March 18th, 2008עתירת תושבי שכונת גן הקופים
צבי בר מנע את האכיפה בארלוזורוב 36
204 מתושבי שכונת גן הקופים ברמת-גן הגישו השבוע עתירה מנהלית בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב שמטרתה העיקרית היא שהועדה המחוזית והפרקליטות תפעלנה להפסקת הבנייה בארלוזורוב 36 ברמת-גן, לאחר שנואשו מן התקווה כי ראש עיריית רמת-גן צבי בר והועדה המקומית יבצעו את הנדרש. העתירה תידון בפני כב’ השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן ודיון מקדים בעתירה נקבע ל 31.1.08.
העתירה שהוגשה באמצעות עו"ד עפר לרינמן קובעת שלמרות שבראשית ספטמבר 2007 הגישה התביעה העירונית כתב אישום הדורש את הריסת הבניין הלא חוקי בארלוזורוב 36, היא מסרבת לפעול להפסקת הבנייה. העתירה טוענת שהסיבה לכך היא שראש העירייה מקדם הסדר עם היזמים (שהתושבים קוראים לו "עסקת גן הקופים") שמהותו "שהבניין הלא חוקי יישאר על כנו כמו שהוא, ולהקלת הקטסטרופה התחבורתית שימיט בניין לא חוקי זה על סביבתו ייבנה במימון חלקי של בעלי ההיתר בארלוזורוב 36 חניון ל 40 מכוניות בשטח גן שאול (הידוע בכינויו העממי "גן הקופים") שהינו אחד הגנים הייחודיים והאהובים ומפינות החמד הירוקות האחרונות שנותרו בלב רמת-גן".
הבניין המדובר מוקם באזור מגורים צפוף בלב העיר על מגרש בשטח 710 מ"ר, ונבנות בו 40 יחידות דיור (צפיפות חריגה של כ-56 יח"ד לדונם) מעל קומה מסחרית, כשלכל אלה מוקצים בשטח המגרש רק 4 (ארבעה!!!) מקומות חניה, בעוד שעל פי התוכניות הבניין היה אמור להיבנות עם מרתף חנייה. בשל כך, הגישה התביעה העירונית ביום 3.9.07 כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים המציין, בין השאר: "שלד הבניין החדש שהוקם הינו בניגוד להיתר ולתב"ע ויש להרסו ולבנות בניין חדש שיכלול מרתף לחנייה". אולם, קובעת העתירה, "בניגוד לכל הגיון, למרות שהסעד הנדרש בכתב האישום הינו הריסה, לא הוגשה יחד עם כתב האישום בקשה לצו שיפוטי להפסקת בנייה".
בעתירתם קובעים העותרים כי "ללא התערבות בית המשפט התוצאה הבלתי נמנעת תהיה שבארלוזורוב 36, במקום מרכזי ברמת-גן, יעמוד בניין שיסמל בעיני ציבור רחב את קריסתו של שלטון החוק. במקום בניין כחוק, בהתאם לתב”ע, ובו חניות כדין (לפחות כמספר הדירות) במרתף חנייה בתחומי המגרש, יושלם (תחת כסות פיקטיבית של “מעונות סטודנטים" שלא היו ולא נבראו, ו"תוספת בנייה" שרק משל הייתה) בניין חדש בן 40 דירות ו 3 חנויות ולו 4 חניות בלבד; ואם לא די בכך, מקדם ראש העירייה תוכנית על פיה ייבנה לא הרחק ממנו, כ"אצבע משולשת", חניון ל 40 מכוניות על חורבות "גן הקופים". עוד קובעים העותרים שכתוצאה מכך ייפגעו אנושות איכות חייהם וערך קניינם והם יאלצו לבחור בין מצב חנייה בלתי נסבל לבין השלמה עם בניית חניון שיפגע ב"גן הקופים" – כלומר מבחינת התושבים הבחירה תהיה בין דבר לכולרה."
העתירה מאשימה את ראש העירייה צבי בר באחריות אישית לאי האכיפה עד כה: "רפיון אכיפת החוק על הבניין בארלוזורוב 36 לא היה תוצאה של מחדל רשלני של דרגי העבודה בעירייה, אלא של הנחייה מגבוה – מראש העירייה". בעתירה נטען, כי בפגישה רשמית שהתקיימה במאי 2007 עם נציגי התושבים, התחייב ראש העירייה לפעול להריסת הבניין ולבנות תחתיו בניין בן 20 דירות ולהן חנייה במרתף. שבועיים לאחר אותה הפגישה, וחמישה ימים לאחר ששיגר מכתב אישי לשגריר בריטניה, שבו הוא חזר על כוונתו להרוס את הבניין, העביר ראש העירייה לדרג המקצועי הנחייה הפוכה ב-180 מעלות (ואשר לתושבים נודע עליה רק בימים האחרונים): "ראש העירייה רוצה למצוא דרך לנסות ‘לחיות’ עם הבניין ולבדוק אפשרות של השתתפות בהקמת חניון תת קרקעי". לאור זאת שואלים העותרים: "האם אין גבול לציניות של נבחר ציבור? – דברים אלו של ראש העירייה סותרים לחלוטין את הוראותיו שבועיים קודם, וזאת ללא כל סיבה נראית לעין, פרט אולי לרצון לרצות משום מה את עברייני הבנייה, כפי שבא לידי ביטוי לאורך כל הדרך. כיצד מעז ראש העירייה לפעול בניגוד להערכת הדרג המקצועי, ובניגוד לדין לכאורה? ומה הפלא שכל הליכי הפסקת הבנייה היו הליכי סרק, אם ראש העירייה עצמו הינחה את כל הגורמים הקובעים "לנסות לחיות עם הבניין"?
