November 13th, 2009הופקדה התוכנית שנועדה להכשיר את ארלוזורוב 36
על פי החלטת מועצת העיר מ 14.10.09 ניתן החל מהיום להפקיד את תב”ע 1050ג המכשירה את עבירות הבנייה בארלוזורוב 36 ומאפשרת שימוש למגורים רגילים ב 40 הדירות למרות מחסור של למעלה מ 30 מקומות חניה שהיא יוצרת באזור מוכה מצוקת חניה. החלטה קבעה כי ההפקדה תיעשה רק לאחר 30 יום (כלומר מהיום) על מנת לאפשר לקבוצת הרוכשים בארלוזורוב 36 והתושבים המתנגדים לתוכנית להגיע להסכמה על תב”ע אחרת. אך ההסכמה לא הושגה ולפיכך מופקדת התוכנית השערורייתית המקורית לה מתנגדים התושבים בכל תוקף.
בחודשים האחרונים נעשו מאמצים להגיע להסכמה בעיקר בתיווכו של חבר המועצה רועי ברזילי שבסיסה ניסוח של תב”ע והסכם נלווה שיבטיחו שאכלוסו של הבניין לא יטיל עומס נוסף על החניות הציבוריות. הרעיון המרכזי היה שקביעות ברורות לגבי מהות השימוש (מעון סטודנטים, מעון לחוסים או בית אבות), אופן השימוש (באמצעות חברת ניהול מרכזית) בתוספת הגבלות כמו שלילת זכות לתו חניה אזורי ואמצעים להבטחת קיום ההגבלות (כמו ערבויות) יאפשרו מצב שכולם יוכלו לחיות אתו.
לאחר הדיון במועצה ב 14.10.09 שהתקיים על פי דרישת קבוצת הרוכשים שסירבו לדחות את הדיון במועצה למרות המגעים שהתקיימו בינם לבין התושבים על תב”ע אחרת, הנטייה הטבעית אצל התושבים הייתה לנתק מגע עם קבוצת הרוכשים נוכח הצעד החד צדדי. למרות זאת, כשנעשתה פנייה מטעם קבוצת הרוכשים לקיים מפגש ישיר ללא עורכי דין, נפגשו ב 25.10.09 שניים מנציגי הועד עם ארבעה נציגים של קבוצת הרוכשים לשיחה ארוכה וכנה.
בשיחה הבהירו נציגי הועד את עמדתם וכן הדגישו את חשיבות גורם הזמן נוכח העובדה שהתוכנית השנויה במחלוקת תופקד תוך זמן קצוב והפקדתה לא תאפשר את המשך הדיונים על תב”ע אחרת. ב 28.10.09 קבלו התושבים מקבוצת הרוכשים הצעה לתב”ע מתוקנת שלא הייתה מקובלת מהטעם שהייתה עמומה לגבי מהות השימוש וגם השאירה פתח להסרת שלילת הזכות לתו חניה אזורי ללא הליך של שינוי תב”ע.
לנוכח המבוי הסתום בנוגע לתב”ע בקשו נציגי קבוצת הרוכשים לנסות לקדם במקביל גם את ההסכם הנלווה. התושבים נענו לבקשה זו וב 2.11.09 הועבר נוסח ההסכם הנלווה לתושבים. ב 5 בנובמבר הוחזר לנציגי הרוכשים ההסכם הנלווה עם הערות התושבים לתגובתם. לנוכח לחץ הזמן היה ברור שאם לא תהיה הסכמה כבר בתחילת השבוע הזה אין למעשה סיכוי להשלים תהליך של אישור ההסכם בקרב התושבים. לפיכך, הודיעו התושבים ב 7.11.09 לקבוצת הרוכשים שנוכח העובדה שלא נמסר להם נוסח תב”ע חדש ונוכח העובדה שלא קבלו אפילו התייחסות בכתב לתגובתם על ההסכם הנלווה אין מנוס מהמסקנה שהמגעים נכשלו. מטרת ההודעה שהופנתה גם לחבר המועצה רועי ברזילי הייתה לנסות להניע מהלך של הרגע האחרון שיביא בכל זאת להסכמה. נציגי קבוצת הרוכשים בקשו לקיים פגישות נוספות אך לגופו של עניין סרבו להעביר כל מסמך חדש. במאמץ נוסף של הרגע האחרון הציעו ביום רביעי חבר המועצה עו”ד גדי בלושטיין וחבר המועצה רועי ברזילי לקיים פגישה עם הצדדים. תגובת התושבים הייתה שאין טעם לקיים פגישה היות שאין כל סיכוי להגיע להסכמה לפני הפקדת התוכנית המקורית. ביום חמישי הודיעו נציגי התושבים שיסכימו למפגש המוצע גם ללא התייחסות בכתב של קבוצת הרוכשים לתב”ע ולהסכם הנלווה אם תובע נכונות עקרונית של קבוצת הרוכשים לדחות את ההפקדה אם הפגישה תצליח לגשר על הפערים. למרות זאת, כל פגישה לא התקיימה והתוכנית תופקד ככל הנראה כבר ביום ראשון הקרוב.
המסקנה ממהלך המשא ומתן שהתקיים בחודשים האחרונים היא שאין סיכוי רב לפתרון המוצע. ההערכה היא שהכישלון נובע מכך שמצד אחד התושבים הבינו שקבוצת הרוכשים מוכנה לאמץ רק פתרון עמום וזמני שהוא לא יותר ממראית עין ושיש סיכוי גבוה שדבר לא יישאר ממנו תוך שנים ספורות. מצד שני, חברי קבוצת הרוכשים הבינו שהתושבים עומדים על ניסוחים בהירים שלא ישאירו מקום לעמימות ואשר יבטיחו פתרון שיעמוד לאורך זמן.
התנהלות הועדה המקומית שאשרה להפקדה תוכנית שמהווה רמיסה של שלטון החוק תוך פגיעה חמורה באינטרס הציבורי היא אחד מרגעי השפל של הנהלת העיר. האירוניה היא שבעוד שהועדה סבורה שהתנהלותה מקילה על מגישי התוכנית, לדעתנו היא רק מכשילה אותם בכך שהיא מאפשרת להם לצאת לדרך חתחתים שבמהלכה יעמדו הם והגורמים שסייעו להם לביקורת נוקבת של גורמים ששלטון החוק והאינטרס הציבורי חשובים להם. אנו מקוים שתהליך שמיעת ההתנגדויות יבהיר לחברים נוספים את המשמעות המוסרית והציבורית של תמיכה בתוכנית כזו והם יצילו את כבודה של הועדה בקבלת ההתנגדויות של התושבים.
