עו”ד עפר לרינמן הגיש לועדה המחוזית התנגדות בשם תושבים הגרים ברחוב מעלה הבנים ורחוב ידידיה לתוכנית בניה ברחוב ידידיה. לטענתם “בעל הקרקע מנהל יחסי תן-קח ממושכים ותמוהים עם ראשות העירייה” וש”התכנית הינה נסיון לעגן בחוק הטבה למקורב”. עוד נטען כי “מבחינת יזמי התכנית, בעלי הקרקע, מדובר ב"בוננזה”: במקום 6 דירות בשטח ממוצע של כ 130- מ"ר, המאושרות כיום, יקבלו 10 דירות באותו שטח ממוצע לדירה, ובכלל אלו ‘סופר-פנטהאוס’ בקומה העליונה על מלוא שטחם של שני המבנים. בהערכה זהירה ביותר, מדובר בהטבה של כ 10-מיליון ש"ח. מבחינת השכנים-המתנגדים, לעומת זאת, מדובר בקטסטרופה: במקום מבט פתוח ממרפסות הסלון שלהם מערבה, מרפסות שנבנו במיוחד בהתחשב בתכנון הקיים יקבלו קירות סמוכים, שיחסמו את המבט, את האור והאוויר, ומבנה גבוה רחב וקרוב הרבה מעבר למה שהותר בעבר.”  המתנגדים קובעים כי “זוהי תכנית נקודתית (שנייה) למגרש, ‘שינוי בינוי למקרה פרטי’, חסרת הצדקה תכנונית ופוגעת בזכויות השכנים”

על ההתנגדות ניתן גם לקרוא בכתבה באתר גלובס.

העיתונאי נועם דביר מהארץ מנסה לבחון מה גורם לאזרחים מהשורה להתארגן על מנת להאבק למען מטרה משותפת ולהשקיע לשם כך שעות רבות ללא כל תמורה כספית וזאת על רקע הצלחת המאבק האזרחי נגד הקמת כפר נופש בחוף פלמחים. בכתבה הנרחבת יש סיקור של 3 התארגנויות ממקומות שונים בארץ והטענה המרכזית היא שמדובר בתופעה: “ההצלחה של ועד הפעולה של פלמחים מסמנת עוד אבן דרך חשובה בתולדות התנועה הסביבתית בארץ, אבל לא פחות מכך, משקפת את כוחן ההולך וגדל של קבוצות פעולה. על פי ההערכות, עשרות קבוצות דומות פועלות ברחבי הארץ במגוון נושאים ובכל המגזרים, חלקן עצמאיות וחלקן מאוגדות ומסונפות. ניתן לראות את פעילותן כחלק מעליית כוחה של החברה האזרחית, מושג מפתח במדעי המדינה המתייחס לתהליך חברתי עכשווי, שבמסגרתו ארגונים ועמותות לוקחים יוזמה בנושאים חברתיים וסביבתיים ולעתים קרובות אף ממלאים את תפקיד הרשויות. זו תופעה שאינה ייחודית לישראל. קבוצות פעולה אזרחיות שונות באירופה, ארצות הברית ואסיה נמצאות בשנים האחרונות בלב העשייה התכנונית והסביבתית. הן מצליחות להשפיע באופן נרחב על עבודת הרשויות, אף שברוב המכריע של המקרים המשתתפים אינם מקבלים תמורה כספית על עבודתם.”

גורם משפיע מרכזי על התפשטות התופעה הוא ההצלחות המתוקשרות של מאבקים מעין אלה. לעניין זה ניתן להוסיף גם מנסיוננו בהתארגנות שנועדה למנוע הקמת חניון בגן הקופים. בימיה הראשונים של ההתארגנות התגובה הנפוצה הייתה שהמאבק חסר טעם שכן ממילא הרשות תעשה בסופו של דבר ככל העולה על רוחה וגיוס התושבים למאבק היה לא פשוט. הצלחת המאבק הציבורי שהביא לביטול התוכנית להקמת החניון השפיעה לא רק על תושבי השכונה אלא גם על תושבים בשכונות אחרות בעיר שלאור ההצלחה בגן הקופים האמינו יותר בכוחם להאבק וגם להצליח. מנגד, יש חשש שכשלונות ירפו את ידם של תושבים. בעניין זה ראוי להזכיר את העתירה המנהלית שהגישה עמותת “תושבים למען נוה צדק” נגד בניית מגדל ליבר.  השופט לא רק שדחה את העתירה, הוא גם פסק נגד העמותה הוצאות בסך 100,000 ש”ח. בלי להתייחס לצדקת המאבק והעתירה, יש חשש שפסיקה זו מבשרת רע להתארגנויות עתידיות של תושבים. גם כך, כל תושב מעדיף ששכנו יעשה עבורו את העבודה השחורה. כשיתלווה לכך מעתה גם חשש לפגיעה כספית משמעותית יקשה עוד יותר להקים התארגנויות חדשות, וחבל.