העותרים קובעים גם ש"עסקת "גן הקופים" היא בלתי חוקית לא רק בהיותה "הלבנה" בלתי ראויה לעבירות הבנייה בארלוזורוב 36, אלא אף משום שהיא נוגדת החלטה עקרונית של ועדת הערר מחוז תל אביב בפרשה דומה. לפיכך, "נכונות ראש העירייה והועדה המקומית לקדם עסקה לא חוקית כדי לסייע לבעלי העניין בארלוזורוב 36 מעידה שוב, שבאופן עקבי הם פועלים לקדם את האינטרסים של בעלי העניין בארלוזורוב 36 על חשבון האינטרס הציבורי ותוך פגיעה בנכסים ציבוריים ולכן לא ניתן לסמוך עליהם שיבצעו אכיפה כנדרש".
ביום שבו הוגשה העתירה, חולקו בכל רחבי שכונת גן הקופים פליירים עם פנייה אישית של צבי בר שהעלתה את חמתם של התושבים, שכן ראש העירייה טען שתכנית החניון בגן הקופים נעשתה ביוזמת התושבים ושהפתרון "התקבל ע"י התושבים בסיפוק ובהסכמה". התושבים דוחים טענות אלו מכול וכול, ומדגישים שראש העירייה מקדם את התוכנית כדי להימנע מאכיפה בארלוזורוב 36. אם לא די בכך, מהנתונים שבידי התושבים עולה גם, שעלות הקמת חניון כמו זה המתוכנן גבוהה פי כמה וכמה מהסכום אותו מוכנים היזמים לשלם, כך שאי האכיפה לא רק שתגרום לפגיעה חמורה בגן ציבורי, אלא אף תעלה כסף ציבורי רב. לאור זאת, תושבי שכונת "גן הקופים" סבורים שמן הראוי שכל תושב ברמת-גן ישאל את עצמו: למה טורח כל כך ראש העירייה לקדם פתרון שבו הציבור הרחב יוצא רק נפסד?
March 21st, 2008 בשעה 23:14
“ישראבלוף” במבנה התועבה של ארלוזורוב 36 ברמת-גן. להלן:
הרבה דובר על מרתף החנייה, סיפורי-פוגי על “מעונות סטודנטים של שנקר” שהעומד בראש מכללה זו כותב במפורש, שאין שום קשר בין מכללת שנקר לבניין התועבה ועוד.
מה שלא נאמר עד כה במפורש, אלה העובדות הבאות: כל הבניינים הסמוכים למבנה התועבה נבנו בנסיגה לאחור לקו-בניין הנדרש על ידי התוכנית לבניין עיר אשר בתוקף, היות והמבנים השכנים נבנו לאחר שהבניין המקורי ברח’ ארלוזורוב 36 אשר נהרס, נבנה בזמנו. כולם, חוץ ממבנה התועבה. מבנה זה בולט מטרים רבים, כמעט עד לכביש, ולמעשה יושב בחלקו על הרצועה הנמשכת לפני כל הבניינים שבשורה. עובדה זו אפשרה לבנות מבנה גדול בהרבה ממה שניתן היה לבנות, אם גם מבנה התועבה היה נבנה לפי אותם הכללים כמו יתר הבניינים שבשורה.
איך קרה הדבר? נראה שהיה מי שחשב, שאם “יטילו קדושה” על המבנה הישן בטענה של “שימור” כביכול, “קדושה” זו “תידבק” גם למבנה החדש, שהוקם במקום המבנה המתפורר הישן. “קדושה” מפוקפקת זו התגלתה כמצג-שווא, משום שאם קיר החזית הישן “שהוחזק בחיים” ע”י תמיכות פלדה ויסודות חדשים לא היה משמש כתירוץ להצמיד אליו את המבנה החדש, אלא מוזז ממקומו הישן למקומו החוקי לפי תוכנית בניין העיר התקפה לכל שאר הבניינים – המבנה שניתן היה להקים הי קטן בהרבה ממה שנבנה.
הטענה, שמפני ש”הבניין היה כביכול לשימור” וזה מיוצג ע”י הקיר הישן מגוכחת במיוחד לאור העובדה, שבקרייה בתל-אביב הזיזו לא רק קיר, אלא בניינים שלמים של ה”טמפלרים” עשרות מטרים ממקומם, כדי לפנות מקום להרחבת הכביש!
כל מי שעובר ליד הבניין יכול להיווכח, עד כמה המבנה בולט לכיוון הכביש, בניגוד לכל שאר הבניינים בשורה שהוא חלק ממנה.
אם לא די בזה, הקיר הישן למעשה נותק בכלל מהקרקע ומרפסותיו נהרסו אף הן, ועכשיו בונים שם מרפסות חדשות מחומרים חדשים וכך גם חלקים אחרים של הקיר.
אם הקיר היה באמת ל”שחזור ושימור”, ניתן היה להקים את הקיר במקומו החדש בצורה זהה לחלוטין למקורי, בין מחומרים מפורקים מהישן ובין מחומרים חדשים, כפי שכבר נעשה בפועל. אבל אז הקיר לא יכול היה לשחק תפקיד של “שומר מקום”
כדי לחגוג על שטח נוסף, שניצולו נמנע מכל בוני המבנים הסמוכים …
November 1st, 2011 בשעה 15:53
שוב, קצת מאוחר מידי היינו חייבים להתעורר מזמן