עם הפקדת התוכנית, נכנס המאבק לשלב חדש של תהליך ארוך של התנגדויות. יחד עם זאת, אם יבינו חברי קבוצת הרוכשים שדרכם לא תצלח, תמיד עומדת לרשותם האפשרות למשוך את התוכנית השערורייתית ולחזור למשא ומתן.
November 13th, 2009 בשעה 16:30
צר לי על אותם רוכשי דירות, ששמו את יהבם על העיריה וכתוצאה מכך יקלעו לתסבוכת משפטית ממושכת, שככל הנראה תרע את מצבם.
הם לא יוכלו לומר שלא הזהירו אותם מראש.
ההתעקשות של ראש העיר להפקיד את התב”ע המכשירה את העברות, תואמת לאינטרסים לאו דוקא של הרוכשים ובוודאי שלא של תושבי השכונה. כל אחד יכול הסיק מכך את המסקנה המתבקשת בעצמו.
בהזדמנות זו אני מבקש להודות לכל מי שלקח חלק במפגן האופניים שהיה ב 6 בנובמבר.
November 15th, 2009 בשעה 17:24
חשוב לי להבהיר לכם מספר דברים שבהמולת מאבקכם לא בהכרח רואים אותם:
1.למרות כל הפגמים שנפלו בהתנהלות העירייה בעבר, הבנין יתאכלס. איני יודע מתי ובאיזה מתכונת ואולם, ברור שמבחינת אינטרס עירוני תכנוני גרידא, מי שמשלה אתכם לסבור כי הבנין לא יתאכלס, טועה ומטעה. אינטרס זה גם מוליך ועדות תכנון אחרות ואף את בתי המשפט, המנסים לאזן בין זכויותיכם לבין זכויות רוכשי הדירות. ראיית הצדק של בית המשפט כיום מורכבת ומסובכת משמעותית לעומת המונח צדק כפי שהוא נתפס בדיבור יום- יומי.
2.נקודת מוצא זו היא שהביאה אותי להציע במועצת העיר (הצעה שהתקבלה בסופו של יום) לאשר את התכנית בכפוף להשהייה של 30 יום לניהול משא ומתן בינכם לבין היזמים/ רוכשי הדירות. רציתי להעביר מסר לשני הצדדים- האיכלוס צפוי אבל, גם היזמים צריכים לדעת שיש לכם עוד כלים רבים על מנת להמשיך במאבק ומוטב להם למצוא פתרון על פני הליך משפטי.
3.רועי ברזילי- הראוי לכל שבח- עשה ימים כלילות למצוא פתרון. אני, ששולבתי למשא ומתן, ממש ברגע האחרון, נדהמתי לשמוע שאתם לא רציתם להיפגש משום שהתאכזבתם מטיוטה שהועברה אליכם על ידי היזמים ורציתם לקבל טיוטה משופרת כתנאי לפגישה. זה מאכזב ומזכיר, באופן עצוב, את המשא ומתן עם שכנינו. אין תחליף למשא ומתן ומגע ישיר ובכל מקרה, אני לא מכיר תרופה יותר טובה מדיבור ושיחה. תאמינו לי שאחרי 25 שנים כעורך דין, הזמנה למשפט אינה תרופה טובה יותר ממשא ומתן. נהפוך הוא.
4.כמי שניהל מאבקים רבים ברמת- גן, ראיתי את השחיקה המתמדת במאבק הנובעת מחוסר יכולת לשאת בעלויות המשפטיות, תחושה שהממסד תמיד מנצח וסתם התעסקות עם אנשים שמרפים את ידכם. אני חושש עבורכם שבסופו של יום תגיעו לנקודה פחות טובה ממה שאתם מצויים היום ועקב אילוצים שנוגעים לכספים ועייפות, תתפשרו על תוצאה שהיא פחות טובה ממה שאתם יכולים להשיג כיום. אתם צריכים לקחת בחשבון עובדות אלו.
5.שאנשים כותבים שהם יתבעו את עיריית רמת גן על נזקים וכדומה, תמיד תזכרו שבעצם אתם תובעים את עצמכם. למי שזה נשמע מוזר, שיחשוב עוד פעם.
6.לא מאוחר לחזור לפתרונות שהוצעו בעבר. אני ממש מפחד להציע לכם לחשוב על החניון שהוצע ושבלהט הקרב שימש את חוד החנית של מאבקכם אבל, לא כדאי לבקש מהעירייה, ללא כל מחוייבות מצדכם, לקבל תכנון ראשוני ולראות אם הפתרון שווה דיון?? ובאותה הזדמנות ולאור העובדה שאתם מראים נכונות לדרוש ולקבל התחייבות לשיפוץ הגן מהיסוד ועד הטפחות כך שהוא יכבד אתכם?? אל תשליכו עלי חצים ואל תרגמו אותי באבנים, אני הייתי בוחן את הנושא פעם נוספת גם אם ההתבטאות (“יבואו על ארבע”) היתה יותר מדי מחוספסת ולא במקומה.
7.לאחר כל אלה, תזכרו שמרבית חברי המועצה רוצים בטובתכם. אתם יודעים מה, אדבר רק בשמי- אני רוצה את טובתכם. גם כעת, לא מאוחר לנהל משא ומתן. כידוע, והדברים כתובים בפרוטוקול הדיון של מועצת העיר, אם תבוא הסכמה של שני הצדדים, נשיג את התכנית שהופקדה ונפקיד את ההסכמה שתושג.
צאו לדרך, ובהצלחה.
November 15th, 2009 בשעה 21:06
לגדי,
תודה על הערותיך. להלן התייחסתי אליהן:
“1. למרות כל הפגמים שנפלו בהתנהלות העירייה בעבר, הבנין יתאכלס. איני יודע מתי ובאיזה מתכונת ואולם, ברור שמבחינת אינטרס עירוני תכנוני גרידא, מי שמשלה אתכם לסבור כי הבנין לא יתאכלס, טועה ומטעה. אינטרס זה גם מוליך ועדות תכנון אחרות ואף את בתי המשפט, המנסים לאזן בין זכויותיכם לבין זכויות רוכשי הדירות. ראיית הצדק של בית המשפט כיום מורכבת ומסובכת משמעותית לעומת המונח צדק כפי שהוא נתפס בדיבור יום- יומי.”
אף אחד לא משלה אותנו שהבניין לא יתאכלס.
