מאבק גן הקופים ברמת-גן

מצורף לעיונכם נוסח כתב האישום שהוגש בתאריך 29.4.2010 בנושא פרשת ארלוזורוב 36 באמצעות התובעת עו”ד ליאורה אפרתי. כתב האישום הוגש נגד מבקש ההיתר ויתר בעלי המקצוע השונים שהיו אחראים ומעורבים בפרשה.

ציטוט נוסף מסעיף 29 בכתב האישום:

במעשיהם המתוארים לעיל ביצעו הנאשמים עבירות של הריסה ובניה בלא היתר וביצוע עבודות בניגוד לתכנית, בכך ש:

• הרסו את בניין הבאוהאוס הישן בלא היתר.
• בנו בניין חדש בן 5 קומות מגורים מעל קומה שחלקה מיועדת למסחר בלא היתר ובניגוד לתכנית בכך שלא הקימו בו מרתף חניה
• בנו 40 יחידות דיור חדשות על אף שהיתר הבניה התיר הוספת 24 יחידות דיור ל- 10 היחידות שהיו קיימות בבניין הישן.

 לצפייה ועיון בכתב האישום המלא לחצו כאן

על פי החלטת מועצת העיר מ 14.10.09 ניתן החל מהיום להפקיד את תב”ע 1050ג המכשירה את עבירות הבנייה בארלוזורוב 36 ומאפשרת שימוש למגורים רגילים ב 40 הדירות למרות מחסור של למעלה מ 30 מקומות חניה שהיא יוצרת באזור מוכה מצוקת חניה. החלטה קבעה כי ההפקדה תיעשה רק לאחר 30 יום (כלומר מהיום) על מנת לאפשר לקבוצת הרוכשים בארלוזורוב 36 והתושבים המתנגדים לתוכנית להגיע להסכמה על תב”ע אחרת. אך ההסכמה לא הושגה ולפיכך מופקדת התוכנית השערורייתית המקורית לה מתנגדים התושבים בכל תוקף.

בחודשים האחרונים נעשו מאמצים להגיע להסכמה בעיקר בתיווכו של חבר המועצה רועי ברזילי שבסיסה ניסוח של תב”ע והסכם נלווה שיבטיחו שאכלוסו של הבניין לא יטיל עומס נוסף על החניות הציבוריות. הרעיון המרכזי היה שקביעות ברורות לגבי מהות השימוש (מעון סטודנטים, מעון לחוסים או בית אבות), אופן השימוש (באמצעות חברת ניהול מרכזית) בתוספת הגבלות כמו שלילת זכות לתו חניה אזורי ואמצעים להבטחת קיום ההגבלות (כמו ערבויות) יאפשרו מצב שכולם יוכלו לחיות אתו.

לאחר הדיון במועצה ב 14.10.09 שהתקיים על פי דרישת קבוצת הרוכשים שסירבו לדחות את הדיון במועצה למרות המגעים שהתקיימו בינם לבין התושבים על תב”ע אחרת, הנטייה הטבעית אצל התושבים הייתה לנתק מגע עם קבוצת הרוכשים נוכח הצעד החד צדדי. למרות זאת, כשנעשתה פנייה מטעם קבוצת הרוכשים לקיים מפגש ישיר ללא עורכי דין, נפגשו ב 25.10.09 שניים מנציגי הועד עם ארבעה נציגים של קבוצת הרוכשים לשיחה ארוכה וכנה.

בשיחה הבהירו נציגי הועד את עמדתם וכן הדגישו את חשיבות גורם הזמן נוכח העובדה שהתוכנית השנויה במחלוקת תופקד תוך זמן קצוב והפקדתה לא תאפשר את המשך הדיונים על תב”ע אחרת. ב 28.10.09 קבלו התושבים מקבוצת הרוכשים הצעה לתב”ע מתוקנת שלא הייתה מקובלת מהטעם שהייתה עמומה לגבי מהות השימוש וגם השאירה פתח להסרת שלילת הזכות לתו חניה אזורי ללא הליך של שינוי תב”ע.

לנוכח המבוי הסתום בנוגע לתב”ע בקשו נציגי קבוצת הרוכשים לנסות לקדם במקביל גם את ההסכם הנלווה. התושבים נענו לבקשה זו וב 2.11.09 הועבר נוסח ההסכם הנלווה לתושבים. ב 5 בנובמבר הוחזר לנציגי הרוכשים ההסכם הנלווה עם הערות התושבים לתגובתם. לנוכח לחץ הזמן היה ברור שאם לא תהיה הסכמה כבר בתחילת השבוע הזה אין למעשה סיכוי להשלים תהליך של אישור ההסכם בקרב התושבים. לפיכך, הודיעו התושבים ב 7.11.09 לקבוצת הרוכשים שנוכח העובדה שלא נמסר להם נוסח תב”ע חדש ונוכח העובדה שלא קבלו אפילו התייחסות בכתב לתגובתם על ההסכם הנלווה אין מנוס מהמסקנה שהמגעים נכשלו. מטרת ההודעה שהופנתה גם לחבר המועצה רועי ברזילי הייתה לנסות להניע מהלך של הרגע האחרון שיביא בכל זאת להסכמה. נציגי קבוצת הרוכשים בקשו לקיים פגישות נוספות אך לגופו של עניין סרבו להעביר כל מסמך חדש. במאמץ נוסף של הרגע האחרון הציעו ביום רביעי חבר המועצה עו”ד גדי בלושטיין וחבר המועצה רועי ברזילי לקיים פגישה עם הצדדים. תגובת התושבים הייתה שאין טעם לקיים פגישה היות שאין כל סיכוי להגיע להסכמה לפני הפקדת התוכנית המקורית. ביום חמישי הודיעו נציגי התושבים שיסכימו למפגש המוצע גם ללא התייחסות בכתב של קבוצת הרוכשים לתב”ע ולהסכם הנלווה אם תובע נכונות עקרונית של קבוצת הרוכשים לדחות את ההפקדה אם הפגישה תצליח לגשר על הפערים. למרות זאת, כל פגישה לא התקיימה והתוכנית תופקד ככל הנראה כבר ביום ראשון הקרוב.

