מאבק גן הקופים ברמת-גן

כתבה בגלובס מסבירה את הרקע לחילוט הזמני של נכסיו של צבי בר. להלן הכתבה במלואה:

חוק איסור הלבנת הון מאפשר לרשויות האכיפה לנקוט נגד הנאשם סנקציה חמורה בצמוד להרשעתו: ללא צורך לנקוט נגדו הליכים אזרחיים מקבילים, רשאית המדינה לחלט – כלומר, להחרים – את נכסיו שהולבנו, או אף רכוש מקביל שברשותו, באותו היקף של הרכוש שהולבן. בכל מקרה של הרשעה בהלבנת הון, יורה בית המשפט על חילוט – קובע החוק – אלא אם התקיימו "נימוקים מיוחדים" המצדיקים הימנעות מחילוט.

מאחר שעד להרשעה בתום משפט פלילי הדרך ארוכה, מאפשר החוק למערכת האכיפה לבקש מבית המשפט חילוט זמני של רכושם של הנאשמים, וזאת במטרה לשמר את הכספים ולמנוע "הברחת נכסים", בין לחו"ל ובין לבעלותם של אחרים בארץ, עד שתושג הרשעה.

זה בדיוק מה שקרה בפרשה שבמרכזה ניצב ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, שאתמול (ג’) הודיעה הפרקליטות על החלטתה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע.

בר, ולצדו 5 יזמי נדל"ן, אמורים לעמוד לדין בעבירות של שוחד, הלבנת הון ועוד – ולגבי כולם ביקשה הפרקליטות מבית המשפט המחוזי בתל-אביב ערב פסח להטיל חילוט זמני.

בקשה לחילוט זמני מוגשת מטבע הדברים במעמד צד אחד: קודם בית המשפט מטיל חילוט זמני, ובתוך 10 ימים מתקיים דיון במעמד שני הצדדים, שבו טוענים הסנגורים נגד החילוט הזמני.

הדיון הזה התקיים באולמו של השופט עודד מודריק אתמול בצהריים, וכעת עליו להחליט אם להותיר על כנו את החילוט הזמני עד להרשעת הנאשמים או לסגירת תיקם.

מדובר בצעד המתקיים כדבר שבשיגרה על-ידי הפרקליטות, בתיקים שבהם נכלל סעיף הלבנת הון בכתב האישום.

מאחר שבקשה לחילוט זמני גורמת לפגיעה בזכות הקניין של חשודים, שעומדת להם עדיין חזקת החפות עד להרשעתם, מטיל החוק עול כבד על הפרקליטות: עליה לשכנע את בית המשפט בחומרת החשדות, לצרף תצהיר עם פירוט העבירות, חתימה של פרקליט מחוז או מקביל בדרגתו, וכן להתחייב שיוגש כתב אישום נגד הנאשמים בתוך 90 ימים לכל היותר.

בשל כך יהיה חייב פרקליט המדינה, משה לדור, להכריע סופית בעניינם של בר ויתר הנאשמים, לאחר שייערכו להם שימועים, בתוך 3 חודשים ממועד הגשת הבקשה, ערב חג הפסח.

בינתיים, כפי שהתברר אתמול בדיון, כלל החילוט הזמני עיקולים על בתים ונדל"ן שבבעלות החשודים השונים, וכן נכסים פיננסיים שונים. בניגוד לפרסומים – חשבון העו"ש של צבי בר לא עוקל, וכרטיס הכספומט שלו לא נבלע. בר עצמו שוהה באחרונה בחו"ל, כך ששמחת החג שלו לא נפגמה.

עיקולים מסוג זה מוטלים, כמדיניות, על נכסים שאינם פוגעים בהתנהלות השוטפת היומיומית של החשוד ובני משפחתו. למשל, על בתים וקופות גמל, ולא על חשבונות עו"ש.

במקרה של בר, הפרקליטות העבירה לבנק הבינלאומי בהרצליה בקשה לעקל פיקדונות ותיקי ניירות ערך, אך בשל שגיאה מינהלתית הקפיא הבנק גם את חשבון העו"ש של אבנר בר, בנו של צבי בר, ולכן נבלע כרטיסו של הבן.

דרישות ה-OECD

אחת הטענות הנשמעות נגד השימוש שעושה הפרקליטות בחוק איסור הלבנת הון, הוא שהחוק מיועד למאבק בארגוני פשיעה, עבירות של סחר בנשים, טרור, זנות וסמים.

מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו"ד אביה אלף, חוזרת ואומרת מעל כל במה שזוהי תפיסה מוטעית: חוק איסור הלבנת הון נחקק בישראל, בין היתר, כתוצאה מלחץ בינלאומי, שקיבל רוח גבית כתוצאה מהטרור של ספטמבר 2001, ולפיו על המדינה למנוע שימוע לרעה בממסד המוניטרי לצורך ביצוע פשעים.

מדיניות האכיפה הבינלאומית דורשת גם ממדינות, דוגמת שווייץ, המהוות בית גידול לחברות אוף-שור, שקיפות גדולה יותר מבעבר. הצטרפותה של ישראל לגוש ה-OECD, שזו מדיניותו המוצהרת, רק חיזקה את מחויבותה למאבק בהלבנת הון, שאינו רק תוצאה של פעילות ארגוני פשיעה בינלאומיים.

כלפי החוק נטען עוד כי הוא מאפשר לסווג כמעט כל פעולה בנכס או בכסף כהלבנת הון, אפילו הסבת צ’ק. אלא שבפרשת בר עלו כמה אינדיקציות לביצוע פעולות יזומות שעניינן הלבנת הון קלאסית – שרשור כספים, פיצול נכסים, ריבוד והעברה ממקור למקור, לרבות במוקדים שונים בחו"ל. הכול, חושדים במשטרה ובפרקליטות, במטרה להסוות ולטשטש את מקורם של הכספים, שהיו במקרה של בר, לכאורה כספי שוחד.

חילוט, בין אם קבוע בתום ההליך המשפטי ובין אם זמני בסמוך לתחילתו, הולך ותופס מקום מרכזי בסל הכלים של רשויות האכיפה. אם קודם לכן הוא היה קבוע רק בחוק איסור הלבנת הון, הרי שבשנה האחרונה תוקן גם חוק העונשין באופן המאפשר חילוט כספים שנולדו כטובת הנאה כתוצאה ממתן שוחד לפקיד של מדינה זרה. גם חקיקה זו היא תולדה של דרישה בינלאומית, כתנאי להצטרפותה של ישראל למדינות ה-OECD.

נותר איפוא עניין העיתוי: מדוע היה דחוף לפרקליטות להטיל את החילוט הזמני דווקא ערב הפסח. בהקשר זה, נטען כי היו שיקולים ענייניים שונים שהובילו את המדינה לפעול ערב החג. בעוד שהבקשות לחילוט זמני נגד כלל החשודים הוגשו ערב החג, הזימונים לשימוע נמסרו רק השבוע, וזאת כדי לא לקלקל לחשודים את שמחת הפסח.

הלבנת כספים חוקיים

"משנות ה-90 ועד היום חלה מהפכה תפישתית בחוקי איסור הלבנת הון", אומר עו"ד שריג דמארי, מחבר הספר "איסור הלבנת הון" ושותף במשרד דולן-דמארי-מתתיהו, "המדינות החלו להכיר בכך שכדי למגר את הפשיעה החמורה והמאורגנת – עליהן לאתר ולפעול נגד השימוש בכספים שמקורם בפשיעה. תובנה זו גרמה למרבית מדינות העולם להתמקד בכספים של רווחי הפשיעה ולחוקק חוקים האוסרים על פעילויות פיננסיות, שמטרתן להכשיר או להלבין הון שמקורו בעבירה".

הלבנת הון היא ניסיון להלבין כספים, שהושגו תוך ביצוע עבירה פלילית כלשהי, היא "עבירת המקור". עבירות מקור עשויות להיות עבירות סמים, סחר בבני אדם, שוחד ושוד – אך גם עבירות פחות מובנות מאליהן, כגון עבירות מס.

"רוב המדינות לא יחשיבו הון שמקורו בעבירות מיסוי כהון שחור, וכך גם בישראל", אומר דמארי. "מנגד, עבירות שכוללות הנפקת חשבוניות פיקטיביות, או עבירות מס אחרות, שיש בהן יסוד של זיוף או מירמה חמורים, נכללות לרוב במסגרת העבירות הקלאסיות, בלי קשר לעבירות מס".

לדברי דמארי, ישראל בחרה להיות חריג בחקיקה העולמית: בעוד שבמדינות אחרות, כדי שעבירת ההסוואה של מקור הכספים תיחשב כהלבנת הון, צריך מקור הכספים להיות תוך כדי ביצוע עבירה, בישראל, ניתן להרשיע אדם בעבירת הלבנת הון, גם אם היה מעורב בהסוואת כספים חוקיים לחלוטין.

"הדבר יוצר קושי רב בישראל, כי במקרים רבים נוטה הפרקליטות להאשים בעיקר בעבירות טכניות, מבלי לבחון את מקור הכספים. מגמה זו גורמת לניתוק מהמהות המקורית של החוק – שהיא מיגור הפשיעה".