October 15th, 2010מרדכי גילת על מאחורי הקלעים של עסקת המקרקעין במתחם הבורסה
העיתונאי מרדכי גילת חושף בכתבה נרחבת בישראל היום פרטים נוספים על עסקת המקרקעין שעמדה במרכז דו”ח המבקר על עיריית רמת-גן. בכתבה מצוטט מבקר המדינה "אני ממליץ לקרוא את הפרק על עיריית ר"ג בעיסקת המקרקעין. זה הפרק החמור ביותר על הרשויות מבחינת טוהר המידות. לכן העברתי אותו גם ליועץ המשפטי לממשלה". להלן הכתבה במלואה:
צבי בר, ראש עיריית רמת גן, אינו מופתע ודאי לשמוע שאנשים מגדפים אותו, מכנים אותו בשמות גנאי, מעניקים לו שמות תואר לא מחמיאים. הוא רגיל לבוא לצאת כחשוד בחדרי החקירות של המשטרה; הוא כבר הספיק להסתבך בפרשיות מכוערות; הוא רגיל לשמוע שהוא איש כוחני, גס רוח, נבחר ציבור מפוקפק. כבר שנים הוא מתהלך עם שלל הדימויים האלה.
אפילו מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לא הצליח השבוע להתחמק מהשימוש בחלק מהמילים הבוטות האלה. כשעסק בתיאור אחת מעסקות הנדל"ן המשוחתות במדינה – עיסקה שאושרה במועצת העירייה בתוך דקות ללא שום דיון – כתב בין היתר: "את הדיון הזה כינו חברי מועצה ‘ביזיון’; את העיסקה כינו ‘שחיתות’ ואת ראש העירייה כינו בהקשר הזה ‘מושחת’. היועץ המשפטי לעירייה לא מילא כראוי את תפקידו כשומר סף בכך שלא דאג שיימסר דיווח מלא ומדויק למשרד הפנים".
כבוד המבקר עשה חסד מסוים עם צבי בר כאשר ציטט את הפרוטוקול ולא קבע זאת בלשונו שלו. אבל די בשרשרת העובדות הקשות, רובן ממוסמכות, שחשפו אנשיו של מיכה לינדנשטראוס בפרשה הזאת; די בחומרים נוספים שהגיעו השבוע אל עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת – כדי להבין מדוע הוכנס לתמונה גם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ומדוע הורה וינשטיין לעצור את העיסקה. גם הוא נחנק כנראה מהצחנה.
הריח הרע שעולה מהסיפור הזה מתקרב מאוד אל מגרש החשדות להפרת אמונים קשה, ואם יבשיל גם לחקירה פלילית – תתמקד ודאי החקירה, בלהט הבלתי מובן של צבי בר להיפרד ממיליונים רבים של העירייה לטובת כיסיו של הקבלן סמי מצלאווי. תישאל השאלה מדוע ראש העירייה חפץ ביקרו.
הקבלן הזה לטש עין כבר לפני שנים לעבר מגרש עירוני בגודל 1,600 מ"ר ברחוב החילזון 8, שמע שהעירייה עומדת למכור אותו ללא מכרז לבעל עסק פרטי (שישב עליו בחכירה עשרות שנים), ויצר איתו קשר. הם סגרו ביניהם מראש שהשני יקנה מהראשון את המגרש כדי להקים עליו מגדל משרדים.
רק שבדרך למימוש המתנה היתה תקלה: חברי מועצת העירייה התבקשו ביולי 2007 לאשר את מכירת הנכס היקר וסירבו לעשות זאת. ראש העירייה לא נכח בישיבה, מישהו העיר בציניות כי "צבי בר ברח", לנוכחים לא היה מושג וחצי מושג על מה באמת הם מצביעים.
לא היה להם מושג מה מסתתר מאחורי הבקשה, מדוע החליטה העירייה להיפרד מהנכס בתנאים כאלה, מדוע מוכרים יהלום כזה, הנמצא במתחם המגדלים היוקרתי של הבורסה, במחיר מצחיק של מיליון וחצי דולר.
עו"ד כרמל שאמה, כיום ח"כ מטעם הליכוד, היה הראשון לשאול מדוע לא הובאו לישיבה השומות, חוות הדעת והאישורים למתן הפטור ממכרז. "לא הביאו לנו כלום", אמר לחבריו, "מציעים גוש וחלקה ברחוב החילזון 8 ויכלו לכתוב גם 1.5 מיליון דינר עיראקי. איך אנחנו אמורים להחליט בצורה עניינית ורצינית? איך אנחנו יודעים אם אנחנו עושים טעות – מה, אנחנו בובות?"