המסקנה ממהלך המשא ומתן שהתקיים בחודשים האחרונים היא שאין סיכוי רב לפתרון המוצע. ההערכה היא שהכישלון נובע מכך שמצד אחד התושבים הבינו שקבוצת הרוכשים מוכנה לאמץ רק פתרון עמום וזמני שהוא לא יותר ממראית עין ושיש סיכוי גבוה שדבר לא יישאר ממנו תוך שנים ספורות. מצד שני, חברי קבוצת הרוכשים הבינו שהתושבים עומדים על ניסוחים בהירים שלא ישאירו מקום לעמימות ואשר יבטיחו פתרון שיעמוד לאורך זמן.

התנהלות הועדה המקומית שאשרה להפקדה תוכנית שמהווה רמיסה של שלטון החוק תוך פגיעה חמורה באינטרס הציבורי היא אחד מרגעי השפל של הנהלת העיר. האירוניה היא שבעוד שהועדה סבורה שהתנהלותה מקילה על מגישי התוכנית, לדעתנו היא רק מכשילה אותם בכך שהיא מאפשרת להם לצאת לדרך חתחתים שבמהלכה יעמדו הם והגורמים שסייעו להם לביקורת נוקבת של גורמים ששלטון החוק והאינטרס הציבורי חשובים להם. אנו מקוים שתהליך שמיעת ההתנגדויות יבהיר לחברים נוספים את המשמעות המוסרית והציבורית של תמיכה בתוכנית כזו והם יצילו את כבודה של הועדה בקבלת ההתנגדויות של התושבים.

עם הפקדת התוכנית, נכנס המאבק לשלב חדש של תהליך ארוך של התנגדויות. יחד עם זאת, אם יבינו חברי קבוצת הרוכשים שדרכם לא תצלח, תמיד עומדת לרשותם האפשרות למשוך את התוכנית השערורייתית ולחזור למשא ומתן.

בישיבה שהתקיימה בתאריך 14.10.09 החליטה מועצת העיר בשבתה כמליאת וועדת התכנון והבנייה לאשר להפקדה את תוכנית 1050ג המכשירה את עבירות הבנייה בארלוזורוב 36 ומאפשרת שימוש למגורים רגילים ב 40 הדירות למרות מחסור של למעלה מ 30 מקומות חניה שהיא יוצרת באזור מוכה מצוקת חניה. יחד עם זאת קובעת ההחלטה כי ההפקדה תיעשה רק לאחר 30 יום ואם במשך זמן זה יגיעו קבוצת הרוכשים בארלוזורוב 36 והתושבים המתנגדים לתוכנית להסכמה על תב”ע אחרת, תתקיים ישיבה נוספת לאישור התב”ע המוסכמת.

הדיון במליאת הועדה התקיים בשל בקשה לדיון נוסף אותה הגישו חברי המועצה עו”ד דוד מנחם (ש”ס) ואילן מאירי (רמת-גן ירוקה) לאחר שועדת המשנה אשרה את התוכנית להפקדה כבר ביוני השנה. הדיון נמשך כשעה וחצי והיה רווי בקריאות ביניים והתנצחויות בין צבי בר לחברי אופוזיציה שהתנגדו בתוקף לתוכנית. במהלך הדיון הביע צבי בר מספר פעמים את צערו על שלא הוציא לפועל את התוכנית לבניית חניון בגן הקופים וניבא שהתושבים עוד “יבואו על ארבע” כדי לבקש להקים חניון בגן הקופים. יש משהו בדברי ראש העיר, שכן אם חלילה תאושר התוכנית כפי שהיא, תיגרם מצוקת חנייה קטסטרופאלית שעלולה להביא תושבים אחדים לקבל כל רעיון שיגאל אותם ממצוקתם. אך מסיבה זו בדיוק נחושים תושבים רבים, גם כאלה שאינם גרים בסמיכות לבניין ואשר גורל גן הקופים יקר להם, להיאבק בתוכנית ולמנוע את אישורה.

אילן מאירי (רמת-גן ירוקה) דרש לדחות את הדיון כדי לתת עוד זמן למשא ומתן בין קבוצת הרוכשים לתושבים אך תביעתו נדחתה. גם רועי ברזילי (סיעת הצעירים) שניסה בשבועות האחרונים לגשר בין קבוצת הרוכשים לתושבים בקש לדחות את הדיון מחשש שההחלטה תמנע את המשך המגעים בין התושבים לקבוצת הרוכשים ואמר: “הם (התושבים) יסרבו להמשיך את המשא ומתן בגלל שאנחנו עושים צעד שלדעתי הוא חד וחזק כלפיהם.” גם בקשה זו נדחתה.