להלן הודעה של תמר נויגרטן – רכזת משמר המועצה:

ביום שני הקרוב, 29 בנובמבר בשעה 18:00, תתקיים ישיבת המועצה החודשית של עיריית רמת גן בבניין העירייה ברחוב ביאליק 35.
 
כזכור, העירייה מנעה כניסת תושבים לישיבה הקודמת, שעסקה בביקורת הקשה של מבקר המדינה על התנהלות הוועדה המקומית העירונית לתכנון ובנייה. כתבנו על כך באתר משמר המועצה (מה מסתירה עיריית רמת גן מאחורי דלתות סגורות ושישה שומרים?), התראיינו על כך בתוכנית “יהיה בסדר: מדריך הישרדות בכאוס החברתי-ישראלי” בגלי צה”ל (תוכלו לשמוע את שרית אדר ואותי, בין דקה 33:15 לדקה 41:18) וגם אביב לביא התייחס לכך בטור שכתב ב”מעריב” – 
  
חשוב מאוד מאוד להגיע לישיבה הקרובה, ולהראות לראש העירייה ולנבחרי הציבור כי תושבי רמת גן דורשים שקיפות, ולא מאפשרים קבלת החלטות מאחורי דלתיים סגורות. בנוסף, שריינו לכם גם את יום חמישי, ה-16 בדצמבר בשעה 18:00, לישיבת מועצה נוספת.
 
נתראה!
 
תמר

תמר נויגרטן
רכזת משמר המועצה במטרופולין
קהילת תל אביב-יפו והסביבה
החברה להגנת הטבע
052-3869446
http://www.teva-tlv.co.il

להלן במלואה הידיעה שפרסמה נועה קושרק מהארץ בנוגע לפרישתו של צבי בר מראשות ועדת התכנון והבנייה והכוללת את התגובה המשעשעת של העיריה:

ראש העיר רמת גן, צבי בר, עוזב את תפקידו כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. במקומו יתמנה לתפקיד סגנו, יצחק (איצ’ה) שחם.
בהודעה שפרסמה העירייה היום (רביעי) נאמר כי "מתוך החלטה שהתגבשה אצלו זה זמן רב, והיתה מיושמת מזמן אלמלא הוגש בג"ץ, החליט בר, לעשות כמו רבים מעמיתיו ראשי הערים ולבקש מסגנו לשמש במקומו בתפקיד יו"ר הוועדה המקומית לבניין עיר". בעירייה הבהירו שבר ימשיך לשמש בתפקידו כחבר בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה.

העתירה שאליה מתייחסת העירייה הוגשה על ידי יו"ר סיעת האופוזיציה "רמת גן הירוקה", ד"ר אבי ליליאן. בעתירה נדרשו בר והמדינה להשעות את בר מתפקידיו בתחום התכנון והבנייה, בעקבות המלצת המשטרה. ההמלצה שהוגשה לפני כחצי שנה קראה להעמיד את בר לדין בחשד לקבלת שוחד מיזמי נדל"ן תמורת הטבות בבנייה, קבלת דבר במרמה ועבירות על חוק איסור הלבנת הון. התיק נגד בר עדיין נמצא בבדיקת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה וטרם התקבלה החלטה לגביו.

