מאבק גן הקופים ברמת-גן

גלובס מפרסם בכתבה נרחבת פרטים חדשים מטיוטת כתב האישום נגד צבי בר.

בטיוטת האישום נגד ראש עיריית ר"ג חושפת הפרקליטות כיצד פעלה, לפי החשד, מערכת השוחד בינו לבין יזמי נדל"ן – וכיצד קידם בר את האינטרסים שלהם בוועדות התכנון, בעירייה ובמינהל.

חומר הראיות שנאסף במשטרה ובפרקליטות בעניינו של ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, עלול להובילו להתפטרות כפויה מכס ראש העיר, לאחר 22 שנה בתפקיד. בר עצמו הודיע כי אינו מתכוון לעזוב את תפקידו גם אם משפטו יתנהל במקביל, מאחר שהחוק מחייבו להתפטר רק אם יורשע בעבירה שיש עמה קלון. עתירה לבג"ץ בדרישה לחייבו כבר עתה להתפטר תוגש, ככל הנראה, בימים הקרובים. לפי שעה, היום (ה’) הודיע סנגורו של בר, עו"ד נבות תל-צור, כי בר מתכוון לפעול בהתאם להתחייבותו בפני בג"ץ מלפני כחצי שנה, ולהתפטר בתחילת השבוע הבא מתפקידו כחבר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בתל-אביב. בנוסף, לפני חודשים אחדים, בעקבות המלצת המשטרה בעניינו, התפטר בר מתפקידו כיו"ר הוועדה המקומית. אלא שד"ר אבי ליליאן, חבר מועצת עיריית רמת-גן, אינו מסתפק בכך, ודורש מבר לעזוב גם את תפקידו כיו"ר החברה הכלכלית לפיתוח רמת-גן וגם את ראשות העירייה.

בעניינו של בר ציין בג"ץ בדצמבר 2010 כי "בנסיבות מתאימות ראוי שאיש ציבור לא ימשיך לכהן בתפקיד ציבורי, גם אם טרם הוגש נגדו כתב אישום, או הוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום, אם חומר הראיות המנהליות שהצטבר מצדיק זאת". עמדה זו פותחת פתח לקביעה כי החלטת הפרקליטות להעמיד לדין את בר, אף שהיא כפופה עדיין לשימוע, עשויה לחייב את התפטרותו כבר עתה.

פרשת לגזיאל ומגדל התמרים

פרשת השוחד הראשונה, לפי טיוטת כתב האישום, קשורה ליזם הנדל"ן שאול לגזיאל וליזם נוסף ששמו אסור בפרסום. חברת בלנטפורט הוקמה במארס 2001 על-ידי שני היזמים. כל אחד מהשניים החזיק 50% ממניותיה. במאי 2005 השתנה מבנה הבעלות, כך שחברת רליינט יוניברסל שבבעלות היזם הנוסף קיבלה את הבעלות במחצית המניות, וחברת ש.י.ל. הון ונכסים שבבעלות לגזיאל קיבלה 12.5%. לגזיאל קידם באותה עת את פרויקט הבנייה "מגדל התמרים" ברמת-גן, ולצורך כך, טוענת הפרקליטות, הוא נתן שוחד לבר כדי שיסייע לשינוי תוכנית המתאר של הפרויקט לטובת היזמים.