עו”ד דוד מנחם (ש”ס) ציין שאין כל הסכמה בין התושבים לקבוצת הרוכשים ואמר: “ידוע שישנן בניות שהפתרון היחידי שלהן, כשהן נעשות בניגוד לדין, בניגוד לחוק, זה לא להכשיר את השרץ, אלא להרוג את השרץ”.

עו”ד רמי גני (ליכוד) אמר: “אם צריכות להיות שם חניות ואם זה יעלה למישהו כסף, ויש כבר פתרונות כאלה במקומות אחרים, אז יעשו חניות. ואם במקום השטחים המסחריים יצטרכו להפריש חלק לחניות, ויש גם אפשרות בצד להכשיר חלק לחניות, ואפשר גם לעשות פתרונות של חניה בשתי קומות, ויש פתרונות מפתרונות שונים ואפשר גם לחפור. ונכון, זה עלויות, זה יקר”

מר יהודה סגל (רמת-גן ירוקה) אמר:” לעירייה יש אינטרס שבניין יאוכלס. אני אומר כאיש ציבור: עקרונית נכון, בבניין הזה לא. אין שום סיבה להכשיר שרץ ואחר כך למצוא את הפתרונות כאלה או אחרים כדי שלעירייה יהיה אינטרס שהבניין הזה יאוכלס. אותי לא מעניין בכלל היזם והקבלן. התושבים שקנו שם דירות, כולם ללא יוצא מן הכלל, ואני בדקתי את זה, כולם, אף אחד לא מתכוון לגור שם. כולם קנו את זה בשביל ביזנס.”

מר ישראל זינגר (רמת-גן הירוקה) הציע: “אחד הדברים שיהיה מקובל, אין לי ספק, על התושבים, ושיכול להוות גם מחיר כלכלי, אולי לא גבוה, זה בעצם במקום מה שדובר בהתחלה. זה לא דורש שינויים חיצוניים. במקום 40 דירות עם שינויים פנימיים, קירות פנימיים, יהיו 20 דירות. זה יקל בהרבה על הבעיה, זה ניתן.”

גב’ חני נחמיאס (רמת-גן הירוקה) פקפקה בפתרון המוצע של חניון ציבורי בכופר היישוב: “אותו חניון שדיברת עליו, חיים, בכופר היישוב, נכון, הוא 300 מטר מן הבניין, רק לא הזכרת שהוא בזווית של בערך 40 מעלות, והטיפוס אליו הוא כמעט בלתי אפשרי.”

גם עו”ד גדי בלושטיין (תנופה) הביע ספק בריאליות של החניון בכופר היישוב: “הפתרון שבתוכנית הוא לא טוב, אף אחד לא יודע מתי תהיה חניה בכופר היישוב.”

עו”ד צביקה ניר (עבודה) ציין שיש היכן להכשיר עוד מקומות חנייה בבניין: “למה לאשר שימושים מסחריים שם? רח’ ארלוזורוב, היום 70% מהחנויות יש לנו בעיה קשה מאוד בכלל. למה אי אפשר למצוא שם פתרון לתוספת חניה על חשבון השימושים המסחריים?”