“2. נקודת מוצא זו היא שהביאה אותי להציע במועצת העיר (הצעה שהתקבלה בסופו של יום) לאשר את התכנית בכפוף להשהייה של 30 יום לניהול משא ומתן בינכם לבין היזמים/ רוכשי הדירות. רציתי להעביר מסר לשני הצדדים- האיכלוס צפוי אבל, גם היזמים צריכים לדעת שיש לכם עוד כלים רבים על מנת להמשיך במאבק ומוטב להם למצוא פתרון על פני הליך משפטי.”
גם אם הכוונה מאחורי ההצעה הייתה טובה, התוצאה הייתה שהיא נתנה זכות וטו לחברים המיליטנטיים בקרב קבוצת הרוכשים כיון שהם ידעו שברירת המחדל הינה הפקדת 1050ג המקורית.
“3. רועי ברזילי- הראוי לכל שבח- עשה ימים כלילות למצוא פתרון. אני, ששולבתי למשא ומתן, ממש ברגע האחרון, נדהמתי לשמוע שאתם לא רציתם להיפגש משום שהתאכזבתם מטיוטה שהועברה אליכם על ידי היזמים ורציתם לקבל טיוטה משופרת כתנאי לפגישה. זה מאכזב ומזכיר, באופן עצוב, את המשא ומתן עם שכנינו. אין תחליף למשא ומתן ומגע ישיר ובכל מקרה, אני לא מכיר תרופה יותר טובה מדיבור ושיחה. תאמינו לי שאחרי 25 שנים כעורך דין, הזמנה למשפט אינה תרופה טובה יותר ממשא ומתן. נהפוך הוא.”
התיאור שלך אינו מדויק. ביום רביעי שעבר נעשה ניסיון לארגן אצלך פגישה של הרגע האחרון בין הצדדים שתתקיים ביום חמישי בערב. בשיחות שהתנהלו ביום רביעי דרשנו לראות התייחסות בכתב להצעותינו כדי שנדע שיש בסיס לדיון שהרי 30 ימי ההקפאה עמדו להגיע לסופם ביום שישי. למרות שהדרישה הייתה הגיונית וסבירה, ביום חמישי העלנו הצעה נוספת ואמרנו שנסכים בכל זאת להיפגש במשרדך ביום חמישי בערב גם בלי שנקבל התייחסות בכתב אם תהיה מצד קבוצת הרוכשים לפחות נכונות עקרונית לדחות את ההפקדה אם נגיע להסכמה. אמרת שתבדוק את העניין אך לא חזרת אלינו – מן הסתם קבלת סירוב גם לבקשה זו. לא סירבנו למפגש עם קבוצת הרוכשים וכידוע לך גם נפגשנו אתם ישירות. אך גם משא ומתן ישיר אינו תרופת פלא ולפעמים חשוב גם להכין מראש את המפגש הישיר.
“4. כמי שניהל מאבקים רבים ברמת- גן, ראיתי את השחיקה המתמדת במאבק הנובעת מחוסר יכולת לשאת בעלויות המשפטיות, תחושה שהממסד תמיד מנצח וסתם התעסקות עם אנשים שמרפים את ידכם. אני חושש עבורכם שבסופו של יום תגיעו לנקודה פחות טובה ממה שאתם מצויים היום ועקב אילוצים שנוגעים לכספים ועייפות, תתפשרו על תוצאה שהיא פחות טובה ממה שאתם יכולים להשיג כיום. אתם צריכים לקחת בחשבון עובדות אלו.”
אנחנו לוקחים אפשרות זו בחשבון וזאת בין היתר הסיבה שניהלנו בתום לב את המשא ומתן על הסדר הפשרה. יחד עם זאת, לא היינו מוכנים ללכת להסדר שהוא בבחינת אשליה עצמית.
“5. שאנשים כותבים שהם יתבעו את עיריית רמת גן על נזקים וכדומה, תמיד תזכרו שבעצם אתם תובעים את עצמכם. למי שזה נשמע מוזר, שיחשוב עוד פעם.”
יש משהו בדבריך ואולי באמת הגיע הזמן גם לאחריות אישית.
“6. לא מאוחר לחזור לפתרונות שהוצעו בעבר. אני ממש מפחד להציע לכם לחשוב על החניון שהוצע ושבלהט הקרב שימש את חוד החנית של מאבקכם אבל, לא כדאי לבקש מהעירייה, ללא כל מחוייבות מצדכם, לקבל תכנון ראשוני ולראות אם הפתרון שווה דיון?? ובאותה הזדמנות ולאור העובדה שאתם מראים נכונות לדרוש ולקבל התחייבות לשיפוץ הגן מהיסוד ועד הטפחות כך שהוא יכבד אתכם?? אל תשליכו עלי חצים ואל תרגמו אותי באבנים, אני הייתי בוחן את הנושא פעם נוספת גם אם ההתבטאות (“יבואו על ארבע”) היתה יותר מדי מחוספסת ולא במקומה.”
ההתנגדות שלנו לחניון בגן הקופים הייתה מכמה סיבות. ראשית, ראינו את התוכנית והבנו את הנזק הבלתי הפיך שהיא תגרום לגן. שנית, גם אם קיימת אפשרות לבניית חניון תת-קרקעי בגן הקופים בלי פגיעה בגן (אפשרות שאני מטיל ספק רב בקיומה), הדיון עליה צריך להיות מנותק מהדיון בארלוזורוב 36 שהרי מדובר בבניין חדש שצרכי החניה שלו צריכים לבוא על סיפוקם בתחומי המגרש.
“7. לאחר כל אלה, תזכרו שמרבית חברי המועצה רוצים בטובתכם. אתם יודעים מה, אדבר רק בשמי- אני רוצה את טובתכם. גם כעת, לא מאוחר לנהל משא ומתן. כידוע, והדברים כתובים בפרוטוקול הדיון של מועצת העיר, אם תבוא הסכמה של שני הצדדים, נשיג את התכנית שהופקדה ונפקיד את ההסכמה שתושג.”
כמו שכתוב בפוסט עצמו, אם יש נכונות למשוך את התוכנית שהופקדה, לא נדחה פנייה לחידוש המשא ומתן. לצערי, הסיכוי לכך נמוך ביותר מהסיבה שציין ראש העירייה בדיון במועצה: “אני סקפטי, אני מכיר את הדמויות. כן, כן, כן, שניים מתנגדים יהרסו לך את העניין.” . הדרך היחידה להגדיל סיכוי זה היא רק אם אתה וחבריך תבהירו באופן חד משמעי שלא תאשרו את 1050ג במתכונתה הנוכחית – האם אתה מוכן להרים את הכפפה?