איך הועבר השוחד? במאי 2005 לקחו צבי וריבה בר הלוואה בסך 225 אלף ליש"ט מחברת גרוב פרופרטי פייננס שבלונדון. כבטוחה להלוואה העמידו בני-הזוג בר את הדירה שבבעלותם בלונדון, ברחוב מאדוקס. מי שנקבע כערב לתשלום הריבית היה היזם הנוסף. אלא שמי שהחזיר את ההלוואה לא היו בר ורעייתו, אלא היזם עצמו, שבאמצעות העברות בנקאיות וצ’קים שילם לחברה המלווה בין פברואר לנובמבר 2006 סך של 123 אלף ליש"ט. הצ’ק נמשך מחשבון הבנק של היזם ואשתו; וההעברות הבנקאיות נעשו מחשבונו הפרטי ומחשבונות של חברות שבשליטתו בבריטניה ובמונאקו. את יתרת ההלוואה החזיר בר לאחר שהמשטרה פתחה בחקירה בחשד שלקח שוחד מלגזיאל ומהיזם. חלק נוסף מהשוחד הועבר לכאורה באמצעות העברת מניות של חברת מד פטרוליום טריידינג, שהקים לגזיאל יחד עם ד"ר יעקב חנני, לבנו של בר – יואב בר. מטרת החברה הייתה לרכוש נפט מרוסיה ולשווק אותו בישראל. בינואר 2004 העביר לגזיאל, שהחזיק ב-40% ממניות החברה, מחצית ממניותיו ליואב בר, ללא תמורה, ובנוסף מינה אותו למנהל בחברה. מה נתן בר בתמורה ללגזיאל וליזם הנוסף? לפי הנטען, התמורה הייתה המהלכים להקמת "בית ליר אור" ברחוב בן-גוריון ברמת-גן, שבו שוכן כיום המרכז האקדמי למשפט ועסקים. מדובר במגדל שהוקם על שתי חלקות סמוכות, שאחת מהן הייתה בבעלות העירייה.

חברת ליר אור התקשרה עם העירייה בעסקת קומבינציה, להקמת שני בניינים, בני 6 ו-9 קומות, מעל קומת קרקע מסחרית. בפועל בנתה החברה מגדל אחד, בן 8 קומות, תוך חריגה של אלפי מטרים מהתוכניות שאושרו. לאחר שהחברה בנתה את מרתפי החניה, הוגשה ביולי 2000 תוכנית חדשה לאישור הוועדה המחוזית, שמטרתה להכשיר בדיעבד את החריגות. בר, לטענת הפרקליטות, קידם את מכירת 75% מהבניין, שנקלע לכינוס נכסים, בסכום נמוך יחסית של 18 מיליון שקל, לחברת בלנטפורט שבבעלות גזיאל והיזם הנוסף, ובנוסף פעל לאשר את החריגות. ביוזמת בר, העירייה אף הודיעה כי היא מתנגדת לעריכת מכרז למכירת הבניין, כדי לגרום למכירתו דווקא לשני היזמים, במחיר הנמוך ב-40% מהמחיר שהעירייה עצמה הציעה לשלם. בר אף יזם את הקשר עם אנשי המרכז האקדמי, ורקם לכאורה את השכירות ארוכת הטווח, בהיקף של 800 אלף דולר לשנה. ומה עשה בר בכספי ההלוואה שקיבל בלונדון והעביר לחשבונו בבנק אוצר החייל בישראל? בחלק מהכסף הוא רכש ניירות ערך; חלק המיר לשקלים; 600 אלף שקל העביר לחשבונו של בנו, אבנר בר; 272 אלף שקל העביר לעו"ד שאלתיאל עדני; וכן העביר תשלומים לגורמים נוספים.

פרשת גבעת נפוליאון וגבעת אנדרומדה

בפרשה נוספת מואשם בר שלקח שוחד מאיש העסקים חיים גייר בסך 440 אלף שקל, ופעל להלבין את כספי השוחד באמצעות זיוף של מסמך, הנראה כהסכם הלוואה בינו לבין גייר על סכום זה. אלא שלמעשה, בר לא נדרש להחזיר ולו שקל אחד מהכסף. בנוסף מואשמים בר וגייר בכך שלאחר תחילת החקירה המשטרתית פעלו לשיבושה, ובר השתמש בכסף כדי להחזיר הלוואה, שלקח לצורך רכישת דירה עבור בנו. גייר הוא בעליהן של מספר חברות העוסקות בפיננסים ובנדל"ן. ב-2003 פנה בר לכאורה לגייר וביקש ממנו 100 אלף דולר: גייר נענה: חברת איי.אי.אס סוכנויות שבשליטתו העבירה 441 אלף שקל לחברת אילן גת, שגם היא בבעלותו המלאה של גייר, ובו ביום הועברו 440 אלף שקל מחשבונה של אילן גת בבנק מזרחי-טפחות, שנפתח יום קודם לכן, לחשבונם של צבי וריבה בר בבנק אוצר החייל.