מנגד, מהנדס העיר חיים כהן הגן בלהט על התוכנית: “במה היתה הסטייה שלו מההיתר? הוא הרס יתר על המידה. עפ”י היתר הבנייה שעפ”י התוכנית התקפה, היתר הבנייה הוא תוספת לבניין קיים, כשבבניין הקיים צריכות להישאר 3 רצפות חלקיות וקירות חיצוניים. 3 רצפות חלקיות, כל הרצפות שהיו אז, אבל חלקיות, לא בכל שטחן, וקירות חיצוניים. הוא את הרצפות הרס והשאיר רק את הקיר החיצוני. זאת היתה סטייה מהיתר. מה המשמעות של סטייה מהיתר? בתב”ע התקפה, שעל פיה ניתן היתר הבנייה, רשום שאם הבניין ייהרס אז החניה צריכה להיות תת קרקעית. אם הבניין הוא תוספת בנייה אין חניה תת קרקעית. אז ברגע שנעצרה הבנייה בגלל הריסת יתר באה הטענה: ‘ובכן, תעשו עכשיו חניה תת ‘קרקעית’. על זה נדון, על זה הוא ביקש היתר בנייה וסירבנו, והוא הגיש ערר לוועדת ערר, וניצחנו בוועדת הערר, ועדת הערר קיבלה את עמדתנו. נעשו הליכים לצו ההפסקה השיפוטי ושם הוסכם בפשרה שצו ההפסקה הזה יחול עם שינויים שיאפשרו גמר הבניין כפי שאתם רואים אותו היום, הבניין נגמר עפ”י פסק הפשרה, כולל הזכוכית, כולל ציפוי חוץ. הוא ממתין להשלמת ההליכים התכנוניים. ההליכים הוצגו לוועדה המקומית והיא אישרה להפקדה תוכנית אשר משלימה את ההליכים התכנוניים.מה עושה התוכנית הזאת? קודם כל, היא קובעת שכל 40 הדירות יהיו רגילות ולא לסטודנטים בלבד. בניגוד לעמדתנו ולפי, לא רוצה להגיד תכתיב, אבל המלצת מתכננת המחוז. מתכננת המחוז אמרה: ‘אל תתעסקו בסטודנטים או לא, דירות זה טוב, דירות רבות זה טוב, שיהיו דירות רבות’. דירות רבות מחייבות מקומות חניה לפי התקן, אין בתוך הבניין הזה מקומות חניה לפי התקן, יש בסביבה חניון ציבורי מוכר כדין בתוכנית – שישלמו לקרן חניה לחניון הציבורי. כך קבוע בתוכנית. במרחק של 300 מטר מהמקום, פחות מ-300 מטר מהמקום, קבוע בתוכנית תקפה חניון ציבורי מתחת לכופר היישוב, מכיכר כופר היישוב, בתוכנית תקפה, לשם נאספת קרן לצורך הקמתו, שם ישולם התשלום על יתרת מקומות החניה אשר חסרים במקום הזה. הם טוענים שיש להם 10 מקומות חניה ועל היתרה עוד 30 מקומות חניה הם ישלמו לקרן החניה. זאת התוכנית שאישרה הוועדה המקומית במסגרת השלמת ההליכים התכנוניים. אני חושב שהתוכנית הזאת היא טובה, אני חוזר ואומר, מה שאתם רואים בעיניים, שכולם קראו לזה מפלצת ואני לא יודע מה. זאת התוכנית בדיוק, מבחינה חיצונית, בדיוק לפי התב”ע, בדיוק לפי ההיתר. אין הבדלים. כולם, אני חושב, היום חוזרים בהם מהמילה מפלצת. נדמה לי שכולם מעריכים את הבניין ואת המאמץ שנשמר שלא עפ”י איזשהו תכתיב, אלא רק בגלל רצונו של אדריכל העיר. ואני מכבד מאוד את רצונו של אדריכל העיר, כי אני במהלך הדרך רציתי להרוס את כל הבניין, אבל הוא עצר בי. רק בגלל רצונו של אדריכל העיר וגיבוי שהוא קיבל מראש העיר נשמרה החזית הזאת, ואני חושב שזה היה נכון וטוב שזה נעשה ככה, והבניין מוסיף כבוד לעיר הזאת ורק צריך להשמיש אותו. אני חוזר ואומר, אני ממליץ לכם לדחות את הערר ולאשר את הפקדת התוכנית”. נראה שמהנדס העיר מוצא עידוד לעמדתו בזמן הממושך שאורכת החקירה הפלילית בעניין ומכאן התבטאותו: “עבירות לא נקבעו, עבירות נקבעות בבתי משפט, אפילו לא הוגש כתב אישום.”

ראש העירייה מר צבי בר הגן גם הוא בלהט על התוכנית ולא פסק מלהביע את צערו על שנסוג מהכוונה להקים חניון בגן הקופים: “כל הטרגדיה הגדולה של המקום, מאירי, נבעה משטות של אחד, והוא ראש העיר. שאני באתי לשם ואמרתי: בואו נעשה חניון מתחת לדונם וחצי מגן הקופים. מזה עשו לפני הבחירות מהומה. זאתי טרגדיה, ההפסד הוא שלהם….. הם (התושבים) יפגינו מעתה ל-10 שנים. עד שיהיה חניון תחת לגן הקופים, כי זה מה שצריך להיות….. ואני חושב שעשיתם מהומה מהנושא של החניה, טרגדיה. שם היה יכול להיות חניון שלא היה פוגע בגן ולא שום דבר. אבל היה ליבוי להבות, הם יבואו על 4 לבקש חניון. אבל זה כבר מת…. אני הפסדתי על העניין מנדט וחצי. אני מכריז, על גן הקופים, השטות שלי. …. אני חושב שהיתה פה טעות גדולה, שהסתערתם כמו דוברמנים על הבית האומלל הזה. לא היו כאן עבירות והן תוקנו ע”י ההנדסה, והבית בגלל סרג’יו נראה כפי שהוא נראה. אני מוכן, חני, אם את רוצה, לצאת עם חברי המועצה, לעמוד בגן הקופים ושם לראות עם גדי אם ניתן בעתיד פתרון כזה או אחר. כי בוועדה המחוזית כל גן שאנחנו מבקשים מתחתיו יש בעיות. כי הם מחליטים על שורשים. הגן לא היה נפגע כהוא זה. זו היתה פליטת פה שלי שעלתה לי בסכסוך עם הגזבר, זה 12 מיליון ₪. אבל עשינו את זה כאן. אני רוצה שתראי כאן בבית חורון למטה, עשינו, נתנו לדיירים 78 מקומות חניה מתחת לגן. אבל פה התלהמו וחיפשו. ”

היועץ המשפטי עו”ד דוד שוואקה הגן אף הוא על התוכנית: אני רוצה להתייחס לנקודה שהעלה עו”ד גני וגם עו”ד דוד מנחם על היחס בין התוכנית לבין הפסיקות של בית המשפט. ובכן, בית המשפט פסק עפ”י המצב החוקי שהיה לנגד עיניו בעת שזה נדון, שזו הייתה התוכנית הקודמת, שהיא בתוקף. אין שום מניעה חוקית לעשות תוכנית חדשה, זה גם מתיישב עם הסדר הפשרה שהושג, שנאמר שזה יוסדר, שהנושא יוסדר תכנונית. למעשה תוכנית, יש לה תוקף של חוק, כך פסק בית המשפט. לכן זה כאילו שעכשיו באים ומשנים את החוק ועושים חוק חדש שמאפשר להשלים ולהשמיש את הבניין הזה. כמובן שהחוק הזה, כמו כל חוק, כמו כל תוכנית, עומד לביקורת בית המשפט – האם זה סביר, האם זה נכון, האם זה טוב. את זה יהיה אפשר להעמיד לביקורת בית משפט. אבל מבחינה חוקית טהורה אין שום מניעה לעשות עכשיו תוכנית בהמשך לפסיקת בית המשפט.