לדברי עו"ד עפר לרינמן, שמייצג את ליליאן בעתירה לבג"ץ, העתירה הוגשה לאחר שבר סירב לבקשה קודמת של ליליאן להשעות את עצמו. הוא הוסיף כי בתשובות שהגיש בר לבית המשפט בתגובה לעתירה הוא דבק בעמדתו שהוא לא צריך להשעות את עצמו. המדינה מצידה הסכימה שיש צורך בהשעיה, אך רק אם וכאשר יוחלט על כוונה להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע. לרינמן הוסיף כי הדיון בבג"ץ אמור להתקיים בדצמבר, אך ליליאן התכוון להעלות כבר בשבוע הבא הצעה לסדר במועצת העירייה, שקוראת לבר לעזוב את תפקידיו בתחום התכנון והבנייה. "להערכתנו, לאור התקרבות הדיון בבג"ץ והדיון הצפוי במועצת העיר, בר הבין שמוצא הכבוד שלו הוא להודיע על התפטרות, ועל כך יש לברך", אמר.

ישראל זינגר, חבר מועצת העירייה מטעם רשימת "רמת גן הירוקה" ומועמד הסיעה לראשות העיר בבחירות הבאות, אמר בתגובה לדברים כי "כמי שנאבק ופועל למען התושבים ולמען מנהל תקין, אני מברך את מר בר על החלטתו להתפטר מהוועדה לבניין עיר".

ynet מדווח שצבי בר החליט לפרוש מראשות ועדת התכנון והבנייה של רמת-גן. ההחלטה באה כחודש לפני הדיון המתוכנן בבג”צ בעתירה אותה הגיש ד”ר אבי ליליאן באמצעות עו”ד עפר לרינמן ואשר דורשת את השעייתו של צבי בר מחברותו בועדות התכנון בדרג המקומי והמחוזי.

גלובס מצטט גורמים מקורבים לצבי בר הטוענים כי צבי בר “רצה לפרוש מתפקיד יו”ר הוועדה המקומית כבר מזמן, ללא קשר לבג”ץ שהוגש.” עוד נמסר כי  בהודעה שהוציאה היום עיריית ר”ג בנושא נכתב כי “מתוך החלטה שהתגבשה אצלו מזה זמן רב (והיתה מיושמת אלמלא הוגש הבג”ץ) החליטה ראש העירייה צבי בר לעשות כמו רבים מעמיתיו ראשי העיריות (ת”א – רון חולדאי, נתניה – מרים פיירברג-איכר, חולון – מוטי ששון ועוד) ולבקש מסגנו יצחק (איצ’ה) שחם, לשמש במקומו בתפקיד יו”ר הוועדה המקומית לבניין עיר”.

להלן כמה תגובות שמובאות ב ynet:

 ד”ר אבי ליליאן: “אני מברך את בר על ההחלטה הנכונה. בעבר ביקשתי ממנו בדיוני הועדה להשעות את עצמו”. ליליאן, שהגיש את העתירה לבג”צ בדרישה שיתפטר מתפקידו בוועדה בשל הקשר הישיר בין החשדות נגדו לפעילות השוטפת בוועדה, הוסיף: “אני מבין שלאור ההתקרבות למועד הדיון הקרוב בבג”צ, הבין בר שהמוצא המכובד ביותר מבחינתו היא להתפטר מראשות הועדה”.

 ישראל זינגר, שמתכוון להתמודד על ראשות העיר מטעם סיעת רמת גן הירוקה: “כמי שפועל למען מינהל תקין אני מברך את בר על החלטתו להתפטר מהתפקיד. אני רוצה להאמין שעם התפטרותו הוועדה תפעל מעתה עבור כלל תושבי רמת גן ולא בעבור קומץ בעלי עניין בלבד”.

ח”כ כרמל שאמה (ליכוד): “בר בחר לרדת מהבמה הציבורית בתשלומים. התפטרותו היא ברכה לתושבי ר”ג ולפני העיר שהושחתו, תרתי משמע. לצערי אין בהתפטרות כדי לתקן את נזקם של מגדל התמרים, מגדל נתן, שיכון ותיקים, בית דוד ועוד”.

הערר בנוגע למעלה הצופים 27 (רג/5335/10 )  נקבע ליום חמישי, 2.12.10, בשעה 11:45. משרדי ועדת הערר הם בבית קלקא, דרך מנחם בגין 116 ת”א (קומה ראשונה). הדיון פתוח לקהל.