ליאור
November 16th, 2009 בשעה 7:39
שלום לוועד הפעולה.
כפי שידוע לכם התנגדתי למתווה של הסדר פשרה שבסופו שינוי התב”ע והפקדת התכנית.
ניתן לראות בדיוק את התנגדותי שבאה לידי ביטוי בישיבת המועצה ואת הדברים הקשים שאמרתי כנגד הכשרת השרץ.
לצערי הולכתם שולל והעלתם חרס בידכם.
אין מנוס ממניעת המחדל הזה בכל דרך לגיטימית לרבות פנייה לבית המשפט – אשר כבר אמר את דברו ולפיכך יש לדבוק בהחלטת בית המשפט ולקיימה כלשונה – ולא לשנות את התב”ע שתכשיר את העבירה.
אני וסיעת הליכוד במועצה נמשיך כמובן במאבק נגד הכשרת שרצים (ומקרה ארלוזורוב 36 אינו היחיד), ונסייע כמיטב יכולתנו.
לצערי הרוב במועצה מצביע אוטומטית גם כאשר מדובר בפעולה המנוגדת לכל הגיון בריא ולפסיקת בית המשפט.
אני מציע לכם לבדוק ולהתייעץ לגבי פעולתכם העתידית – ויש מה לעשות.
בברכה
עו”ד רמי גני, חבר מועצת העיר
יו”ר סיעת הליכוד במועצה
November 16th, 2009 בשעה 13:00
עו”ד גדי בלושטיין היקר, כתושב רמת גן הבקיא היטב בפוליטיקה המקומית והמבקר בד”כ בישיבות מועצת העיר אני מוצא במשפטך: “מרבית חברי המועצה רוצים בטובתכם”, צביעות לשמה, זלזול והולכת שולל. הייתי נוכח בישיבת מועצת העיר בה התקיים הדיון על “פינוי בינוי שד’ ירושלים” מדוע לא הצבעת נגד הפרויקט לאחר שאתה הוא זה שהביא את כל הנימוקים ההגיוניים נגדו? ראש העיר איים עלייך ואתה נסוגות!איים עלייך קבל עם ועידה! מה קורה מאחורי הקלעים?, אני שואל. איומים או הבטחות? אילו טובת התושבים היתה עומדת לנגד עינייך ועיני חברי המועצה, מזמן היתה צריכה להתקיים הפיכה נגד ראש העיר הזה. כאן ברמת גן לא מתקיימת דמוקרטיה! אני שואל כיצד חברי מועצת העיר הזו מסתכלים על עצמם במראה, ומה הם יחושו כלפי מילוי תפקידם בעוד X שנים במבט לאחור. היכן היושרה? היכן השרות לציבור? די להעמדת הפנים. אנחנו התושבים יודעים איך הדברים מתנהלים. טובת הציבור בעיני היא לגרום לראש העיר הנוכחי לפנות את מקומו לטובת דמות המקדשת ומכבדת את שלטון החוק, המאמינה בשיתוף הציבור והנמצאת בתפקיד למען איכות ורווחת התושבים. תכונות אלו לא מוצאות את מקומן אצל ראש העיר הנוכחי, ואתה מר בלושטיין שותף לאידיאולוגיה הזו.
November 16th, 2009 בשעה 14:32
“הבנין יתאכלס”
האמירה הזאת שלך בעצם מונעת כל אפשרות למו”מ רציני היות והרוכשים (או החלק היותר מיליטנטי או בעל אמצעים של הקבוצה), מלווים ברוח הגבית של האמירה הזאת ושל החלטת המועצה להפקיד את התוכנית , יתקשו לקבל כל פשרה אמיתית.
צריך להבין כי נקודת המוצא של הדיירים (או שלי לפחות) היא כי איכלוס מהווה סיכון גדול וממשי שכל המאבק היה לשווא כי בסופו של יום לא ניתן למנוע חניית רכב ברחוב. ניתן אולי לנסות למזער את הנזק, אבל כשהאפשרות הזאת לא רלוונטית בשל עמדות הצד שכנגד אז לדיירים אין הרבה מה להפסיד.
אני לא יודע מה יהיה מצבנו בוועדה המחוזית ובפני בית המשפט, אבל אני רואה קשיים משמעותיים להסביר למה לבניין בן 40 דירות אין מספיק מקומות חניה לפי התקן (ומדובר בחסר משמעותי)ולבנינים אחרים שנבנים כעת או נבנו בעבר – יש (וזאת כמובן תוך הטלת העלות על היזמים/רוכשי הדירות). אם התושבים יצרפו חוות דעת הנדסית לפיה ניתן להכשיר חניות בתחום המגרש וזאת מבלי להרוס את הבניין אזי מצב הרוכשים, להערכתי, לא יהיה מאוד נוח.
אני בטוח שאתה מבין שכשהולכים לבית המשפט יש אי ודאות גדולה מאוד באשר לתוצאה (ור’ החלטת השופט אטיאס שעצר את הבניה ואסר על איכלוס הבניין ממש בדקה ה- 90) ונראה כי עניין זה לא הופנם עד תום על ידי הרוכשים (וצריך להיות מופנם גם על ידי כל שכניי, חבריי למאבק).
לגבי הטענה שתביעה כנגד עיריית רמת גן היא גם תביעה גנגד עצמנו אזי לא ירדתי לסוף דעתך. בוא בבקשה תסביר לי איך אני אחסר אם העירייה תאלץ לשלם פיצויים ? מה אני שותף עם העירייה? יפסיקו לפנות לי זבל? יעלו לי את הארנונה?
ובכלל , למה גן הקופים נראה כמו שהוא נראה. מדובר בזוועה. אין שם דשא כאשר , בכל גינה מסכנה בתל אביב יש מדשאות ירוקות, אזור נפרד לכלבים וכיוצ”ב.למה זה בכלל קשור לבניין בארלוזרוב. 90% מהמבקרים בגן הקופים לא יודעים בכלל על הבניין.