בר, ניתן לשער, יטען בשימוע כי לא מדובר היה בכספי שוחד אלא בהלוואה. בספטמבר 2003 חתמו בר וגייר על "הסכם הלוואה" בין בר לחברת אילת גת, שבו נקבע כי שיעור הריבית על ההלוואה יהיה 6% לשנה, וריבית פיגורים של 12% לשנה. לטענת הפרקליטות, מדובר בהסכם הלוואה פיקטיבי, מאחר שבניגוד לו, ההלוואה לא הוחזרה במועד, וגייר לא דרש את פירעון החוב. לאחר שנפתחה חקירת המשטרה, ערך גייר תחשיב שהתבסס על הריבית המקורית ולא על ריבית הפיגורים, כך שלבר ניתן פטור של 18 אלף דולר מסכום ההחזר. באפריל 2009 העביר בר 200 אלף שקל לחברה אחרת שבבעלות גייר, כביכול במסגרת החזר חלקי של ההלוואה. ומה נתן בר בתמורה, לכאורה? סיוע בשני פרויקטים, בגבעת נפוליאון ובגבעת אנדרומדה.

יוסף קרייתי, בעליה של חברת נפוליאון שהיא בעליה של גבעת נפוליאון, שבחלקם הרמת-גני של גני יהושע, פנה לגייר כדי לסייע לו בעסקה של החלפת קרקעות עם עיריית רמת-גן, שתקבל את הקרקע בגבעת נפוליאון בתמורה למגרש ברמת-שקמה. חברת נפוליאון התחייבה לשלם לחברת פרנו של גייר 250 אלף דולר, אם זו תקדם את התב"ע (תוכנית בניין עיר), שתעגן את חילופי המגרשים. גייר פנה לידידו בר וביקש לקדם את התב"ע, ובר, מצדו, הפעיל לחצים על פקידי העירייה ועל מהנדס העיר חיים כהן, והיועץ המשפטי של העירייה, עו"ד דוד שואקה, כדי לאשרה. בספטמבר 2006 חתם בר, ללא סמכות, בשם הוועדה המקומית, על "מסמך הבהרה" שלפיו פטורה חברת "נפוליאון" מהיטל השבחה בגין אישור התב"ע וכל מס אחר עד לגובה 207 אלף שקל.

המסמך לא הובא לאישור מועצת העיר והוועדה המקומית, אף שבר כתב לשואקה כי חתם בעצמו כדי לא לעכב את האישור, בעונת החגים. הסיבה לדחיפות, טוענת הפרקליטות, היא שלפי ההסכם שבין נפוליאון לפרנו הייתה זכאית פרנו לתשלום בסך 250 אלף דולר רק אם תצליח לקדם את העניין בתוך שנתיים וחצי – ובר חתם בדיוק לפני תום התקופה.

לאחר שמשרד הפנים נכנס לתמונה, פנה צבי בר למנכ"ל משרד הפנים, אריה בר, בבקשה שיאשר את קידום התב"ע בלא מגבלות נוספות, ולאחר מסכת לחצים בקשותיו נענו, לפני שבוטלו שוב בהוראת היועץ המשפטי של משרד הפנים. בנוסף, גייר הפך ב-2002 גם לאחד לבעליהם של 27% מפרויקט אנדרומדה ביפו, וממארס 2008 החזיק בידיו 89% מהפרויקט. ועדת ההתנגדויות והוועדה המחוזית דנו בתמ"מ (תוכנית מתאר מקומית) הנוגעת לפרויקט החל מיוני 2006. התוכנית כללה גם בקשה להוספת 6,000 מ"ר והוספת 50 יחידות דיור. בר השתתף בדיוני הוועדות, דיבר בשבחה של התוכנית ותמך באישורה, מבלי שדיווח על קשריו עם גייר.

