בעקבות המלצת המשטרה מ 22.4.10 להעמיד לדין את צבי בר בחשד לקבלת שוחד מיזמי נדל”ן תמורת הטבות בבנייה, דרש ד”ר אבי ליליאן יו”ר “רמת גן הירוקה” את השעייתו של צבי בר מחברותו בועדות התכנון. כמו כן פנה ד”ר ליליאן ב 28.4.10 ליועץ המשפטי לממשלה (באמצעות עו”ד עפר לרינמן) על מנת שזה יורה על השעייתו של צבי בר. אולם למרות שהחוק מורה כי יש ליתן תשובה בכתב בתוך 45 יום, לא נתקבלה תשובה גם קרוב לחודשיים לאחר מועד הפנייה. אי לכך, פנה ד”ר ליליאן לבג”צ (באמצעות עו”ד עפר לרינמן) על מנת שזה יחייב את צבי בר ואת פרקליטות המדינה לנמק מדוע לא ישעה צבי בר את עצמו (או יושעה) מתפקידיו כיו”ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן, כראש ועדת המשנה שלה, וחבר הועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב.
בעתירה נטען כי יש דחיפות ממשית בהשעיית בר בשל הפגיעה האנושה ביושרת השירות הציבורי ובתחושת האימון של הציבור ברשות. העתירה מזכירה מספר תוכניות בהן דנה לאחרונה הועדה המקומית בראשות צבי בר ושואלת: “האם מניעי בר בקידום תכניות אלו טהורים? אולי; אשרי המאמין. ממצאי המשטרה יוצרים ספק, אם מהחלטות מעין אלו עולה ניחוח פסגות או ריח ביאושים. מצב בלתי רצוי זה היה נמנע, אילו הושעה בר מיידית מתפקידיו בתחום תכנון ובנייה.”
מנימוקי העתירה:
“אסור לבר, שהמשטרה המליצה להעמידו לדין בחשד לקבלת שוחד מיזמי נדל”ן תמורת הטבות בנייה, להמשיך לכהן כיו”ר ועדה מקומית לתכנון ובנייה החורץ את גורלם התכנוני של פרוייקטים נוספים ברמת גן ובמחוז תל אביב. ועדה מקומית לתכנון ובנייה היא רשות ציבורית הפועלת מכוח חוק. ממעמד הנאמנות שלה כרשות ציבורית, ומתוקף השיקול של שמירת אימון הציבור בה, חלה חובה להתחשב ברקעו הפלילי של אדם כשיקול לכהונתו כיו”ר הועדה המקומית. זאת, בהסתמך על העקרונות שנקבעו בהלכת גינוסר, היא בג”צ 6163/92 יואל אייזנברג נ’ שר הבינוי והשיכון….
קשה להעלות על הדעת מקרה מובהק יותר של הכרח לפסול אדם מכהונה בתפקיד רב-ההשפעה של יו”ר ועדה מקומית, מאשר המקרה דנן. אין זה מתיישב עם הדין, כי אדם שלאחר חקירה מקיפה של יאח”ה, בליווי הפרקליטות, נמצא בסיס ראייתי והומלץ להעמידו לדין בחשד לשוחד הנוגע בדיוק לעצם תפקידו ותיפקודו – ימשיך לקבל החלטות, ולו יום נוסף אחד, כיו”ר (או כחבר) בועדה המקומית. מובן כי גם מתפקידו בועדה המחוזית יש להרחיקו מיידית…
אפשר יאמר סניגור, כי המלצת המשטרה איננה אלא המלצה לפרקליטות, וכי יש מרחק של ממש בינה לבין הרשעה פלילית. ואולם, לצורך השעיית אדם מכהונה בתפקיד אין צורך בהרשעה פלילית דווקא. די בקביעת רשות סבירה (ומי סבירה ממשטרת ישראל לצורך זה) כי נראה שבוצעה על ידי האדם עבירה פלילית. כך ממש קבע בית המשפט העליון, כהלכה מחייבת, בפרשת גינוסר.”
