מאבק גן הקופים ברמת-גן

מרדכי גילת מזכיר שבוע אחר שבוע את מה שעיתונאים רבים אחרים כבר שכחו – שלעיתונות יש גם תפקיד ציבורי חשוב באמצעות ביצוע תחקירים רציניים ורצופים של פרשיות בעלות חשיבות ציבורית. במציאות תקשורתית שבה גם תוכניות שמתיימרות להיות תוכניות תחקירים (כמו למשל “כלבוטק” ואפילו “עובדה”) מעדיפות לרוב לעסוק ב”כתבות צבע” או בפשעים קטנים ולא להתעמת עם אנשי ציבור חשודים בפלילים או עם טייקונים, עיתונאי כמו מרדכי גילת מזכיר לכולם שאפשר גם אחרת.

דוגמה אופיינית לרצינות ולעקביות של מרדכי גילת היא האופן שבו הוא עוקב אחר עניינים הקשורים לצבי בר. גם השבוע מרדכי גילת  אינו מרפה מצבי בר והוא ממשיך לדווח על אחד הספיחים של דו”ח מבקר המדינה. להלן הקטע המלא בעניין זה מתוך הכתבה שמופיעה היום בישראל היום:

מועצת הזקנים של בר

האם המבקר הפנימי של עיריית ר”ג, עו”ד מאיר אמיר, שלפני שבוע סיפרנו כאן שחגג כבר 77 אביבים ומכהן שנים בתפקיד בניגוד להוראות משרד הפנים, הולך הביתה? האם הוא הבין שהוא הראשון ממנו מצפים לציית להנחיות? האם ראש העירייה המסתבך, צבי בר, הודיע לו כבר שעליהם להיפרד?

אין לי מושג כי צבי בר, החשוד כיום בעבירות של קבלת שוחד, בוחר במקרה הזה בזכות השתיקה. הוא לא השיב על שאלות מיכל שבת וקורא חד עין התנדב להסביר לה מדוע: המבקר הפנימי אינו מקרה חריג. אילו עשה עבודתו כהלכה היה מורה לראש העירייה לפטר לאלתר את עצמו ומיד אחריו את ראש אגף הגזברות, חיים קונביץ שמו, שבאחרונה מלאו לו 82 אביבים. עד 120.

קונביץ יושב על הכיסא הזה 40 שנה ונחשב ליקיר ראש העירייה. בר מאוד מרוצה ממנו – הוא בפירוש כוס התה שלו. מי אם כן אמור לאלץ אותו לפזר את מועצת הזקנים הנאמנים? מנכ”ל משרד הפנים, גבי מימון. יש בעיה: מימון בעצמו, בדומה לצבי בר, חשוד במעשי מרמה חמורים. הוא נמצא עכשיו בחופשה.