פרשת האחים לוי ופרויקט הילקרסט

הפרשה השלישית נגד בר נוגעת לפרויקט הילקרסט וללקיחת שוחד מהיזמים מאיר ודוד לוי. בר מואשם כי קיבל מהם 1.16 מיליון שקל, שמהם 465 אלף שקל לא החזיר כלל; 177 אלף שקל שקיבל מחשבונו הפרטי של לוי החזיר ללא תוספת ריבית או הצמדה; ו-519 אלף שקל שקיבל מחשבון חברת תל סאן שבבעלות מאיר ודוד לוי, החזיר בריבית מופחתת באופן משמעותי מיתר לקוחות החברה. מאיר לוי גם פעל לתחזוקה שוטפת של דירתו של בר בלונדון, זו ששימשה בטוחה להלוואה שנטל בסך 225 אלף ליש"ט. מאיר לוי הוא מבעליה של חברת הילקרסט הולדינג, הרשומה באיי ג’רזי. דוד לוי היה נציגה בארץ של החברה, וכן של חברת תל סאן, העוסקת בניכיון צ’קים ומתן הלוואות. חברת הילקרסט פעלה להקמת פרויקט הילקרסט ברמת-גן, אלא שלפי התב"ע המקורית ניתן היה להקים בניין בן 8 קומות. הילקרסט דרשה שינוי התב"ע, הוספת קומות לפרויקט והגדלת זכויות הבנייה.

באוקטובר 2001, כחודשיים לאחר שבחשבונו של בר נחתו 200 אלף שקל שהופקדו מחשבונו של דוד לוי, דנה עיריית רמת-גן בהקמת מגדל רב קומות בפרויקט הילקרסט. הדיון התקיים בלשכתו של ראש העיר ונוהל על-ידי בר. כשהתוכנית הועברה לדיון בוועדה המחוזית, הופקדו בחשבונו של בר עוד 145 אלף שקל. באוגוסט 2003 החליטה ועדת משנה של הוועדה המקומית להמליץ על תב"ע חדשה, שתאפשר להקים את פרויקט הילקרסט ושלושה בניינים נוספים על גדת נחל איילון, והיקפי הבנייה הוגדלו מ-8 קומות ל-36 קומות מעל קומת הכניסה. בר אף פנה אישית לשר הפנים דאז, אברהם פורז, במטרה לגייס את תמיכתו בפרויקט. במקביל קידם בר העברת שטחים שהיו בבעלות העירייה לבעלות חברת הילקרסט, ובנוסף פעל לכאורה לקדם את האינטרסים הכלכליים של האחים לוי בעירית רמת-גן ובקרב בעלי מקרקעין הסמוכים למגרש, ובהם מינהל מקרקעי ישראל ונתיבי איילון.

פרשת נבי סמואל

הפרשה האחרונה בטיוטת כתב האישום נוגעת בקרקעות בנבי סמואל, שרכש לפני 1995 איש העסקים יפתח עינב, בעל השליטה בחברת עין ע.מ.י ייזום ופיתוח. מדובר בקרקעות באזור שהוכרז גן לאומי, ועינב היה מעוניין להחליפם בקרקע אחרת. החלפה כזו דורשת את אישור מינהל מקרקעי ישראל, ועינב פנה לצבי בר, שהכיר מתוקף תפקידו את ראש המינהל דאז, יעקב אפרתי. בר אכן נענה לאתגר, ופעל לאשר במינהל את עסקת ההחלפה. בתמורה למאמציו קיבל בר צ’ק על סך 200 אלף שקל, והוא מואשם בלקיחת שוחד בסכום זה.

עיריית רמת-גן: הפרקליטות פועלת באופן לא ענייני

מעיריית רמת-גן נמסר בתגובה כי "הפרקליטות פועלת באופן לא ענייני, במגמה ברורה לייצר סנסציה ולנסות להביא לשפיטה והרשעה מוקדמת של ראש העיר בתקשורת. "ידיו של צבי בר נקיות, והוא לא יירתע מלהמשיך בשליחותו למען העיר רמת-גן ותושביה, חרף הצורך להתמודד עם האשמות-השווא המוטחות בו. "ראש העיר מברך על שיינתן לו אחת ולתמיד לעשות צדק עם 22 שנות הכפשה ושקרים שמוטחים בו על-ידי מערכת משומנת, המנווטת על-ידי חבורה של אנשים רדופי שנאה ונקמה. "ראש העיר לא מתכוון להתפטר, החוק לא מחייב אותו להתפטר, וגם תוך כדי ההליכים המשפטיים שנכפו עליו – הוא ימשיך לעבוד קשה למען רמת-גן ותושביה".