי.
מר צבי בר: אה, לא גמרת, תמשיך. למה שאני אתרגז? יום ראשון בשבוע.
עו”ד דוד מנחם: אגב, על איזה נושא אתה מדבר?
ד”ר אבי ליליאן: אתה לא היית פה, אתה הגעת מאוחר. איצ’ה ביקש לדבר.
מר צבי בר: מנחם, תתרשתו אחר כך.
עו”ד דוד מנחם: לא, על איזה נושא?
מר צבי בר: מנחם, אחר כך.
עו”ד דוד מנחם: לא, תעזור לי רגע, נו.
ד”ר אבי ליליאן: הוא מדבר לגבי הבנייה במעלה ה-
עו”ד דוד מנחם: גן הקופים?
ד”ר אבי ליליאן: כן.
עו”ד דוד מנחם: נו, אומרים שצריך להרוס את הבניין שם כמו שבנתניה. עכשיו יצא פסק בנתניה בעניינים מקומיים.
מר צבי בר: עזוב, מנחם, אל תיתן לנו…
עו”ד דוד מנחם: הורידו להם את הראשון ועשו…
מר צבי בר: גם בג’לג’וליה היה פסק דין. אתה רוצה ג’לג’וליה?
עו”ד דוד מנחם: בג’לג’וליה לא… אצל הערבים לא, רק אצל היהודים.
מר צבי בר: מה, אל תגיד, אל תגיד. בבקשה, ליליאן.
עו”ד דוד מנחם: היהודים מקופחים לעומת הערבים בנושא הזה.
מר צבי בר: מנחם, תן לו לדבר. בבקשה.
ד”ר אבי ליליאן: היה במעלה הצופים 27, עד כמה שהבנתי, בעיה משפטית ולא עניין עקרוני של עצם השיפוץ של המקום, ודבר נוסף לגבי הנושא של ההקלטה. הבדיחה הזאת שכל דבר יגיע ישר ל-Ynet, כאילו, בדיחה אומרים פעם-פעמיים, אחר כך זה מאבד מהתקפות שלה.
מר צבי בר: למה? כשאני אומר את זה אני נהנה הנאה גדולה.
עו”ד דוד מנחם: מה אמרו על ה-Ynet? שכל דבר הולכים…
מר צבי בר: איזה הנאות נשארו לי? תגיד. פדלון, איזה הנאות? לפחות זה.
ד”ר אבי ליליאן: אתה רוצה לדבר על זה? אפשר לפתוח את זה פה, איזה הנאות נשארו לך.
מר צבי בר: לא, אז אני נהנה מזה שאני אומר Ynet.
עו”ד דוד מנחם: רמי, תסביר לי, רמי.
מר צבי בר: הכל כמובן אמת.
ד”ר אבי ליליאן: אם אני אזמין אותך לאסאדו תראה איזה הנאות יכולות להיות לך.
גב’ ציפי חיזקי: סאדו מאזו.
ד”ר אבי ליליאן: אסאדו מאזו, בהחלט. כל ישיבה פה ביום ראשון זה אסאדו מאזו.
מר צבי בר: מנחם, אסאדו זה כשר?
עו”ד דוד מנחם: אומרים, תלוי. יש כאלה שאומרים שזה רפואי
מר צבי בר: ליליאן, בבקשה.
ד”ר אבי ליליאן: לסיכום, איצ’ה, אתה מדבר איתי רבות, ואני שמח על זה, ואין שום התנגדות גורפת לכל דבר, יש דברים שאפשר בשיחות להגיע להבנות.
