בימים אלו נמצאת בתכנון תוכנית הנקראת “התחדשות עירונית ארלוזורוב 55 , 57” שמספרה 1434 . מדובר בתוכנית בסמכות הועדה המחוזית. במסגרת התוכנית יהרסו המבנים הקיימים ובשטח שיווצר (כ 3 דונם) יוקם בניין מגורים בגובה של עד 24 קומות מעל קומת עמודים בגובה עד 6 מ’ מעל קומת כניסה ומרתפי חניה. התוכנית תקבע את זכויות הבנייה ומספר יחידות הדיור וכן תקבע את התנאים למתן היתר בנייה. כמי שנכווה ברותחין, לא יזיק לגלות עירנות כדי לודא שהתוכנית תהיה סבירה.
אחרי שזכה לכתבה נרחבת במוסף גלריה של הארץ (ראה פוסט קודם בעניין) מגיע ה"גשר" מעל ז’בוטינסקי (מול מתחם הבורסה) לעמוד השער של המוסף המקומי של עיתון ידיעות אחרונות. מהכתבה עולות שאלות מטרידות לגבי הסיבות האמתיות לבניית הגשר במקום שנבחר ובאופן שנבחר.
החברה להגנת הטבע יזמה והובילה את "כנס ירושלים לסביבה וטבע" – כנס בינלאומי ראשון בנושא סביבה שהתקיים בימים 18-19 למאי 2008 בירושלים. בכנס השתתף גם פרופ’ אורן קפלן שהרצאתו כללה תאור של המאבק להצלת גן הקופים כדוגמה להתארגנות תושבים לשמירת הסביבה. מצורפים תקציר ההרצאה ולינק להורדת מצגת.
הפער בין הרצוי למצוי: על תמיכה ואדישות הציבור למאבקי איכות הסביבה בישראל.
אורן קפלן
נושאים של איכות סביבה נתפסים כחיוביים ופופולריים מבחינת דעת הקהל – סקרים מורים באופן חד משמעי שרוב האוכלוסיה תומך בהם בשיעור גבוה ביותר. אך אליה וקוץ בה – אחד בלב ואחד בפה: סקרים הבוחנים את אופן המימוש בפועל של התחייבות מוסרית/חברתית זו מורים שברמה ההתנהגותית שיעור קטן של האוכלוסיה מקיים בפועל את מה שכל כך נתמך. לדוגמה, שיעור הקרוב ל-100% של האוכלוסיה בישראל מכיר בחשיבות מחזור בקבוקים ריקים אולם בפועל אחוז קטן למדי אכן נוהג להעביר באופן קבוע את הבקבוקים הריקים למיכלי המחזור ברחובות.
הסיבה לפער העצום בין עמדות והתנהגות הציבור בנושאים שכאלה נובעת מהקלות בה נמדדת העמדה בסקר הטלפוני אל מול הקושי היחסי במימושה בפועל. מאחר ומדובר בנושאים חיוביים רוב הציבור אינו רואה סיבה להתנגד אליהם מבחינה עקרונית ומבטא עמדה חיובית. עם זאת, לרוב האנשים אין נגיעה אישית בנזקים/בתועלת הנוצרים באופן מצטבר מהתעלמות/פעילות בתחום ולכן כשהדבר דורש שינוי בהרגלים נוצרת הימנעות. תיאוריות פסיכולוגיות שונות הן בתחום החברתי והן בתחום הקוגניטיבי מסבירות מדוע נוצרים הפערים הללו וכיצד ניתן לצמצמם.
ההרצאה הנוכחית תסקור בקצרה כמה מהתיאוריות הפסיכולוגיות הללו תוך תיאורי מקרה ישראליים שידגימו מתי וכיצד הציבור מוכן להירתם לשינוי התנהגות של ממש בנושאי איכות סביבה. בלב ההצגה יתואר מאבק חברתי המנוהל בימים אלו בשכונה ברמת-גן נגד תכנון העיריה להרוס גינה ציבורית ותיקה בלב השכונה.
“גן שאול” (או “גן הקופים”) הוא מעתה ערך בויקיפדיה – תודה לאביבה שאבי על עבודת המחקר והכתיבה.
לצפייה בכתובת הערך גן הקופים לחצו כאן
כמו כל ערך בויקיפדיה, גם הערך הזה פתוח לתוספות ושינויים של הגולשים.
מאת: יעקב וגנר 22.5.08
טבילת האש הראשונה במשמרת מחאה הייתה לפני מספר חודשים. שיירת מכוניות ועליהן השלטים “הצילו את גן הקופים, לא לחניון” ורמקולים מהם בוקעים קולות הפונים אל העוברים ושבים עברה במרכז רמת גן כולל ברחוב ביאליק. תפקידי היה לעמוד בכיכר רמב”ם ביום ו’ בו הובא שלג מהחרמון על מנת לשמח או לרכוש את לב ילדי רמת גן. שותפתי לצוות בככר הייתה אביבה שאבי הגרה במרחק בתים ממני. שנינו החזקנו שלטים, פנינו אל העוברים ושבים, חלקנו להם פליירים והסברנו למי שרצה על מה המהומה. לפתע הגיעו פקחים ודרשו בגסות רוח שנסתלק מהמקום. והנה דווקא הילדים שבאו אל השלג באו לעזרתנו והציעו ”אנחנו נחזיק בשלטים. גן הקופים הוא מקום המשחקים שלנו”. עוברים ושבים חזקו אותנו בדברי עידוד והייתה גם אשה שלא הבינה במה במדובר ואמרה “בשדרות מתים אנשים ואילו אתם מפגינים בעד קופים”.