התבטאויותיהם של מהנדס העיר וראש העירייה בדיון מצביעות על כך ששום לקח לא נלמד ויש התעלמות מוחלטת מהביקורת שספגה עיריית רמת-גן מהועדה המחוזית, מהפרקליטות וממערכת המשפט. מהנדס העיר בכלל לא בטוח שנעשו עבירות וראש העירייה קובע שלא היו עבירות (אבל בכל זאת הן תוקנו ע”י מחלקת ההנדסה..). אם לקבל את דברי מהנדס העיר הרי שמי שניסח את התוכנית זה  מתכננת המחוז שממש כפתה על העירייה לאפשר שימוש למגורים רגילים ב 40 הדירות וכל התוכנית אינה אלא פועל יוצא של “הסכם הפשרה” בין הפרקליטות ליזמים, כאילו עמדת הפרקליטות שבאופן חריג ויוצא דופן נטלה מידי העירייה את ניהול ההליכים המשפטיים כדי להוציא צו הפסקה שיפוטי לבניין הינה שיש להכשיר את כל עבירות הבנייה ואף להוסיף בונוס בדמות הרחבת השימוש גם למגורים רגילים – היש אבסורד גדול מזה? יש לציין בצער שצודק מהנדס העיר שלא הוגש כתב אישום, אך כמובן אין בכך כדי להעיד שאין עבירות ושלא יוגש בעתיד כתב אישום. גם אין להתעלם מקביעת ועדת הערר בראשות עו”ד גדרון שקבעה שהבנייה הינה שלא על פי התב”ע ומהקביעות של כבוד השופט אטיאס שהוציא צו הפסקה שיפוטי.

 לצפייה בפרוטוקול ישיבת המועצה לחצו כאן.

 לצפייה בחומר הרקע שהוגש לחברי המועצה ובנוסח ההחלטה לחצו כאן.

חבר המועצה ישראל זינגר מפנה לראש העריייה מר צבי בר שאלות העולות נוכח מעורבותו של מהנדס העיר בהעברת “מוקד שידור” של פלאפון לארלוזורוב 36. להלן נוסח השאילתה:

לכבוד                                                                              16.5.09                                  

מר דוד בנימין

מנכ”ל העירייה

הנדון : שאילתות

    הנני מתכבד להעביר אליך שאילתות לראש העירייה , אותן אני מבקש להעלות על סדר היום של ישיבת מועצת העיר הקרובה :

בתיק הבניין של ארלוזורוב 36 נמצא מכתב ששלח מהנדס העיר לראש אגף למניעת רעש וקרינה במשרד לאיכות הסביבה (ראה מכתב מצורף), בו מבקש מהנדס העיר עזרה בשכנוע חברת “פלאפון”  שתעביר “מוקד שידור” שהקימה ללא היתר בדירת מגורים ברחוב לאן 29 לארלוזורוב 36. לאור מכתב זה, ברצוני לשאול:

1.     האם זה מתפקידו של מהנדס העיר לתווך בעסקה מסחרית בין שני גופים פרטיים, ללא אינטרס ציבורי נראה לעין? ואם יש כאן אינטרס ציבורי, מהו?

2.     במכתב מציין מהנדס העיר כי מישהו בקש ממנו ליזום את הפנייה לראש האגף – מי הגורם שביקש?

3.     במכתב מציין מהנדס העיר כי מישהו הציע והמליץ לחברת פלאפון להעביר את מוקד השידור לארלוזורוב 36 – מי הגורם שביקש?

4.     כידוע, קיים צו של בית משפט האוסר שימוש ואיכלוס בארלוזורוב 36 וקיימת החלטה של ועדת הערר המחוזית הקובעת שהבניין בארלוזורוב 36 הינו בסטייה מהתב”ע ולפיכך לא ניתן להוציא לבניין טופס 4. על כן, מדוע מקדם מהנדס העיר תוכנית המחייבת חיבור הבניין לחשמל?

5.     האם עומדת בעינה התחייבות העירייה, שלא להוציא לבניין טופס 4, כל עוד הצו השיפוטי  בתוקף?

בכבוד רב ,

ישראל זינגר

חבר מועצת העיר

העתקים : חברי מועצת העיר

              חברי ועדת בנין עיר

              אדר’ חיים כהן, מהנדס העיר

בתיק הבניין של ארלוזורוב 36 במחלקת ההנדסה בעיריית רמת-גן נמצא מכתב של מהנדס העיר רמת-גן לראש אגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה מתאריך 11.3.09. מטרת הפניה הינה בקשה ממנהל האגף  שיעזור בשכנוע חברת  “פלאפון” להעביר אנטנה שהוקמה ללא היתר בדירת מגורים ברחוב לאן 29 לארלוזורוב 36. המכתב מעורר מספר תמיהות:

1. אם האנטנה בלאן 29 הוקמה ללא היתר, למה צריך “לשכנע” את בעל האנטנה להעבירה משם?
2. למה מוכנה (במשתמע) העירייה לתת היתר לאנטנה בארלוזורוב 36? – האם בריאותם של התושבים הגרים בסמיכות לארלוזורוב 36 חשובה פחות?
3. מדוע זה מעניינו של עובד ציבור לעסוק בשכנוע חברה פרטית להתקין את מתקניה במקום פרטי זה או אחר?