November 16th, 2009 בשעה 17:32
ל- ליאור, יעקב ורני,
1.תודה שהגבתם, התגובות חשובות ונלקחות בחשבון. סך הכל הענין מוצה ואין טעם שנחזור על הדברים. דבר אחד אני יכול להבטיח לכם והוא שאעזור לכם למצוא מוצא הגון- ליאור יודע זאת מתוך השיחות שניהלנו. אני לא רואה סוף פסוק לנושא בכך שהתכנית תופקד שכן, כל תכנית נתונה לשינויים והסכמות. מה שקרה הוא שעתה עליכם לקחת יוזמה ולבזבז כספים על מנת להביא את הצד השני לדיבור שהרי- ולא משנה מי אחראי לכך- המטוטלת נעה עתה לטובתם ואתם צריכים להסיט אותה על מנת להגיע לתוצאה אחרת(שלהשקפתי יכולתם להגיע אליה עתה). כל אחד מבין את זה ואותי זה מצער.
2.רני, אני מצטער שאני כותב כמו עורך דין ולא מסביר את עצמי טוב:- בעולם שלי, ממנפים מצבים לא נוחים על מנת להגיע לתוצאות. מה שרמזתי לכם הוא שתמנפו הסכמות שלכם בקשר לבנין מול העיריה ותשפרו את איכות החיים ואיכות הגן. מה רע בכך?? וזה גם לא חייב להיות קשור. תנצלו את תחושת פרנסי העיר שצריך לרצות אתכם על מנת להגיע להשגים. אז אולי החניה תהא יותר קשה שהבנין יאוכלס אבל, גן משופר יהיה גם יהיה. אין שחור- לבן.
2.קשה לי עם הכתיבה המתלהמת של יעקב.
בא אסביר לך יעקב את השקפתי:- חברי המועצה עושים ימים כלילות עבור התושבים ואתם בכלל לא יודעים את זה. אתן לך דוגמא- עוד אני מסיים לכתוב תגובה זו, ואני רץ לישיבת ועדת נכסים בעירייה. אף אחד לא משלם לי על זה ותאמין לי שבמשרד שלי משלמים על כל דקה של עבודה שלי, והרבה. דברים דומים ניתן לאמר על רוב חברי המועצה (אתה יודע שרמזי גבאי מנהל חברה ציבורית גדולה? אתה יודע שאבי ליליאן הוא וטרינר פעיל? אתה יודע שחיים גילרמן הוא חשב בחברה כלכלית גדולה?? וכדומה). הבאתי את זה על עצמי- כן. האם אתה רשאי לגנות אותי על כך? לא. בכך מתבטאת התרומה שלי לציבור.
בכל הכבוד לך, לא הכל מתגבש ונצפה דרך הפריזמה של המאבק ב- צבי בר שאתה כל כך עסוק בו. למעשה, ואני מקווה שאף אחד לא ייעלב, כמות הזמן שאני מקדיש לנושא צבי בר כצבי בר, שואפת לאפס. אני מנסה לקדם נושאים. לפעמים מצליח ולפעמים לא. אי ההצבעה שלי בענין שדרות ירושלים (לא השתתפתי בהצבעה)מהווה, בניגוד למה שאתה חושב, הצלחה. התרומה שלי היא לא בכך שהתנגחתי בצבי בר או בכך שהייתי מתפטר. בכלל לא. אני הבאתי למודעות כל חברי המועצה שעיריית רמת גן, בניגוד למה שמקובל לסבור, מתחילה לצבור חובות וכי כל החלטה שמתקבלת ותתקבל, יש לה השפעה ישירה עלינו וחלפו הימים ש”הקופה הציבורית תשלם”. לעמדה הזו, שנשמעה לראשונה, יש השפעה עמוקה ביותר וארוכת טווח על חברי המועצה ועובדי העירייה והיא תוליך קבלת החלטות יותר מודעת ומושכלת. על כן, ולמרות שתושבי שדרות ירושלים חשובים לי ביותר ואמשיך לעזור להם, החשיבות מצויה במקום אחר ולא תמיד היא גלויה לך.
דלתי פתוחה,
גדי
November 16th, 2009 בשעה 21:58
כתושבת העיר שלא גרה בסמוך לגן הקופים, אני מוטרדת מאוד מהפרשה הזו.
האם מחר גם אני יכולה להתעורר ולגלות שבמגרש שמול ביתי יבנו בניין מגורים חדש ללא חניות?
ואם מחר דיירי הבניין הסמוך לשלי יחליטו להוסיף עוד 2 קומות על הגג ללא אישורים, האם יש סיכוי שהעיריה תכשיר את התוספת למבנה?
הרי החלטת המועצה ופעולות העיריה לגבי הבניין בארלוזרוב 36 מסמנות לכל קבלן – “יאללה, תבנה לא בדיוק בהתאם להיתר, אנחנו כבר נמצא פתרון”.
עם כל הכבוד לקבוצת הרוכשים, מי שקונה דרך קבוצת רכישה דירה “על הנייר” לוקח על עצמו סיכונים שאין בקניית דירה יד שניה או דירה מוכנה מקבלן. לפעמים הסיכון הזה משתלם, בגלל המחיר הזול, ולפעמים לא.
לא יתכן שבגלל שהסיכון הכלכלי של קבוצת הרוכשים התממש לצערם, כל תושבי העיר, ובכללם אני, יחיו תחת חשש שמחר דבר כזה יקרה גם מול החלון שלהם.
אני מצפה מעובדי העיריה ומחברי מועצת העיר להגן עלי מפני השכנים שיבנו עוד 2 קומות ללא אישור, כמו גם מפני קבלנים שבונים לא בהתאם להיתר.
אני לא מבינה למה העיריה מסייעת למי שבמקרה הטוב “עיגלו פינות”.
November 17th, 2009 בשעה 0:43
קראתי את התגובות ודבריהם של ליאור, גדי, עדי, רני והשאר. בואו נשים את הדברים על השולחן: לאור מצוקת החנייה החמורה שכבר קיימת באזור מבנה התועבה, לפטור את היזמים מפתרון הבעיה שהם עצמם יצרו, כשהקימו בניין בן 40 דירות, ועוד 4 חנויות ללא מרתף חנייה, למרות שבהיתר הבניה נאמר במפורש, שאם ייהרס הבניין וייבנה במקומו בניין חדש (מה שבדיוק היה) יש על היזמים לבנות מרתף חנייה, הרי זו יריקה בפרצופם של כל תושבי רמת גן וקל וחומר עבירה חמורה על החוק.
כשם שבתל אביב יש מספר רב של דוגמאות, שאפילו בניינים שהוכרזו רשמית כמבנים לשימור ולא רק שלא נהרסו, אלא עוד הוסיפו להם שתי קומות, לא היה אפילו אחד, שלא בנו תחתיו מרתף חנייה לכל הדירות שבבניין, כך צריכה הייתה עיריית רמת גן לגרום שייעשה במבנה התועבה של ארלוזרוב 36 ברמת גן!