מר צבי בר: דבר, בבקשה. אל תפריע לו, אביהוא. מספיק היית בבית כנסת והפרעת אתמול, אז די. אני אומר ברוח טובה. בבקשה, ליליאן. בוא אני אעזור לך – לא היתה קבוצה או רחוב או שכונה שכל כך הרבה דיברנו איתם כמו מעלה הצופים ברחוב הזה. לא היה. זה עבר את המימד של שפיות הדעת בהתנגדויות. ואז כמובן הפעלתם, לא אתה, אני לא יודע מי, הפעילו את מי שהפעילו, את עורך הדין הידוע, שהלך ועשה ואמר וראש העיר ואיך אמרת לא מאמינים לנו. אנחנו נשאיר את זה ככה. לא מאמינים לקבוצה הזאת, שמהיום שהיא כאן כל ההחלטות הן פשוט נקיות וברורות ובהירות, גם סוציאליסטיות. חלק גדול מהאנשים, יש חלק שבאו מהתחומים האלה. עד היום, ואני לעולם לא אבין מדוע היתה התנגדות לחניון. אלוהים, מדוע? תאמין לי, מי שיצא מזה מאושר זה הגזבר. זה היה מונח לו כאן, שלא יהיה חניון, שלא יהיה. אבל גם לצאת נגד הצופים בצריף ההוא שם, או נגד דברים כאלה, אני לא מבין מה שמתרחש שם. לכן לא מאמינים לנו. בינתיים תודה לאל, לא היה דבר שלא אמרנו, שלא עשינו, וההתנגדויות לא מוסיפות לקבוצה זו או לקבוצה אחרת. הן רק מקדמות. זו עיר שרוצים לגור בה ויש לה מערכת חינוך ומערכת רווחה, והשנאות כאלה או אחרות הן יכולות להשפיע על ראש העיר ככה ולהשפיע עליו אחרת. לכן אני חושב שאתם שוגים ואתם צריכים, אם אתה חושב, אתה יושב כאן, שעושים כאן דברים נכונים, אז אני ישבתי, כל פעם היה בא ועד אחר ויושב אתנו. הנה רפי, ייתן לך את כל הפגישות שהיו, ואנשים שוכנעו. בא מישהו אחר מהצד, בא עורך דין שגר בכלל במקום אחר ונכנס סביב העניין הזה. כמו, גדי, היה פרסום על רח’ שרת בידיעות רמת גן, שעורך הדין אמר: הרי בוועדה המחוזית הוא העלה את זה שם על הסף. היועצת המשפטית וזה. זרקו אותו מכל המדרגות בעניין הזה. מה זה בכלל נושא תכנוני? זה הכל לספר. גם עכשיו זה בעיה של היזמית. היא רוצה – שתתבע איתם. לא נתעסק עם זה, ישנה דרך, זאת ועדת תכנון עם השיקולים שלה ואלה הדברים. לכן תמהני מה מתרחש כאן. איצ’ה אמר את הדברים כי איצ’ה בעניין הזה רואה את הדברים כמוש הוא רואה אותם, ושלא יעוותו אותם, שלא ישימו מודעות ברח’ סנהדרין שאלה ואלה היו בישיבה. מה הם יכולים להיות גאים שהם היו בישיבה? גם, אני לא רוצה להזכיר לכם, אני אזכיר לכם מה היה במשתלה. אז השבוע הלכתי למשתלה, לקחתי את עצמי, אמרתי: עכשיו אני רוצה לראות את המקום. שמתי את האוטו, הסתובבתי, ישבו תושבים ואמרו: ‘אנחנו לא האמנו שייצא בית כזה, שיש מרחב בין הבתים, שיש גינה ציבורית. גם אנחנו רוצים’. אמרתי: ‘אבל אני לא חושב שצריך להפוך את הכל למגדלים שם’. אז היה משתלה עם X דונמים, מה לא עשו סביב העניין. צריך להיות הגיונים, צריך להיות חכמים. לא צריכים להיגרר אחרי מסיתים ומלעיזים ותוקעים בשופרות. עובדה שמה שאנחנו רצינו, ועדה מחוזית לא פעם אחת אמרה ‘עד כאן, לא ניתן לכם’. בצדק אמרה. לכן אני חושב שאתם רואים את הדברים אחרת ואני לא רוצה להרבות בעניין הזה, ושיהיה יום טוב לכולם, שבוע הבא אנחנו כאן.
October 15th, 2010 בשעה 17:32
[…] את הפרוטוקול של ועדת המשנה לתכנון ובניה מיום 10.10.10 (ראה פוסט קודם) יכול לקבל את הרושם שראש העיר הטוב והמיטיב, צבי בר, […]