 לצפייה במסמך "השכנוע" של מהנדס העיר רמת גן לחצו כאן

לעו"ד לרינמן המייצג את תושבי אזור “גן הקופים” נודע כי מנהל מחלקת הרישוי בעיריית רמת-גן התבקש ע"י הממונים עליו לבדוק האם ניתן לתת אישור אכלוס ("טופס 4") למבנה בארלוזורוב 36. להלן המכתב ששלח בעניין זה עו"ד לרינמן לגורמים המוסמכים בעירייה.

לכבוד

ראש עיריית רמת-גן – מר צבי בר
מהנדס עיריית רמת-גן – אדר’ חיים כהן
עיריית רמת-גן – מנהל מחלקת רישוי – אדר’ דני גולדברג

התראה ממתן "טופס 4” לבניין בארלוזורוב 36 בניגוד לדין

בהתייחס לבדיקתכם ה"פנימית" בנוגע למתן "טופס 4" לבניין בארלוזורוב 36, אבקש בשם מרשיי, למעלה מ-200 תושבי אזור "גן הקופים", להביא לתשומת לבכם כי מתן "טופס 4" לבניין בארלוזורוב 36 יהיה בניגוד לדין.

1. אזכירכם, כי בית המשפט לעניינים מקומיים הוציא לבקשת פרקליטות המדינה ביום 6.8.08 צו המורה על "הפסקת העבודות במקרקעין הנדונים ואוסר על שימוש במבנה" ואף קבע: “כל עוד הבניין מוקם בניגוד לתכנית ו/או ללא היתר יש בפנינו מצב של "הכשרת השרץ" ללא היתר”. ערעור שהגישו היזמים לא צלח, והצו נותר על כנו. נציין גם כי בבקשת פרקליטות המדינה פורטו כמה מהפערים הקיימים בין מה שהותר לבין הבנייה הקיימת בפועל ובפרט קיומן של 40 יחידות דיור (לעומת ה 34 שהותרו), אי בניית מרתף חנייה, ואי עמידה בתקן החנייה, שיש לעמוד על קיומו משנהרס הבניין הישן.

2. אזכירכם, כי ביום 4.6.07 קבעה הועדה המקומית כי הבניין, כפי שנבנה בפועל, “נוגד תכנית הבינוי החלה במקום". מטעם זה סרבה הועדה המקומית לבקשת ההיתר שהוגשה לבניין (2007123).

3. ערר שהוגש על ידי יזמי הבניין על החלטת הועדה המקומית נדחה. וועדת הערר המחוזית קבעה: “צדקה הועדה המקומית בהחלטתה השנייה מיום 4.6.07 שלא לתת לעורר את היתר הבנייה המבוקש, שכן זה אינו תואם את התכניות החלות במקום", ואף הוסיפה בגנות היזמים: “אנו מוצאים לנכון להביע את מורת רוחנו מדרך פעולתו של העורר, אשר כאמור בנה את הבניין וכמעט השלימו בסטייה מהיתר הבנייה התקף".

4. על גב כל אלה, אזכירכם כי הרשות המוסמכת חוקרת כיום את בניית המבנה גם מן ההיבט הפלילי.

5. אבקש להזכירכם גם, שטרם באה על פתרונה שאלת השימוש בבניין; בפרט, כשידוע שאין קשר חוזי מחייב עם מכללת שנקר, על השלכות עובדה זו לגבי הצורך לצמצם את מספר הדירות המותר. לא רק זאת, אלא שלא נקבע גם כל מנגנון שיבטיח את קיומו של תנאי האכלוס.

6. אשר על כן, הן על פי צו בית המשפט המוסמך, שאסר על המשך בניית המבנה והשימוש בו, והן על פי החלטות הועדה המקומית וועדת הערר המחוזית, אשר קבעו כי בניית הבניין בארלוזורוב 36 נעשתה בניגוד לתכנית ו/או להיתר, ברור שמבנה זה אינו זכאי לקבלת "טופס 4”, על פי התנאים הקבועים בסעיף 157א לחוק התכנון והבנייה ולפי הוראות כל דין.

7. היות והדברים האמורים לעיל ידועים לכם היטב, יש לקוות (למרות הבדיקה ה"פנימית" התמוהה) שכלל אינכם מעלים על הדעת לפעול למתן "טופס 4", בניגוד לדין.

חג שמח,
עו"ד עפר לרינמן

העתקים:

1.פרקליטות המדינה, המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, עו"ד אבי-טל שלומי
2.משרד הפנים, היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה, מר ארז לביא

בעקבות הגשת העתירה המנהלית (עת”מ 3165/08) ע”י היזמים (ראו פוסט קודם), הגישו התושבים באמצעות בא כוחם עו”ד עפר לרינמן בקשה לרשות עיון בתיק העתירה – הבקשה אושרה. ניתן לקרוא את הבקשה ואת עתירת היזמים בקבצים המצורפים. על פי יומן בית המשפט, הדיון הראשון בתיק קבוע ל 5.7.09. 