כל התחכמות, שמבוססת על הכשרת השרץ, על פתרונות חיצוניים על חשבון הציבור וכיו”ב, לא עולה בקנה אחד עם הצדק והאמת הפשוטים.
אם ראש העיר מוריד את השמיים לאדמה, כדי לפתור לעבריינים את בעייתם על חשבון התושבים או על חשבון משלמי הארנונה בכל רמת גן, במקום לעשות את מה שנדרש בהיתר הבניין המקורי, תוך צפצוף על מאות משפחות שייגרם להן נזק עצום אם יישפכו עוד 44 מכוניות לפחות לרחובות האזור כדורשות חנייה, נשאלת השאלה הפשוטה:
“מדוע הוא עושה זאת???”
האם דמם של התושבים על משפחותיהם לא אדום מספיק כדמם של היזמים?? מה כל כך חשוב לראש העיר שהוא משתטח ממש על הכביש כדי לעשות את חפצם ומכופף את כל הוועדות לעשות את רצונו??
מדוע חברי וועדת המשנה וחברי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לא פועלים נגד מעשה נבלה כל כך בוטה?? הרי הכל יזכרו כל חבר וועדה שנתן יד להכשרת השרץ ובסופו של דבר יבואו חשבון עם כל אחד מהם!!
אני סבור שעל כל מי שמעורב בקנוניה הזו לחשוב היטב ולטווח הארוך למה הוא נותן יד. אין לי ספק, שהתושבים לא ירפו ממי שפוגע בהם ובמשפחותיהם והם ילכו עד הסוף עם העניין. כדאי להזכיר ששני בתי משפט כבר צידדו בתושבים והעבירו ביקורת נוקבת על התנהלות העירייה בפרשה.
November 17th, 2009 בשעה 16:46
גדי ,
לא אחזור על כל השתלשלות המו”מ עם היזמים כיוון שכעת זה לא ממש חשוב.
בבחירה בין מציאת פתרון “בעייתי” במו”מ לבין המשך המאבק תוך כדי הסיכון שנקבל את האפשרות הגרועה מבחינתנו – איכלוס ארלוזורוב 36 כמו שהוא אנו מעדיפים את המשך המאבק.
הסיבה לכך היא ברורה אנו מאמינים שפתרון “בעייתי” לאכלוס הבנין יוביל במילא תוך שנים ספורות לאיכלוס הבנין במגורים רגילים כך שלמעשה לנו התושבים אין מה להפסיד (מלבד הזמן והמשאבים שנשקיע).
אנו תושבי האזור הוכחנו שאנו נחושים מאד במאבק. לצערי הן עירית רמת גן והן היזמים לא הפנימו את הענין. מדובר במאבק צודק וחשוב שבעיריה מתוקנת היה צריך שיקרה דבר אחד בלבד והוא דחיית כל הנסיונות להכשיר את עבירות הבניה!!!
כאמור עירית רמת גן לא ממש עזרה לנו במאבק הזה ולצערי ממשיכה לפעול כנגד התושבים ולהעדיף משום מה את היזמים שרובם בכלל אינם תושבי רמת גן.
בנוסף מספר חברי מועצה שאנו מחשיבים אותם ואתה ביניהם העדיפו שיקולים קואליציונים על פני בחירה ברורה בדבר הנכון והאמיתי והצביעו בעד הפקדת 1050/ג לדעתי בניגוד למצפונם. אני עדיין מקווה שלא תוכלו לעמוד מנגד ובעת ההצבעה תידחו את התוכנית כמו שהיא.
אני מקווה שאנו עוד נפתיע אותך ונוכיח שכאשר מדובר במאבק צודק התושבים אינם “מתעייפים” . למעשה לאורך כל הדרך ניסו לרפות את ידנו ע”מ שנמשוך את ידינו מהמאבק ולמרות כל זאת הגענו להישגים רבים הכוללים עד עתה: הפקעת הטיפול המשפטי מעירית רמת גן , מניעת איכלוס ושימוש בארלוזורוב 36 , קבלת למעלה מ 50,000 ש”ח הוצאות מעיריית רמת גן ודחיית הערר של היזמים. הישגים אלו מוכיחים שכאשר יש מאבק צודק ותושבים נחושים ניתן לקבל צדק!!
אם אני הייתי חבר מועצה הייתי מעדיף ששמי לא ירשם כמי שתמך בתוכנית כזו הזויה הנוגדת כל הגיון ,הנראית כנסיון שקוף להכשיר עבירות בניה חמורות ואשר צפויה לקבל ביקורת משפטית קשה אם בכלל תגיע לכדי דיון משפטי ולא תיעצר עוד קודם בדרך.
לך כחבר הקואליציה ולשאר חברי הקואליציה כמו רמי פדלון, צביקה ניר , אלי מוסרי , רועי ברזילי , צחי זליכה ושאר חברי הקואליציה ישנה הזדמנות פז להצביע לדבר הנכון ,לשדר שלא כל דבר יכול לעבור במסגרת משמעת קואליציונית (לדעתי מבלי שהדבר יגרור משבר קואליציוני) ולדחות את 1050/ג במתכונתה זו.
מאחל לך הצבעה טובה
November 17th, 2009 בשעה 18:01
הראל ומוטי, תודה. אין לי בעיה אם תזכו בהליכים משפטיים גם בעתיד. דווקא בגלל המקצוע שלי אני סקפטי- לא בגלל שאני יודע את העובדות עד לפרט האחרון ויש לי עמדה מוחלטת על התיק שלכם, בכלל לא, אלא משום שאני מכיר את מגבלות המערכת המשפטית ואיש לא יכול להבטיח הצלחה.הרי אותה אש שאתם מפנים כעת כלפי העירייה תפנו כלפי המערכת המשפטית אם חלילה תפסידו.ניהול הליך משפטי משול לנסיעה בכביש ראשי בו יש רמזורים, ובכל צומת יש לכם הזדמנות לרדת מהכביש הראשי שסופו לא ידוע. ההזדמנות נתונה בידכם והסיכויים/ סיכונים ידועים- נכון שאתם יורדים לכביש צדדי (פשרה בה לא קיבלתם את כל שרציתם) אבל, הרווחתם את אי הידיעה של מה שיש בסופו של הכביש- גן וורדים או, חלילה, תהום. אחרי הפילוסופיה (..)כל שאני מאיץ בכם הוא למצוא פשרה. תשימו לב שאני לא יודע מהי ולא כופה כל פשרה שהיא.
