לא פשוט לעקוב אחרי הסברי העירייה לגבי פעולותיה בארלוזורוב 36. כאשר השיבה העירייה לעתירה המנהלית שהגישו התושבים נטען כי “מוסדות התכנון ייחסו … משמעות תכנונית רבה לשימורו של הבניין הישן”. אך כאשר שאל חבר המועצה יהודה סגל האם הופקדה ערבות ע”י היזמים בארלוזורוב 36 כדי להבטיח שהשימור יתקיים הוא נענה שהבניין כלל לא היה מיועד לשימור. אם כך, מדוע מראש אשרו תוספת לבניין ישן ולא דרשו מהיזמים מראש להרוס את הבניין הישן, שהרי במקרה כזה ניתן היה לדרוש מראש הקמת מרתף חניה וניתן היה גם לבצע כמקובל הפקעה לטובת הציבור, במיוחד שקו החזית של ארלוזורוב 36 חורג כלפי רחוב ארלוזורוב במידה ניכרת יחסית לבניין הסמוך? זאת הייתה השאילתה שהגיש חבר המועצה ישראל זינגר למר צבי בר. תשובתו של צבי בר הייתה שלא היה צורך בהפקעה. אך למעשה סביר שעניין זה כלל לא נדון שכן אושרה תוספת הבנייה מעל הבניין הקיים. לכן השאלה האמיתית היא קודם כל למה אושרה תוספת הבנייה על  בניין מתפורר.