המשמרת השנייה אף היא ביחד עם אביבה (צוות לענין!) הייתה על המדרכה בחזית בנין העירייה בבוקרו של יום חול ומלווה תחילה בחשש שמא יבואו שוב פקחים. שנינו אנשים שומרי חוק ומכירים בזכותנו להשמיע את דעתנו. החשש התפוגג במהרה ואני כפרח קיר קשיש החזקתי בשלט “מצילים את גן הקופים”. הפעם נחשפנו למעורבות בלתי רגילה של העוברים ושבים רבים מהם ותיקי רמת גן. וכך שמענו מהם “זהו הגן שאליו לקחו אותנו האמהות שלנו לשחק בחול, לקרוסלה ולקופים ועכשיו זהו גן מוזנח ועלוב, מה היה אומר קריניצי עליו השלום?”. אנשים אחרים הביעו את זעמם על הקורה בסביבת מגוריהם באזורים שונים של העיר כתוצאה ישירה ממדיניותו ומעשיו של ראש העיר. אחת הנשים סיפרה שעבדה לפני שנים בלשכתו של מר קריניצי, ראש העיר המיתולוגי שטבע את האימרה ” ראש עיר יכול להיות נגר אך לא כל נגר יכול להיות ראש עיר”. למי שאינו יודע מר קריניצי היה נגר גאה במקצועו. כולם חיזקו אותנו בנכונותנו לשמור על הגן, להאבק נגד תכנית החניון ההרסנית ולדאוג לכך שהגן יחזור להיות פינת חמד ברמת גן.
מסקנתי האישית היא – חבל ועצוב שראש העיר לא מחובר לרחשי ליבם של תושבי רמת גן לגבי הנעשה בעיר ומקשיב רק לאומרי הן וחנפנים ומשתמש בתרגילי יחצנות והפחדה כדי להישאר דבוק לכסאו.
כתבה של אסתר זנדברג במוסף גלריה של הארץ על גשר הולכי הרגל שנבנה מעל רחוב ז’בוטינסקי סמוך למתחם הבורסה. הכתבה חושפת מציאות תכנונית פרובלמטית בה העיר נהפכה “ליעד פרוע למיזמי ענק מכל הבא ליד” ללא כל מסורת תכנונית. ניתן לקרוא ולהגיב בלינק http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1018,209,23431,.aspx
ב 18.5.08 שודרה ברדיו 106FM (קול הקמפוס) במסגרת התוכנית “בבירור” בהנחיית סער גמזו ועידית נרקיס תוכנית של שעה שהוקדשה כולה למאבק גן הקופים. בתוכנית ראיונות נרחבים עם גב’ אביבה שאבי ופרופ’ ליאור קליין. איש לא התראיין מטעם העירייה שהסתפקה בשליחת תגובה לא מפתיעה בכתב.
אורך התוכנית (לאחר קיצוץ קטעי המוסיקה) כ 40 דקות.
רן לזרוני פתח ב facebook קבוצה תחת השם “מצילים את גן הקופים ברמת-גן”. בקבוצה יש כעת 416 חברים. כתובת הקבוצה http://www.facebook.com/group.php?gid=13228292740
כדי להכנס יש להרשם ל facebook
נראה שיורם טהרלב היטיב לבטא במקאמה שלו “קום והתעלף בארץ” את סדר העדיפויות החדש על פיו אינטרסים נדל”ניים גוברים על כל דבר אחר:
“כל קיבוץ היום זה קניון
כל מושב – מרכז קניות
כל חורשה – חניון לרכב
כל בוסתן – אולם שמחות.
מן הטרקטור החורש
רק נשאר הטרקטורון
וחזה של דוגמנית
זה היום נקרא חזון.”
את המקאמה בשלמותה אפשר לקרוא באתר של יורם טהרלב
http://www.taharlev.com/tahorlev_item.asp?id=6
מצורף פרוטוקול הדיון שנערך בעניין המבדיל 2 בבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת-גן בפני כבוד השופט אריה אטיאס. בעמוד 10 של הפרוטוקול מופיעה תשובתו של מהנדס העיר חיים כהן לשאלה כמה חניות ניתן להכשיר במרתף חנייה הנבנה על שטח של 300 מ"ר. תשובתו הייתה "10 מקומות חנייה בכל קומה".
צא ולמד. על פי החשבון של מהנדס העיר, במגרש של 300 מ"ר ניתן להכשיר 10 חניות בכל קומה ואילו במגרש של למעלה מ 700 מ"ר (כשטח המגרש בארלוזורוב 36) לא ניתן לבנות מרתף חנייה כלל, אם לא ניתן לעשות שימוש בשטח עד קו גבול המגרש ממש. ישראבלוף, כבר אמרנו?
