כתבה באתר האינטרנט של “כלכליסט” מסקרת את מדיניות בניית המגדלים ברמת-גן. מעניין לקרוא את הכתבה ותגובות הגולשים ומשעשע לקרוא את טענת העירייה ששום תוכנית אינה מאושרת בלא שקודמים לה פתרונות תחבורתיים. מי שמכיר את סיפורו של ארלוזורוב 36 והפתרונות התחבורתיים שמקדמת העירייה (חניון בגן הקופים) יודע היטב שהמציאות הינה שונה לחלוטין. לקריאת הכתבה לחצו כאן.
August 2nd, 2008 בשעה 18:58
אני מסכים עם הביקורת המוצגת בכתבה בנוגע למגדליזציה, במיוחד על כך שאין בכלל תוכנית אב לרמת גן, שזה אבסורד. אני בהחלט לא אוהב את תרבות המגדלים הזו, גם לא בתל אביב – בטח שלא כיליד תל אביב.
אבל, הנסיון לקשר בין האמירה של העירייה “שום תוכנית אינה מאושרת בלא שקודמים לה פתרונות תחבורתיים ומוסדיים מלאים” לסיפור של גן הקופים וארלוזורוב 36 הוא פשוט שגוי ומטעה.
כשמדברים על בניה של מגדלים תמיד מדברים על איך זה משפיע על התחבורה, כי מגדלים מביאים איתם המון תנועת כלי רכב (של דיירים, של עסקים ושל מבקרים) – זו אחת הסיבות שלדעתי מגדלים פוגעים בעיר. בכל מקרה, זו הסיבה שמגדלים דורשים תכנון מקדים של פתרונות תחבורה שיתמודדו עם כלי הרכב (כבישים רחבים מספיק, חניות וכו’).
בנוגע לארלוזורוב 36 וגן הקופים זה לא העניין. אי אפשר לומר שתוכנית הבנייה של הבניין אושרה בלי לדאוג לפתרונות תחבורתיים. התוכנית אושרה עם פתרון חניה בהתאם לחוק. אחר כך, כנסיון לפתור מצוקת חניה, העירייה הציעה את החניון בגן. מהניסוח בפוסט כאן ניתן להבין שהעירייה אישרה את תוכנית הבנייה של ארלוזורוב 36 מבלי להתייחס לשיקולים תחבורתיים. מה שלא נכון.
August 3rd, 2008 בשעה 13:13
תגובה לערן:
סיפורו של ארלוזורוב 36 – גן הקופים אכן מעיד על כישלון חמור של העירייה לדאוג לכך שבנייה חדשה לא תיצור בעיות סביבתיות קשות בתחום התחבורתי. לא רק שמספר החניות שנקבע בהיתר קטן במידה ניכרת מהנדרש על פי חוק, גם כשהייתה יכולה לכפות בניית מרתף חנייה עם מספר חניות שיעמוד בתקן (לאחר הריסת הבניין הישן), העדיפה העירייה למצוא דרכים “לחיות עם הבנייה” בסטיה מהיתר במקום למנוע אותה.
רעיון החניון בגן הקופים נולד במסגרת המאמצים “לחיות עם הבניין” – כלומר, מחסור החניות בבניין הוא שהביא לרעיון המופלא של העירייה והעומד בראשה של הקצאת שטח ציבורי וכסף ציבורי והקרבת נכס ציבורי כדי לפתור בעיה שכל עירייה שדואגת לאינטרס הציבורי הייתה יודעת למנוע את היווצרותה או לחילופין הייתה פועלת כדי להטיל את נטל פתרונה על האחראים להיווצרותה ולא על הציבור.
אני מפנה אותך למצגת ב”הרקע למאבק” כדי להיווכח בעצמך בהתנהגות השערורייתית של עיריית רמת-גן והעומד בראשה.
August 4th, 2008 בשעה 7:33
ליאור – אתה כותב “לא רק שמספר החניות שנקבע בהיתר קטן במידה ניכרת מהנדרש על פי חוק”. מדוע?
