בתוך שטף הכתבות בעקבות הולילנד ראוי לציון הטור של דורון רוזנבלום במוסף הארץ.  הנה קטע מהטור:

“למרות שברור לכל, כי פשיעה סביבתית-אסתטית היא אלימה, דורסנית והרסנית יותר מפשיעות רבות אחרות – היא נחשבת "עובדה בלתי הפיכה". כמו הקופים והפרות בהודו – המחטף הנדל"ני והבנייה נחשבים בארץ לקדושים, אסורים לנגיעה; הם חסינים מפגיעה מרגע השלמתם – כמיטב מסורת ה"חאפ" הישראלית, מימי חומה ומגדל דרך המאחזים וההתנחלויות ועד ל"קבוצות הרכישה", כרישי הנדל"ן, בעלי המגדלים וארסופי החזירון העליון למיניהם.

כנגד חוסר אונים כמעט מוצהר זה אנו מתקוממים בכל נפשנו. אנו דוחים בשאט נפש את מנטליות "אי ההפיכות", ה"עובדה בשטח", וה"בכייה לדורות". אנו טוענים שזכותו של הציבור לתבוע בחזרה את שנלקח ממנו – הנוף שנהרס, המגרש שעליו השתולל איזה ברוטליסט, הרכס שהפך לאסלה נדל"נית. מה שטוב לכל העולם – שם הורסים בסיטונות שיכונים מכוערים ובתים חדשים-יחסית – חייב לחול גם עלינו: ניתן כבוד למבני העבר היפים; אבל שום מבנה חדש אינו רשאי לתבוע נצחיות למפרע ומראש. ובעיקר: איזו תועלת תצמח לציבור מענישת המושחתים שגרמו לכיעור? חשוב יותר לתקן את הנזק! “