 לצפייה בבקשה לעיון בתיק העתירה לחצו כאן

 לצפייה בעתירת היזמים

בעקבות החלטת ועדת הערר המחוזית (מחוז תל-אביב) לדחות את ערר היזמים של ארלוזורוב 36 שביקשו כי יינתן להם היתר שיכשיר את הבנייה בפועל, הגישו לאחרונה היזמים עתירה מנהלית המבקשת לבטל את החלטת ועדת הערר. המשיבים לעתירה זו הם ועדת הערר המחוזית, הועדה המקומית לתכנון ובניה –רמת-גן ומהנדס העיר רמת-גן. העתירה תידון בפני כבוד השופטת ד”ר מיכל אגמון-גונן.

בערר אותו הגישו לועדת הערר, ערערו היזמים על החלטתה של הועדה המקומית לסרב לבקשה להיתר שנועד להתאים את המצב התכנוני לבנייה בפועל. ועדת הערר קבעה שהבניין הישן נהרס, מצב המחייב על פי התוכניות החלות את בניית הבניין החדש מעל מרתף חניה (בעוד שהבניין החדש נבנה ללא מרתף חניה). לפיכך, הצדיקה ועדת הערר את החלטת הועדה המקומית ודחתה את הערר. ועדת הערר ציינה בהחלטתה שלו רצו היזמים לבנות את הבניין שלא בהתאם להוראות התוכנית היה עליהם להגיש בקשה להקלה מהתוכנית התקפה ולא לעשות דין לעצמם.

יש לציין שבקשה להקלה מאפשרת הגשת התנגדויות של מי שעלול להיפגע מההקלה – כמו למשל השכנים – וייתכן כי מסיבה זו נמנעים בינתיים היזמים מלשוב לוועדה המקומית והם מנסים לבטל את החלטת ועדת הערר באמצעות עתירה מנהלית.

חשוב לזכור שועדת הערר המחוזית דנה אך ורק בשאלה אם מבחינת התוכניות החלות ניתן לקבוע שהבניין הישן נהרס והיא לא דנה בסוגיות מרכזיות שחלקן גם נזכר בבקשת הפרקליטות להפסקת הבנייה וביניהן:

א. הבניין הישן נהרס ללא צו הריסה

ב. בבניין 40 דירות לעומת 34 דירות שהותרו

ג. מספר החניות (10באמצעות מכפילי חניה) אינו עונה לתקן והוא נקבע בשל הרצון לשמר את הבניין הישן. לפיכך, משנהרס הבניין הישן יש להתאים את מספר החניות לתקן.

ד. מספר הדירות נקבע בהתאם לייעוד העיקרי של הבניין – מעונות לסטודנטים של מכללת שנקר. לפיכך, משנזנח ייעוד זה (שהרי למכללת שנקר אין קשר לבניין) יש להקטין את מספר הדירות ל 20 לכל היותר.

השופטת ד”ר מיכל אגמון-גונן פסקה בהחלטתה מיום 22.10.08 כי ראש עיריית רמת-גן, הועדה המקומית לתכנון ובניה בר”ג והתובעת העירונית ר”ג ישאו בהוצאות תושבי שכונת גן-הקופים בסכום כולל של 50,000 ₪ בצירוף מע”מ.

204 תושבים ברמת-גן המתגוררים בסמוך ל”גן הקופים” הגישו בינואר השנה עתירה מנהלית באמצעות עו”ד עפר לרינמן נגד העירייה והפרקליטות על מנת שגורמים אלו יפעלו כנדרש על פי החוק כנגד בנייה בסטייה מהיתר בארלוזורוב 36. לאחר דיון מקדמי בעתירה, החליטה הפרקליטות לנהל בעצמה את ההליך הפלילי כנגד הבנייה בארלוזורוב 36 ועו”ד אבי-טל שלומי, סגן בכיר לפרקליט המדינה, הגיש בבית המשפט המקומי ברמת-גן בקשה להוצאת צו שיפוטי להפסקת בנייה ואיסור שימוש. באוגוסט החליט כבוד השופט אריה אטיאס לקבל את בקשת הפרקליטות תוך מתיחת ביקורת נוקבת על עיריית רמת-גן וכינה את ניסיונה לטפל בבעיית ארלוזורוב 36 באמצעות בניית חניון ב”גן הקופים” – “הכשרת השרץ שלא כדין”. בינתיים חזרה בה העירייה מכוונתה להקים חניון ב”גן הקופים” עקב מאבק ממושך שניהלו התושבים ועניין זה ירד לעת עתה מעל הפרק.  

עקב הגשת בקשת הפרקליטות להוצאת צו שיפוטי להפסקת הבנייה בארלוזורוב 36, משכו התושבים את עתירתם המנהלית היות וקבלו למעשה את הסעדים להם עתרו. יחד עם זאת, בקשו לפסוק הוצאות כנגד גורמי העירייה שכשלו. בהחלטה מותחת השופטת ביקורת על העירייה, ומציינת “עתירה זו מהווה דוגמא לאחד המקרים בהם לולא הגשת העתירה הייתה נמשכת הבניה הבלתי חוקית”…”גם לאחר הגשת העתירה נמשכה הבנייה במשך חמישה חודשים וזאת על אף בקשות חוזרות ונשנות של העותרים, בשל חוסר שיתוף פעולה של המשיבים”…”סבורני כי במקרה זה על המשיבים 1-3 לשאת בהוצאות ממשיות וריאליות של העותרים שפעלו לטובת אינטרסים של תושבי העיר, שהמשיבים 1-3 הם אלו שהיו אמורים לדאוג להם מלכתחילה”. לאור זאת קבעה השופטת שהמשיבים 1-3 (ראש העירייה, הועדה המקומית לתכנון ובנייה, והתובעת העירונית) ישלמו לעותרים הוצאות ושכ”ט עו”ד 50,000 ש”ח בתוספת מע”מ.