עיינתי במצגת מספר פעמים ואני מכיר את הסיפור. כמוני, אתה ודאי יודע שהבניין נבנה לפי היתר מסוים שקובע את ייעודו ואכלוסו כמעונות (בתחילה לסטודנטים ולאחר מכן שונה ההיתר למעונות גם עבור קשישים/חוסים וכו’ – תוכנית 1050ב, שקף 15 במצגת). החוק דורש במקרה כזה חניה אחת לארבע דירות = 10 חניות. וזה מה שיש בבניין. עובדה שבועדת הערר אין שום ויכוח על עניין זה.
אני מסכים שרעיון החניון בגן הקופים נולד פחות או יותר כדי “לחיות עם הבניין”. הבעיה היא שנוצר מצג שווא כאילו הבניין הוא בעיה שיש לחיות איתה, כשהוא לא. טעתה העירייה בכך שהציעה לבנות חניון על הגן וקשרה זאת כפתרון ל”בעית” הבניין, שעל פי החוקים והתקנות אינה בעיה בכלל. העירייה הציעה את החניון כפתרון למצוקת חניה שקיימת בלאו הכי. הבניין בארלוזורוב לא יוצר אותה. היתה צריכה העירייה לחשוב שפתרון בדמות חניון מתחת לפני הגן יהיה לא מקובל על התושבים, ואני יכול להבין למה. אני מניח שהעירייה לא ציפתה להתנגדות כזו וכל הכבוד שבסופו של דבר ההתנגדות הביאה להסרת התוכנית (בלי קשר לאם אני חושב שהתוכנית תפגע בגן או לא – אני מרוצה שקבוצת תושבים מצליחה למנוע תוכנית של הרשות שאינה מקובלת עליה)
August 4th, 2008 בשעה 13:43
שלום ערן,
אתה בודאי מתייחס לתקן של בתי אבות שדורש חניה אחת לכל 4 חדרי שינה (לא דירות).
אנסה להסביר בצורה יותר רחבה את העניין:
נניח שהשימוש המוצהר היה מתקיים, כמה חניות נדרשות לפי התקן?
1. שימוש של מעונות סטודנטים דורש חניה לכל 2 דירות או לכל 3 חדרי שינה.
2. שימוש לבית אבות דורש חניה לכל 4 חדרים (אין תקן לדירות).
3. 3 חנויות דורשות 3 או 4 חניות (תלוי אם נדרשת גם חניה תפעולית).
היות ואין מראש קביעה של מספר חדרים לכל שימוש אין סיבה להחיל דווקא את התקן היותר קל. לפיכך נדרשות 20 חניות לדירות + 3-4 חניות לקומה המסחרית.
העניין יותר חמור כיון שהקשר עם שנקר נעלם ולא רק זאת גם אין כל חוזה ארוך טווח עם אף מכללה או אוניברסיטה אחרת. מעונות סטודנטים או בתי אבות אינם בתים משותפים רגילים שהדירות בהן מושכרות לסטודנטים או זקנים. מדובר במבנים ציבוריים שאמורים להיות מתופעלים בצורה כזו. אין שום רמז לכוונה מעין זו. לפיכך, התקן שחל הוא זה החל על דירות למגורים כלומר חנייה לכל דירה. כלומר 40 חניות לדירות + 3-4 חניות לקומה המסחרית.
מה קיים בפועל?
בפועל יש 2 חניות רגילות + 8 חניות במתקני הרמה. ועדת הערר המחוזית כבר קבעה בדונה בתיק אחר שחניות על מתקני הרמה אינן נספרות במניין החניות הנדרשות על פי התקן. כלומר לצורכי עמידה בתקן יש לבניין 2 חניות בלבד.
להוסיף חטא על פשע, לא רק שהועדה המקומית אשרה חנייה לא חוקית בעליל, היא אפילו לא עשתה זאת בהליך של הכרזה על הקלה, דבר שהיה פותח את מתן ההיתר להתנגדויות.