בשנים האחרונות התנהלו ברמת-גן מאבקים רבים נגד העירייה והעומד בראשה סביב הקמת מגדלים במקומות שלא מתאימים לכך. לכן, משעשע למדי לקרוא בספרו של צבי בר “כמו צמח בר” עמדה כה נחרצת נגד הקמת מגדלים באמצע העיר. נותר רק לתמוה מדוע עמדה עקרונית כה נחרצת לא באה לידי ביטוי מעשי יותר.

להלן הקטע המופיע בעמוד 438:

זה לא כבר הגעתי למשרדי מוקדם בבוקר כדרכי. היה יום גשום. עמדתי אצל החלון שבלשכה והבטתי אל הרחוב הראשי של העיר, אל כיכר רמב”ם וסביבתה, בואכה בית האזרח והחניון הצמוד לו. הבטתי והוטרדתי. המקום אליו הבטתי, ממש מתחת לאפה של העירייה, אמור לשנות את פניו ותחתיו אמורים להיבנות מגדלים, רעיון שהובלתי בעצמי, ועתה, במחשבה שנייה, הבנתי שטעיתי. חרף השעה המוקדמת, שש בבוקר, צלצלתי אל גזבר העירייה ושאלתי למה צריך להקים מגדלי מגורים בלב העיר, להרוס את קו הרקיע, להגדיל באופן משמעותי את הצפיפות ולהוסיף עוד קשיים על בעיות התחבורה והחנייה. הגזבר הסביר לי, כי המגרש שייך לחברת “שיכון עובדים” והם הריצו תוכניות שאישרתי בעצמי וכבר שילמו לעיירה חמישים מיליון שקלים בעבור הפרוייקט היוקרתי.  “אני לא מסכים! לא אתן יד להקמת מגדלי מגורים באמצע העיר!” אמרתי נחרצות.  “אבל אל תזלזל בחמישים מיליון שקלים…”, ענה לי הגזבר, שכמו כל גזבר מביט על העניינים מבעד לחור בגרוש. החלטתי לתקן את טעותי, לשנות את דעתי, להעדיף את איכות החיים של תושבי העיר ולעצור את הפרוייקט. כפתרון, הצעתי המרה של זכויות, כלומר, שחברת “שיכון עובדים” תוותר על השטח ועל הזכויות בו והעירייה תתן  לה בתמורה עשרה דונאמים באזור תל השומר, אזור בעל פוטנציאל פיתוח רחב, שבו יוכלו לבנות למגורים ולחנייה. במקום המגדלים תהיה כיכר לרווחת הציבור.