במהלך סוף השבוע נמשכה המתקפה התקשורתית החריפה נגד צבי בר בהובלת ידיעות אחרונות הן במוסף המקומי של העיתון שהקדיש לעניין כתבת שער נרחבת והן באתר האינטרנט ynet שפרסם גם הוא כתבה נרחבת. להלן כמה ציטוטים מהכתבה:

"הבעיה היא שכל המערכת שמקדמת את המגדלים בעיר היא מערכת לא שקופה ולא דמוקרטית, וזה שילוב קטלני", טוען יו"ר התנועה הירוקה ותושב העיר, ערן בנימיני. "לא פעם ולא פעמיים רצינו להשתתף בדיוני הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, הגענו לאולם, וראינו שאת הכסאות תפסו עובדי העירייה, במקום תושבים שרצו להתנגד לתוכנית. זו טכניקה שחזרה על עצמה, וכך המערכת נרקבת ומתנוונת".

"יש אצל תושבי רמת-גן תחושה שהקרקע נשמטת להם מתחת לרגליים", מסביר האדריכל ומנהל אזור תל-אביב בחברה, גיא נרדי. "התחושה היא שהבנייה לגובה נעשית לפי תכנון נקודתי ולא לפי תוכנית כוללת – מה שגורם לתחושה של מחסור בתשתיות, דרכים, וממוסדות חינוך ותרבות לתושבים".

הטענה לחוסר שקיפות בוועדות התכנון ברמת-גן מקבלת ביטוי בתיעוד הדיונים, או יותר נכון – בחוסר התיעוד. רק בשנה האחרונה התחילו בעירייה להקליט את הישיבות. עד אז, רשמה פקידה מטעם העירייה את תוכן הדיונים במחברת. ההקלטות, אגב, לא עושות רושם על בר: לפי עדויות שונות, במהלך הישיבות הוא דרש כמה פעמים מהמקליט לעצור את ההקלטה כדי לומר את דבריו. בעיריית תל-אביב, לשם ההשוואה, ניתן לקבל את הקלטות דיוני הוועדות, ואף להיות נוכחים בהן.

"הוא איים עלי בתביעות ובישיבות הוועדה זכיתי ממנו לקיתונות של קללות", מספרת מתכננת הערים ענת ברקאי-נבו, שכיהנה במשך חמש שנים, עד לאחרונה, כחברה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. "הכוחניות שלו הייתה לא פשוטה להתמודדות, אבל לא רק אני עשיתי לו חיים קשים. הוועדה הייתה מכשיר מצוין לשליטה ולפיקוח. לפעמים ציפיתי שתבוא משטרה להוציא אותו".

תגובת העירייה לענין אי היכולת להכנס לישיבות המועצה היא: "ניסיונותיהם של הארגונים הירוקים לעלות על גל התקיפות נגד ראש העיר, מבישים. עובדי העירייה משתתפים בישיבות המועצה עקב תפקידם”  (מי אמר שאין הומור לדוברות העירייה?) . לעניין “מזגו הסוער” של צבי בר התגובה היא": “צבי בר ידוע כמי שפיו ולבו שווים ותמיד אומר את אשר על ליבו לטוב ולרע.” (מה זה צריך להביע – שיש לו פטור מכללי התנהגות שחלים על השאר?) לעניין הביקורת התכנונית חוזרים בעירייה על המנטרה שמגדלים הם הפתרון הכי ירוק שיש ושוב הם מתעלמים כהרגלם מכך שהביקורת היא על האיפה והאיך ולא על עצם בניית מגדלים. ולנוכח שטף הדיווחים והתגובות שרק מחמירות את התחושה הקשה מהדהדת השאלה – עד מתי?