צריך גם לאמר לכם מה שאמרתי ל- ליאור בזמנו:- אין לי בעיה שהבנין יאוכלס למגורים וגם 40 דירות. התנאי הוא פתרון חניה נאות. לכן אני גם שולח אתכם לבדוק את הפתרון לחניה מתחת לגן פעם נוספת כאשר אני יודע שאתם לא תאהבו אותי על זה. בדרך, אני גם מציע שתרוויחו (ביושר, יש לאמר) שיפוץ מקיף של הגן והשטחים הציבוריים בסביבה.
מה יותר טוב?? שאשלח לכם מכתבי הזדהות או שאשתוק כמו דג (שני סוגי פעולה שננקטו על ידי אחרים)- לא. אני קורא מצב מסויים שמרביתו נוצר שנים לפני שנכנסתי לתפקיד, ומנסה להפיק את המיטב וגם מוכן להתגייס אתכם למאבק שפוי, סביר שמתחשב במצב בו אתם נתונים כיום.
November 17th, 2009 בשעה 19:40
גדי,
אני מבין את עמדתך כעו”ד אבל אני מבקש ממך לנסות לחשוב כאזרח שומר חוק.
מפריע לי מאד כאזרח שאת נושא החניון בגן הקופים אתה מנסה לקשור “לארלוזורוב 36”. בניית חניון בגן הקופים מעולם לא הוצעה ע”י עירית רמת גן בעבר ובפעם ראשונה שהוצע “החניון בגן הקופים” הוצע זה ע”י ראש העיר בפגישה שלו עם יזמי ארלוזורוב 36 כפיתרון למצב הסבוך שרקחו היזמים ועירית רמת גן.
אני בעיקרון מתנגד לבניית חניון בגן הקופים בוודאי במתכונת שהוצעה כיון שע”פ התוכניות שהוצגו אין ספק שיגרם נזק גדול לגן , אולם בוא נניח באופן תיאורטי שעירית רמת גן תציע באופן פלאי תוכנית שתהיה מקובלת על התושבים ואשר לא תפגע בגן . בוא נבחן את העלויות:
ע”פ דבריו של צבי בר בישיבת מועצת העיר הוערכה עלות בניית חניון בגן הקופים ל 60 מכוניות ב 8,000,000 ש”ח .
ע”מ להשלים את תקן החניה של “ארלוזורוב 36” ל 40 מכוניות יש להקצות בחניון לפחות 30 מקומות חניה בעלות של 4,000,000 ש”ח.
תוסיף עלות לא ישירה של קרקע ציבורית שניתנת ליזמים של 30,000 ש”ח לפחות למקום חניה והרי לך עלות ציבורית כוללת של 5,200,000 ש”ח שניתנת במתנה ליזמי “ארלוזורוב 36”.
הסכום שאותו היו מוכנים לשלם דיירי “ארלוזורוב 36” “לפנים משורת הדין” כדבריהם היה 100,000$ .
ע”מ להדגיש : 5,200,000 ש”ח כסף ציבורי תמורת 375,000 ש”ח כסף פרטי
זה לא מפריע לך כחבר מועצה?
זה לא מפריע לך כתושב רמת גן שאתה צריך לממן חניון על קרקע ציבורית שאותו היו צריכים לממן משקיעים שרובם אינם תושבי רמת גן?
זה לא מפריע לך כאזרח שזה הפיתרון שנןתנת עירית רמת גן לעבירות הבניה החמורות , לשלם לעברין כדי לתקן את הנזקים שגרם לציבור?
דרך אגב לך, גדי יש פריביליגה להתייחס למקרה לא כעו”ד אלא כסתם חבר מועצה. אם תתנגד להצעה היא פשוט לא תעבור ואז יחסכו כל ההליכים המשפטיים שאותם אנו התושבים נצטרך לממן (אתה כחבר מועצה מייצג אותנו? )
דווקא נראה פשוט מאד , כל מה שצריך לעשות זה להרים אצבע אחת נגד 1050/ג
אתה מרים את הכפפה?
November 17th, 2009 בשעה 20:28
גדי,
ראשית, אני מעריך את האומץ שלך להציג עמדה שהיא מאוד לא פופולארית באתר שהוקם כדי להגן על גן הקופים מהנשורת של ארלוזורוב 36.
לכאורה, אתה מציג פתרון של win win situation : החניון לא יפגע בגן הקופים – להיפך הוא רק יאפשר את שיפוצו באופן יסוד – והוא יפתור לא רק את בעיית החניה של ארלוזורוב 36 אלא את בעיית החניה שכבר קיימת.
מלבד הפרובלמטיות של פתרון זה שעמד עליה מוטי בתגובתו, כפי שכבר כתבתי קודם אנחנו מכירים את התוכנית הקיימת וכבר ראינו שהיא פוגעת פגיעה קשה מאוד בגן הקופים. אם אתה טוען אחרת, אתה מוזמן להציג באתר שלנו תוכנית קונקרטית מפורטת שתוכיח את טענתך. עד אז אני מפנה אותך למצגת שקיימת באתר זה (לחץ על הלשונית של “הרקע למאבק” והורד את המצגת של הרקע למאבק) שם תמצא (לקראת סוף המצגת) את הסקיצה של תוכנית החניון שיביא לכריתת עצים רבים ויכער ללא הכר את גן הקופים.
כפי שאתה יודע, הדוגמה אותה רואה לנגד עיניו ראש העירייה היא החניון במבוא חורון. אני מציע שתבקר ב”חניון המגונן” של מבוא חורון ותבין למה אנו מתנגדים ל”גן” דומה אצלנו. יש הבדל בין חניון שמייפים אותו ע”י גינון על גגו וגן היסטורי עם עצים ותיקים ועמוקי שורשים שמציעים להפוך אותו ל”חניון מגונן”.
ליאור
November 18th, 2009 בשעה 16:07
חברים, תסלחו לי שלא אוכל להמשיך מחמת קוצר הזמן. אני בסבב עצמאי ברמת גן ביום שישי (“להפתעתכם” אינכם היחידים שיש להם עמדות שונות מהעירייה..). אהיה אצלכם בסביבות 12.00. מתאים??