ישראל זינגר, חבר מועצה ומועמד סיעת רמת-גן הירוקה לראשות העיר, מציע כי תלמידי כיתות ו’ בבתי הספר היסודיים בעיר יאמצו גינות ציבוריות הסמוכות אליהם ויטפחו אותן בליווי מחלקת גנים ונוף. בין הפעילויות המוצעות: נטיעות ושתילת צמחים, לימוד שמות הצמחים ותליית שלטי שמות הצמחים ופעילות לשמירת הניקיון בגינה הציבורית. ההנחה היא שילדים המגיעים לבית הספר, עשויים לגור בקרבת גינות ציבוריות באיזור הרישום לביה"ס והדבר יסייע בהגברת מודעות הצעירים לשמירה על איכות הסביבה במקום מגוריהם.

עוד מציע ישראל זינגר, כי תלמידי התיכונים שיחפצו בכך, יוכלו לשמש כנאמני איכות סביבה ושמירה על בעח"י, במסגרת המחוייבות האישית. הללו יוכלו לדווח למוקד העירוני על מפגעים או מקרי ונדליזם. בנוסף, יוכלו לעמוד בקשר עם עמותות בעלי חיים בכדי להתנדב או למנוע מעשי התאכזרות המנוגדים לחוק.

ישראל זינגר: "המטרה ליצור בקרב תלמידי ביה"ס מודעות לסביבה העירונית בה הם חיים ולעודד שמירה על המרחב הירוק בגינות ועל החי בקרבם".

היום התקיים דיון בבית המשפט השלום בתל-אביב בכתב האישום שהוגש נגד נאשמי ארלוזורוב 36 ובסיומו נקבע כי הוא יתחדש ב 16.3.11 בשעה 11:30. השופטת, דורית רייך-שפירא אפשרה לנאשמים להגיש את טענותיהם בכתב עד 15.12.10 ולתביעה ניתנה אפשרות לתשובה בכתב עד 15.1.11.

במהלך הדיון אמר אחד הסנגורים שפועל מטעם הסנגוריה הציבורית לייצוג אחד מארבעת הנאשמים שיש למחוק את כתב האישום שכן הוא הוגש בחוסר סמכות היות והועדה המחוזית לא נימקה בכתב מדוע מצאה לנכון לקחת את הסמכות הנתונה בידי הועדה המקומית למרות ש”הועדה המקומית פעלה ופעלה הרבה”. חזק את דבריו עו”ד משעל (הזכור מההליכים המשפטיים הקודמים) ואשר מייצג שלשה נאשמים ואשר טען אף הוא שלמאשימה אין סמכות. עו”ד משעל גם חזר על הטיעונים המוכרים שבנקודת זמן מסויימת עמד קיר חזית ומאחוריו יסודות וזאת נקודת הזמן שבו נדרשה הועדה המקומית להכריע, הועדה הכריעה, ו”הנאשמים  פעלו בהתאם לכך”. 

ביום חמישי 11.11.10 בשעה 9:00 בבוקר יתקיים דיון משפטי נוסף בכתב האישום שהוגש נגד מעורבים בפרשת ארלוזורוב 36. במסגרת הדיון צפויים הנאשמים להעלות טענות מקדמיות כגון הגנה מהצדק ואכיפה בררנית. אם טענות אלה תידחנה מיידית, ייתכן שגם תתבצע הקראה של כתב האישום.

הדיון יתקיים בבית המשפט השלום בת”א (הנמצא ברחוב ויצמן 1 בת”א) בפני כבוד השופטת דורית רייך-שפירא. הדיון פתוח לקהל.

לפרטים על כתב האישום ראה פוסט קודם.

העיתונאי אביב לביא – תל-אביבי היום ורמת-גני לשעבר – בוחן את רמת-גן במבט נוסטלגי וביקורתי בכתבה שפורסמה בזמן תל-אביב.