הרוחות התלהטו, חברים של בר ניסו עדיין פה ושם להפריע, אבל עו"ד שאמה התעקש להבין מדוע לא יצאו למכרז ומדוע לא בחנו את שווי הזכויות במגרש. כאשר התברר לנוכחים שהתיק לא הובא כלל לבחינה מוקדמת בוועדת הנכסים העירונית, התקבלה ההחלטה הכל כך מתבקשת: לא להצביע. להעביר את התיק לכתובת הראויה – לוועדת הנכסים.
הנאשם בגניבה דן בתיק
צבי בר לא היה צריך לכאורה להיות מודאג מהסטירה הזמנית שספג באותה ישיבה. אחרי הכל מי כיהן אז כראש אגף הנכסים? החבר עובדיה כהן, המשרת הצייתן של אברהם הירשזון, שעזר לבוס הגדול שלו לגנוב מהקופה הציבורית. המשרת הצייתן שגנב כספים רבים גם לעצמו.
אפילו רצה, לא יכול היה עובדיה כהן לקום עכשיו ולצרוח: יש כאן הטעיה, רמייה, מוליכים שולל את חברי המועצה. הוא היה אז בעיצומו של המשפט הפלילי נגדו והאדמה בערה חזק מתחת לרגליו.
התיק הועבר אפוא לטיפולו של עובדיה כהן ולטיפול מנהל מחלקת הנכסים, עו"ד דוד זליכה, לא לפני שעו"ד שאמה קיבל למחרת הדיון טלפון מפתיע מאחד מעוזריו. "עשית טעות", אמר לו המטלפן, "אתה לא פועל נכון". עו"ד שאמה ביקש להבין על מה ולמה טעה, והעוזר הסביר לו: "האיש שבעצם קונה את הזכויות במגרש הזה הוא הקבלן סמי מצלאווי, חבר קרוב של אביך. החוכר הוא רק שחקן משנה בסיפור הזה".
עו"ד שאמה הכיר ומכיר היטב את מצלאווי. בכל זאת התעקש להמשיך בבדיקה. "היתה לו תחושה לא טובה סביב העסקה הזאת, הוא חשד שיש כאן משהו עמוק יותר" – דברי אחד מחבריו בעירייה. "הוא נזכר שחברת הבנייה של מצלאווי היא חברה בורסאית, הוציא את התשקיף שלה וראה שהקבלן כבר דיווח בתשקיף לבורסה על רכישת המגרש ואפילו על כך שכבר מכר חלק ממנו לצד ג’.
"הוא ראה מצד אחד שהחברה הבורסאית מדווחת על מגדל היי־טק ומשרדים – זכויות בנייה שעו"ד שאמה כשמאי מקרקעין מקצועי העריך בשווי של עשרות מיליוני שקלים – ומצד שני את הדו"ח שהכינה השמאית של העירייה שלפיו יקום שם מבנה תעשייה בן חמש קומות בלבד. לכן המחיר היה כל כך נמוך".
החבר שאל את שאמה: "האם ייתכן שהשמאית לא הבינה מה קורה באמת בתיק הזה"?
עו"ד שאמה פרץ בצחוק: "למה לדעתך היא הדגישה בטוש שחור, בולט מאוד, שהשומה שלה מתייחסת לחמש קומות של בניין משרדים? שאף אחד לא ינסה פתאום לטעון אחרת. שאף אחד לא ינסה להפוך את השומה הזאת לשמיכה".
מכתב אישי לראש העירייה
עו"ד שאמה, שנוא נפשו של בר, ליווה את התיק המוזר הזה גם בוועדת הנכסים. הוא נפגש עם מהנדס העיר ושמע ממנו כי אין תוכנית בנייה אחרת לאותו מגרש; הוא נפגש עם חברי ועדת הנכסים, בראשות החבר עובדיה, ושוב חילקו לו כדורי הרגעה; הוא הציק, שאל, בירר ונתן להבין שהסיפור ממשיך להסריח – עד שהגיעה אליו הבשורה: העירייה העלתה את דרישתה מ־1.5 מיליון דולר ל־2.5 מיליון מיליון דולר.
לכאורה, הישג מרשים. למעשה, מבחינת עו"ד שאמה לפחות, כדור הרדמה. שכן העירייה המשיכה להסתיר מחברי הוועדה את זהות הקונה האמיתי, את התוכנית לבניית 45 קומות במתחם הזה ואת העובדה שהקבלן מצלאווי כבר העביר לקופת העירייה שלושה צ’קים תמורת המגרש ברחוב החילזון.