November 18th, 2009 בשעה 16:22
גדי שלום,
נשמח לארח אותך בשכונתנו ביום שישי הקרוב בשעה 12:00 בגן הקופים ליד מגדל המים
אנא אשר שקיבלת 🙂
November 18th, 2009 בשעה 16:30
סגור
November 18th, 2009 בשעה 16:40
יום רביעי 18 נובמבר 2009
לכבוד:
ראש העיר
וחברי המועצה
שלום רב,
סיכום- הליך הפשרה בנושא ארלוזרוב 36.
לפני כשלושה חודשים עת עמד לעלות הנושא של הבניין לדיון במליאת המועצה שהתקיימה בבית דורון, פניתי לראש העיר ולכל חברי המועצה בבקשה לדחות את הדיון בעניין, במטרה להשיג פשרה. כידוע, הדיון אכן נדחה לתקופה של כשלושה חודשים ולאחריהם נמנעה הפקדת התוכנית בעוד 30 יום.
הפשרה שהצעתי התבססה על שתי הנחות: ראשית, הבניין לא ייהרס בסופו של דבר ובמסגרת ההליכים תתחייב פשרה, וזאת משום שאפשרות זו פוגעת לא פחות באינטרס הציבורי. שנית, ישנה מצוקה אמיתית של אלפי סטודנטים שלומדים בכל אחד מששת המוסדות האקדמיים בעיר הזקוקים נואשות למקום מגורים בעלות סבירה. במובן זה, לא סביר בעיני שהריסת המבנה המתאים לכך תועיל לאינטרס הציבורי על אף חריגות הבניה, לכאורה. בהסדר ברור, כך אני מאמין היה ניתן לאכלס את הבניין בסטודנטים נטולי רכב.
לאורך כל התקופה ביליתי ימים ולילות בשיחות טלפון ופגישות מפרכות עם הצדדים, עשרות גיליונות אלקטרונים וטיוטות נייר נרשמו בניסיון להגיע לפשרה שתשים סוף לפרשה שמאמללת עשרות אנשים אם לא מאות אנשים, לאחרונה גם ידידי חבר המועצה גדי בלומשטיין היה שותף להליך הפשרה זו חובתנו הציבורית.
בתחושותיי הכנות, האמנתי שהגענו קרוב מאוד לפשרה כבר לפני למעלה מחודש והאומנם, דרוש עוד מעט זמן לגיבוש סופי של מסמך המבטיח את זכויות הצדדים. לשם כך, הסכימה המועצה לאשר אורכה של 30 יום עד להפקדת התוכנית להתנגדויות.
במהלך 30 הימים בחרו הצדדים, בפעם הראשונה, להיפגש פנים מול פנים. במהלך הפגישות נתבשרתי ע”י שני הצדדים כי התחושות הן חיוביות בסך הכל. נוסח התב”ע הבטיח בכללו את התנאים הבסיסיים הדרושים להסדר יציב ולאורך זמן. ואילו ההסכם שגובש, יצר מסגרת של מגבלות נוספות על ציבור רוכשי הדירות, מפני שימוש בדירות שלא כמסוכם.
הפערים בדרישות הצדדים הם לעניות דעתי אינם מהותיים ואין ביכולתם להשפיע על קשיחותו של ההסכם. מבלי להיכנס לתוכן הטיוטא, שני הצדדים עשו צעדים רבים קדימה במטרה לפתור את הסכסוך. ציבור רוכשי הדירות ויתרו במידה רבה על האינטרס הכלכלי הרחב של דירת מגורים רגילה, ואילו ועד השכונה ויתר על הרעיון כי הבניין אכן לא ישמש למגורים כלל.
לצערי, השבוע האחרון, המחיש עבורי את חולשתו של האדם הטבועה בחשדנותו האין סופית בהתממשות הרע ולא הטוב. החשדנות שגברה בשני הצדדים לא אפשרה להשלים את החסר. הכוחות המיליטנטים גברו על המחשבה הפרגמאטית שאפיינה עד כה את הצדדים למו”מ. ולבסוף ניצחה הגישה של כל אחד מהצדדים כי בית המשפט דווקא יטיב במצב הדברים עוד יותר לטובתם.
צר לי על כך שבית המשפט משמש יותר ויותר מקום לפיתרון סכסוכים ואילו המסגרת הציבורית והפוליטית מאבדת את מקומה המרכזי לאיזון בין האינטרסים הציבוריים. למרות הדעות הרבות הנשמעות כי חברי המועצה מונעים משיקולים זרים, אני יכול להבטיח לכם שחברי המועצה, קואליציה ואופוזיציה פעלו בשילוב על מנת להשיג פיתרון אמיתי. גם הקואליציה וגם האופוזיציה נתנו לי את מידה מספקת של חופש לפעול למען האינטרס הציבורי שבפשרה.
לאור כשלון המו”מ, התוכנית הופקדה להתנגדויות, אף אחד מהצדדים לא משלה את עצמו שההליך המשפטי הולך להיות מורכב, יקר ורווי מאבקים, ובסופו כך אני מאמין, לא יהיו רחוקים הצדדים מלקבל את מה שיכלו להסכים עליו.
פתח תקווה, נתרו מספר שבועות במהלכם יכול להתגבש הסדר שיאושר במסגרת ההפקדה. לפיכך, יכולים הצדדים להמשיך ולדון ולהנחות אותנו חברי המועצה לאשרר את התב”ע בכפוף להסכם. מצב כזה יחייב (כנראה) תקופת הפקדה נוספת מאחר וייתכן ויהיה מדובר על תב”ע חדשה.
פררוגטיבה- לנו חברי המועצה הכוח לקבוע מהו האינטרס הציבורי, אנו מסוגלים לקדם פשרה כנציגי ציבור. אולם, במקום שהפשרה לא מצליחה להגיע מהציבור יש לנו כנבחריו הפררוגטיבה לקבוע באיזה אופן יעשו הדברים. לפיכך, האפשרות השנייה אותה אני מציע, במידה וההצעה הראשונה לא תהה מקובלת על הצדדים: גדי בלומשטיין ואנוכי בצירוף נציג אופוזיציה נגבש את הערות המועצה לתב”ע ונבקש מנציגי הועדה לקבל את המלצותינו.
העתקים:
מנכ”ל העירייה
מהנדס העיר
ציבור בעלי הנכסים
ציבור דיירי השכונה
בברכה ובתקווה לטוב
רועי ברזילי
November 28th, 2009 בשעה 13:25
רועי הניכבד.
אני מציע שתנסה לחדש את הקשר עם קבוצת הרכישה על מנת למנוע מצב שלבסוף
תאושר התוכנית ואז אנחנו בבעיה.
כתבתי שעדיף להתפשר מאשר לקבל החלטה בעייתית.