להלן הכתבה במלואה:

הדשא של השכן: עיריית ר”ג לוקחת את ת”א בכיס הקטן

כל פעם שחולדאי עולה לי על העצבים, אני נזכר בצבי בר וחוזר לפרופורציות. מול הקולגה מכיכר אורדע, חולדאי הוא לא יותר מגרסה חלבית של חנה בבלי

 

השבוע שאל אותי מישהו אם גם אני, כמו כל תל-אביבי שני, הגעתי ממושב. במובן מסוים, התשובה חיובית. רמת גן, שבה נולדתי וגדלתי בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70, הייתה סוג של מושבה. המבנה המשונה שבתוכו התגוררנו – לול תרנגולות שעבר הסבה למגורי אדם – היה נטוע בלבו של פרדס, ומצדו השני נמתחה שדרת ברושים. בין לבין היו המון חמציצים וחובזות, שניים מאבות המזון של ילדותי.

 לקראת כניסתי לכיתה א’ עשינו עלייה לתל אביב. אחרי משהו כמו עשר שנים, כבר על תקן נער מתבגר, חזרתי לראשונה לסיור שורשים והוכיתי הלם. הפרדס, השדרה, החמציצים, ואתם ילדותי האבודה, נקברו כולם מתחת לשמיכת בטון. בסמטה הקטנה התרוממו עכשיו בתי קומות מבוצרים, וביניהם נמתחו חניות. מהחובזות נשארו רק זיכרונות.

אני תל-אביבי כמעט 40 שנה, ובכל זאת, אי-שם בפנים, מתחבא אצלי שק של סנטימנטים כלפי רמת גן הישנה והטובה. כיכר כופר היישוב, קולנוע רמה, גן הקופים – כל אחד מהשמות הללו אוצר בתוכו כמוסה של זיכרונות שהולכים ומיטשטשים.

בגן הקופים אפילו צולם הסרט המשפחתי היחיד שלנו, באמצעות המילה האחרונה של עולם הקולנוע – מסרטת 8 מ”מ. פעלולי העריכה שנעשו שם – כנראה באמצעות מספריים וסלוטייפ – שמים בכיס הקטן את האחים לומייר.

שבילי אופניים? מה זה?

אז יש לי פינה חמה בלב לרמת גן, ולכן בכל פעם שמגיעות ממנה חדשות הלב שלי נצבט. כי אלה כמעט תמיד חדשות רעות. בכל פעם שרון חולדאי מצליח לעלות לי על העצבים, אני נזכר בצבי בר ומיד חוזר לפרופורציות. אוי, כמה אלברט איינשטיין צדק כשהוא קבע שהכול יחסי.

רוכבי האופניים ברמת גן, למשל, מוכנים לקחת בשתי ידיים את חולדאי. אנחנו, התל-אביבים, מתקוטטים עם ראש העיר מפני שרוב ברור מתוך 100 הקילומטרים של שבילי האופניים בתל אביב נמצאים על המדרכות, אבל ברמת גן, תקשיבו טוב, ממתינים עדיין למטר הראשון.

רמת גן היא העיר היחידה בעוטף תל אביב שאין בה אפילו ציור אחד לרפואה של אופניים על המדרכה או על הכביש. כבר שנים מדברים ומבטיחים ואו-טו-טו מתאמים עם משרד התחבורה, ויש תכנית אב ותכנית אם, אפילו תכנית דודה כבר שרטטו, אבל שבילי אופניים – אין.

מי שחוצה בדיווש את קו הגבול בין תל אביב לרמת גן לא יכול להחמיץ את ההבדל. הרכיבה ברחובות הראשיים של רמת גן היא סיוט. מדי כמה שבועות יוצאים האופננים הרמת-גנים המיואשים לרכיבת מחאה בחוצות העיר, כשבפיהם דרישה צנועה: רוצים להיות כמו תל אביב. להתחבר לשבילי האופניים שלה, להתחבר ל-2010. אבל לצבי בר שום דבר לא בוער. טוב לו להישאר תקוע במאה שעברה, חבל רק שהקדמוניות הזו לא באה יחד עם החמציצים שכבר אינם.
 

איום אסטרטגי

האופניים הם רק קצה הקרחון. בואו נדבר על שקיפות: שרית ותמר, שתי פעילות נחמדות בחברה להגנת הטבע, ביקשו להיכנס לישיבה האחרונה של מועצת העיר רמת גן. על פי החוק, זו זכותו הבסיסית של כל אזרח. הישיבות צריכות להיות פומביות ושקופות.

