סוגיית החניון בגן הקופים לא יורדת מסדר היום ונראה שרבים בהנהלת העיר משוכנעים שזה הפתרון הראוי לפרשת ארלוזורוב 36. חלקם אדישים לנזק שייגרם לגן הקופים וחלקם סבורים שקיימת בודאי דרך גם לבנות חניון וגם להשאיר את הגן ללא פגע. גם אם נתעלם מהאספקטים החוקיים והציבוריים של עמדה זו (שמבקשת להשקיע הון עתק ציבורי, לנצל שטח ציבורי, ולפגוע בגן הסטורי רק על מנת להכשיר בדיעבד עבירות בנייה) חשוב להבהיר שוב שאין אפשרות לבנות חניון (גם תת-קרקעי) בלי לפגוע באופן קשה בגן. לעניין זה כדאי לבקר באתר המשרד להגנת הסביבה שמציג את עמדת המשרד בעניין זה. להלן כמה ציטוטים מהאתר:

“השטחים הפתוחים מדלדלים והולכים: מסקר מקיף, שערך המשרד לאיכות הסביבה, “שטחים ציבוריים פתוחים בערים – בחינת ההיבטים התכנוניים (ינואר 2006)” עולה כי ברוב הרשויות המקומיות בארץ קיים חסר של שטחים ציבוריים פתוחים לנפש ביחס לאמות המידה המקובלות בעולם המערבי. שטחים פתוחים עירוניים מגוונים ומטופחים הם ערובה ליצירת איכות חיים עירונית פעילה ותוססת. למרחב הציבורי הפתוח חשיבות בכך שהוא מאפשר לתושבי הערים, גם לאלו שאין להם גינה או רכב פרטי, ליהנות מהמרחב הפתוח והטבעי, לבצע פעילויות פנאי, נופש וספורט, לפגוש אנשים, לנוח ולהתרגע, לשמוע ציוצי ציפורים, ליהנות מאוויר נקי ומנוף – וכל זה בתוך סביבת חייהם בעיר. ללא שטחים ציבוריים פתוחים איכותיים ומזמינים – לא תוכל להתקיים סביבת חיים איכותית לתושבי הערים כנהוג בעולם המערבי.

כיום, קיימת מגמה של הקמת חניונים תת קרקעיים מתחת לשטחים אלו. המשמעות של מגמה זו היא ניוונו של השטח הפתוח והפיכתו למשטח בטון מרוצף, ללא שיחים או עצים אשר מקנים אווירה ירוקה וטבעית בתוך העיר. שטחי הגנים בעיר הם למעשה השטח הזמין ביותר למיקום חניונים תת קרקעיים ובשל כך דוחפות הרשויות לפיתוח החניונים בשטחים אלו. בשל המודעות הנמוכה והזנחת השטחים הפתוחים במשך שנים רבות, הגנים והפארקים ננגסו על ידי כל יוזמה לשימוש אחר כגון מתקני ביוב, מתקני חשמל ושטחי חניה. לדוגמא: קווי מתח עליון בפרק הירקון, תחנת משנה של חברת חשמל ברמת החי”ל (נווה שרת מזרח), תחנת שאיבה לביוב בכניסה למרינה הרצליה וכיכר הבימה.

המשרד מתנגד לאישור הקמת חניונים מתחת לשטחים פתוחים ירוקים, ופועל לשימור איכות השטח הירוק למען תושבי הערים.

הסבת הגינות העירוניות לשטחי חניה תת קרקעיים עם כיכר עירונית מגוננת מעליהם, מהווה איום על איכות גינות אלו בפרט ואיכות חיי התושבים במרחב העירוני בכלל. איכותם של גנים ופארקים נובעת בין היתר מהיותם מעין מובלעת של טבע בתוך העיר. שטחים אלו מתאפיינים בצמחיה ובעצים גבוהים, והם, ברובם, לא מבונים ולא מרוצפים . יצירת תנאים שיאפשרו קיום צמחיה וגידול עצי צל בוגרים מעל תקרת חניון תת קרקעי אינה פשוטה. בנוסף, הקונפליקט הוא גם כלכלי ונובע מעומק החניון ביחס למפלס הרחוב (חציבה, ניקוז ואוורור) ומעומק הקרקע מעל החניון המכביד על מבנה החניון ומחייב השקעות במבנה הגג ביסודות ובאיטום, ומסוג הקרקע.

עלויות התחזוקה של שטחים אלו הן גבוהות במידה נכרת מעלויות אחזקה של שטחי גינון על הקרקע. הדוגמאות הקיימות בישראל מציירות תוצאות עגומות ביותר. בסיור בשצ”פים מעל חניונים התברר כי חלה ירידה באיכות הגן בעקבות שינוי מפלס הקרקע: שטח האדמה שמעל החניון ועומקה אינם מאפשרים לקיים צמחיית עצים. גן ציבורי מעל חניון הופך בפועל למעין כיכר ציבורית מגוננת, שאינה מכילה שימושים ואיכויות של גן ופארק ואינה מתפקדת כגן. זאת ועוד: השילוב של חניונים מתחת לשצ”פים מחייב דרכי כניסה ומתקני שירות שלעתים חוצים את השטח הפתוח ופוגעים ברציפותו. לדוגמא: גן בזל, גן לונדון ברחוב הירקון וכיכר האופרה במרכז גולדה.

המשרד להגנת הסביבה פועל מול הרשויות המקומיות כדי שיקיימו את חובתם לקיום גנים ופארקים בכמות הנדרשת ובאיכות הראויה. המשרד להגנת הסביבה, במגמה לשפר את איכות החיים העירונית, מכיר בחשיבות השמירה על הפארקים הקיימים ואף פועל לשיפור כמות הפארקים והגנים, במיוחד באזורים העירוניים הצפופים בגוש דן. “