כמה כסף שילם מצלאווי, המכונה בדו"ח המבקר "היזם", לבעל העסק הפרטי? קרוב ל־6 מיליון דולרים. כלומר, כבר בשלב הזה, עוד לפני שמחשבים את הרווחים ממכירת חלק מהמגרש בידי היזם לצד ג’, עמדה העירייה להפסיד יותר מ־12 מיליוני שקלים. צבי בר הבין, או אמור היה להבין, את הנזק העצום לקופת משלם המסים, ובכל זאת הוביל את העיסקה השערורייתית לקו הגמר.
זה קרה בראשית נובמבר 2007. בר כינס ישיבת מועצה בעירייה, ובתוך דקות ספורות, ללא דיון בפרטי העסקה, העביר החלטה המאשרת את המכירה. חבר מועצה אחד, רמי פדלון, הספיק להטיח לעבר בר וחבריו "תתביישו לכם, זה ביזיון אחד גדול כל הישיבה הזאת, שחיתות"; עו"ד שאמה ירה "מושחת ראש העיר"; חבר נוסף ניסה לשאול שאלה והושתק. כך, ללא שאלות, ללא בדיקת עובדות, ללא בחינת חוות דעת – מצאו מיכל שבת ועוזי דיין – הונפו הידיים והמכירה אושרה.
אני מנחש שהחבר מצלאווי הרים כוסית והתחיל לספור את המיליונים שבדרך – עד שהגיח פתאום מבקר המדינה ועצר את החגיגה. מהדו"ח שלו מתבררת העובדה הבאה: כמה חודשים אחרי אותה ישיבה מבישה, בעת הצגת התוכנית בוועדת המשנה לתכנון ולבנייה, אומתו החשדות: לא חמש קומות, לא שבע – התוכנית "עודכנה" ושודרגה למגדל ענק של 45 קומות!
עו"ד שאמה הבין את גודל השערוריה. לכן, מיד עם סיום הישיבה, שלח מכתב אישי לצבי בר והפציר בו לבטל את העיסקה, הגורמת לעירייה לאובדן של 8 מיליוני דולרים. הוא לא זכה לתשובה.
בדו"ח החדש שלו מפרסם המבקר את עיקרי המכתב ומותח ביקורת קשה על התנהלות צבי בר ובכירים אחרים בעירייה, בהם היועץ המשפטי שלה, עו"ד דוד שואקה, ומהנדס העיר, חיים כהן. הוא לא חס גם על בכירים במשרד הפנים שהתרשלו בצורה קשה ומציג גם אותם בעליבותם.
השורה התחתונה מבחינת מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס: מדובר במעשים חמורים ביותר . הוא עצמו, ביום רביעי, כשהניח את הדו"ח על הרשויות המקומיות על שולחן יו"ר הכנסת, אמר במפורש: "אני ממליץ לקרוא את הפרק על עיריית ר"ג בעיסקת המקרקעין. זה הפרק החמור ביותר על הרשויות מבחינת טוהר המידות. לכן העברתי אותו גם ליועץ המשפטי לממשלה".
צבי בר נגד המבקר
בתגובה להאשמות האלה מתנפלת העירייה על ח"כ שאמה, שהיריבות בינו לבין ראש העירייה ארוכת ימים, ומזהירה מפניו כאילו מבקר המדינה לא אימת את עיקר טענותיו.
העירייה חוזרת על טענותיה בפני המבקר כי כל פעולותיה אושרו כחוק בידי הגורמים המוסמכים; מדלגת כמובן על דחיית עיקר טענותיה בידי אנשי הביקורת ומוסיפה כי משרד הפנים לא רק שנתן אישור עקרוני למכירת הקרקע, אלא החליט גם שהתמורה תיקבע על ידי שמאית מטעמו. האחרונה אף ציינה בחוות דעתה את האפשרות להגדלת זכויות הבנייה.
עוד טוענת העירייה כי עיסקת המכירה נדונה בשתי ישיבות וצר לה כי בשנייה שבה היא אושרה, הפריעו חברי האופוזיציה ולא איפשרו את קיום הדיון. העירייה מוסיפה וכותבת כי היא חולקת באופן מוחלט על קביעת המבקר כי הטעתה את משרד הפנים ולראיה מציגה מכתב של נציג המבקר שבו כתב כי אחרי השימוע הוחלט "לא לייחס למרשך הכשלה והטעיה מכוונת".
תגובת הקבלן מצלאווי: הוא בחר לא להשיב לפנייתנו.
תגובת ח"כ שאמה: "כשמצרפים את מסקנות יאח"ה בפרשת ‘שוחד המגדלים’ ואת הממצאים בדו"ח המבקר, אין ספק שצבי בר הוא ראש נחש השחיתות בשלטון המקומי".