אלא שהשתיים זוהו כאיום אסטרטגי מהלך, ונהדפו בכניסה על ידי לא פחות משישה מאבטחים חסונים. הן שלחו לי הקלטה של הוויכוח שהתנהל ביניהן לבין השומרת בכניסה, שהסבירה להן שאין מצב שייכנסו, תוך הפגנת גסות רוח בנוסח הדמוקרטיה המתקדמת של רמת גן.

רק אחרי כשעתיים של המתנה מייאשת והתעקשות מעוררת הערצה, הוכנסו תמר ושרית אחר כבוד פנימה, בדיוק כשהחלק הרלוונטי של הישיבה הסתיים. בעיריית רמת גן טוענים שחדר הישיבות פשוט קטן, וצר מלהכיל את כל המתעניינים. אולי חדר הישיבות קטן, אבל כאן מדובר במקרה של ראש קטן: בעיריית תל אביב למשל העבירו את ישיבות המועצה לאולם “עינב”, שמכיל יותר מ-300 מקומות.

בשנות המאבק המרות על אוסישקין עלו שוב ושוב טענות כלפי הסלקציה שאנשי חולדאי מפעילים בכניסה למועצה במטרה להשאיר את האדומים בחוץ, אבל חולדאי, כאמור, הוא מר שקיפות ופתיחות לעומת הקולגה מכיכר אורדע.

מי פה עכברוש?

ועוד סעיף עסיסי להשוואה: חשבתם שלראש עיריית תל אביב יש פה גדול ופתיל באורך מינימלי? עוד לא שמעתם כלום. בעיקר, לא שמעתם את צבי בר מרעיף מחמאות על אחד מחברי המועצה החביבים עליו, הווטרינר מסיעת “רמת גן הירוקה”, ד”ר אבי ליליאן.

זה קרה בישיבת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לפני חצי שנה בדיוק. היחידה הארצית לחקירות הונאה של המשטרה הודיעה זמן קצר לפני כן כי סיימה חקירה ממושכת של חשדות לפיהם צבי בר קיבל שוחד מיזמי נדל”ן, והעבירה את החומר לפרקליטות תוך המלצה להעמידו לדין.

התנועה לאיכות השלטון פנתה בעקבות זאת ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה כי בר יושעה מתפקיד ראש הוועדה המקומית עד קבלת ההחלטה בעניינו, שהרי לא נהוג לתת לחתול – או לפחות למי שחשוד בהיותו חתול – לשמור על השמנת.

ליליאן, כצפוי, ביקש את רשות הדיבור בתחילת הישיבה ותבע מראש העיר להתפטר מראשות הוועדה. בתגובה – כל מילה מתועדת בפרוטוקול מספר 2010010 – שצף מפיו של ראש העיר בר רצף הפנינים הבאות: “אתה רואה? זו מלכודת עכברים. אתה עכבר, אולי עכברוש. אתה עכבר עלוב, מכרסם, שוטה, טיפש. . . מלך מלכי הטיפשים. מלך מלכי”.

מכאן והלאה, במשך דקות ארוכות, התנהל בין השניים דיאלוג שהתבסס על מילות הנימוסין “דביל” ו”טינופת”. צריך להודות שלנוכח הלקסיקון של ראש עיריית רמת גן, חולדאי שלנו הוא לא יותר מגרסה חלבית של חנה בבלי.

הקש האחרון הוא היחס המפוקפק והחמדני של עיריית רמת גן לגנים, אירוני ככל שזה נשמע. מתחת לגן הקופים רצו לבנות חניון, חלק מגן אברהם רצו להפוך לבניין, ועל גינה ציבורית קטנה ברחוב ז’בוטינסקי תכננו להקים בית כנסת.

למרבה המזל, מוסדות התכנון עצרו את התכנית השערורייתית הזו. התושבים ואנשי עמותת אדם טבע ודין, שניהלו מאבק עיקש, ניצחו בגדול, והדיירים בז’בוטינסקי יוכלו להמשיך ליהנות מכתם ירוק קטן בתוך הים האפור שמסביב. אז מי אמר שאף פעם לא מגיעות חדשות טובות מרמת גן?


© 2007 מאבק גן הקופים ברמת-גן | אתר של שי שלוש