 ועד תושבי שכונת גן הקופים קיבל בשביעות רצון רבה את החלטת כבוד השופטת והוא מקווה שלקח פרשת ארלוזורוב 36 – גן הקופים יבטיח שהרשות המקומית תדע להבא להקפיד על קיום החוק ושמירת האינטרס הציבורי ולא תאלץ תושבים שומרי חוק להשקיע זמן וכסף כדי לעשות את המלאכה שעליה מופקדת הרשות המקומית.

 לצפייה בהחלטת בית המשפט המחוזי לחצו כאן

למרות הודעות חוזרות ונשנות מצידה של עיריית רמת-גן שהיא אינה מאשרת את קיום הפנינג גן הקופים שנערך ביום שישי 19.9.08, ולמרות ניסיונות מצד העירייה למנוע מתן רישיון משטרתי לאירוע, הרישיון המשטרתי ניתן, ההפנינג התקיים, ופקחי עיריית רמת-גן לא הפריעו.

כשהחליטו ועד תושבי שכונת גן הקופים יחד עם החברה להגנת הטבע קהילת תל-אביב יפו והסביבה לקיים הפנינג משפחתי כדי לציין את ביטול תוכנית העירייה לבנות חניון בגן ההיסטורי, לא העלו על דעתם שעיריית רמת-גן תהפוך עולמות כדי למנוע את קיום ההפנינג הצנוע. המארגנים שיידעו כבדרך שגרה את מנכ”ל העירייה על כוונתם לערוך את ההפנינג, קבלו בתדהמה את הודעת מנכ”ל העירייה שהעירייה “לא מאשרת”. התדהמה לא הייתה רק מעצם “אי האישור” שלא נומק, אלא מהעובדה שהאישור לא נתבקש והוא אף לא נדרש על פי חוק.

מתברר שזו הייתה רק ההתחלה, כשהתקשרו המארגנים למשטרה כדי לברר מה עלה בגורלה של הבקשה לרישיון להפנינג, הופתעו לקבל תשובה שראש העירייה מר צבי בר שלח מכתב למפקד מחוז תל-אביב עם בקשה לא לאשר את ההפנינג שכן למארגנים יש כוונה לערוך במקום “פעילות מסחרית”. טענה זו נסמכה על כך שהמארגנים תכננו לערוך בזמן ההפנינג מכירת עוגות וחפצים יד שנייה כאמצעי לאיסוף תרומות. כדי לא להגיע למועד ההפנינג ללא רישיון מהמשטרה, חתמו המארגנים על התחייבות להימנע מכל פעילות מסחרית והרישיון המשטרתי ניתן.

כשנראה שכבר נחצו כל המכשולים, התברר שעיריית רמת-גן מפעילה מכבש לחצים אדיר על החברה להגנת הטבע תוך ערוב גורמים ממשלתיים ואף גורמים זרים תוך טענה שהאירוע הינו מפלגתי. החברה להגנת הטבע נאלצה לעמוד במתקפה עזה ולהדוף את כל הלחצים.

ברגע האמת, בעת שההפנינג יצא לדרך עם מאות תושבים חוגגים, פקחי העירייה לא הפריעו והעירייה בחרה שלא להעמיד במבחן את סמכותה “לא לאשר” הפנינג שיש לו רישיון משטרתי.

בהפנינג נשאו דברים נציג החברה להגנת הטבע, אמיר חרש, ונציג מוועד התושבים, פרופ’ ליאור קליין. כמו כן הוקראו דברי ברכה של גב’ תמר טוכלר מנהלת מחוזות ת”א והמרכז של המועצה לשימור אתרים. בחלק האומנותי הופיעה הזמרת לימור עזריה עם להקת “אשירה”, והזמרים ענת בן יהושע ואיתן לרנר.

מוועד התושבים נמסרה ההודעה הבאה: התנהלות העירייה בכל הנוגע לקיום ההפנינג תמוהה ומדאיגה. לא מובן מדוע הפנינג שמבקש לקדם את הפיכת גן הקופים לאתר טבע עירוני ומבקש להסב את תשומת ליבו של הציבור ברמת-גן למצבם העגום של שאר הגנים ההיסטוריים בעיר גורם להתנגדות כה עזה מצד הנהלת עיר הגנים. מוטב היה לו לאחר החלטת העירייה לגנוז תוכנית לבניית חניון בגן בעלות 8 מליון ₪ ומאידך להשקיע רק 300,000 ₪ בשיפוצו, הייתה הנהלת העיר מזמינה נציגות תושבים כדי לשמוע את הצעותיהם לגבי שיפור מצב הגן. חלף זאת, בחרה עיריית רמת-גן לפעול באופן כוחני כדי לנסות ולפגוע בזכותם של תושבים לחופש דיבור ולחופש התכנסות. אנו סבורים שסביב התוכנית להחזיר את גן הקופים לימי תפארתו יכולים וצריכים להתלכד כל חברי המועצה וכל הנהלת העיר.