מאבק גן הקופים ברמת-גן

13/11/10, 10:00 – סיור בעמק הנרקיסים ופי גלילות, בהדרכת טל לבנוני (בתשלום). לצפייה בהזמנה לחצו כאן.
15/11/10, 18:00 – ערב עיון בנושא שימור טבע עירוני חוצה מטרופולין. לצפייה בהזמנה לחצו כאן.
23/11/10,  11:00- יום עיון בנושא טבע בשטחים ציבוריים פתוחים בעיר. לצפייה בהזמנה לחצו כאן.

מפרוטוקול הדיון שהתקיים בועדה המחוזית בעניין ארלוזורוב 36 עולות כמה נקודות מרכזיות:

א.      היזמים ויתרו על מגורים רגילים בבניין

התוכנית שהובאה בפני הועדה המחוזית שונה מזו שאושרה ע”י הועדה המקומית (בחוסר סמכות)  בכך שהיזמים חזרו בהם מהבקשה לאפשר מגורים רגילים והם לכאורה חזרו לתנאי השימוש המקוריים המגבילים את השימוש לאוכלוסיות ספציפיות שלגביהן קיים תקן חניה מופחת. לדברי עו”ד איל מאמו שמייצג את בעלי העניין בארלוזורוב 36:”בסופו של יום המתכונת שאנחנו מגישים את התוכנית היום היא שונה מהמתכונת שהוגשה לוועדה המקומית. בעניין הזה אני חושב שעושים הטבה גם עם העיר וגם עם התושבים משום שהתוכנית הזאת באה לקבע ולכפות למנוע מצב של מגורים רגילים לחלוטין ולקבע שימוש לסטודנטים או לדיור מוגן מיוחד לאנשים עם מוגבלויות, שגם כאן יש כל מיני הצעות של גורמים, עמותות שונות שביקשו לאכלס את הבניין הזה שעומד כמות שאתם רואים אותו, עומד ריק, לאכלס אותו ע”י אנשים מוגבלים, שזה לא צורך מקומות חניה. היום תקן החניה שיש בו הוא תקן החניה המתאים. זאת אומרת, אין בעיה של חניה בכלל ולא מדובר על מגורים רגילים והתוכנית הזאת מוודאת, וגם בהמלצות של הצוות המקצועי בתוכנית הזאת ישנם סעיפים ותנאים שיבטיחו את העניין הזה ואנחנו מבטיחים את העניין הזה.”

 יש להעיר בעניין זה שלא ידוע על איזה סעיפים ותנאים שיבטיחו את השימוש המוגבל מדובר. ראוי גם לשים לב לדברי היועצת המשפטית של הועדה המחוזית, עו”ד חגית דרורי-גרנות שהעירה בהערת אגב: “מכיוון שבנו דירות של 30 מ”ר, בעצם השימוש שלהן הוא למגורי סטודנטים. זו תוכנית בסמכות מקומית. אפשר לשאול פה את השאלה האם זה מספק בשביל לעגן את זה כשימוש בלעדי וכו’, אבל זה כרגע קצת סוטה מהעניין שלנו.”

 ב.      הכשרת הבניין מחייבת תוכנית חדשה

 עו”ד אייל מאמו הסביר לועדה מדוע בחר להגיש תוכנית חדשה ולא ניסה להכשיר את הבניין בדרך של הקלה: “ועדת הערר עצמה אמרה שאם נראה את הבניין כנהרס, אפשר היה לתקן את זה בדרך של הקלה. מרגע שהגיעו אליו (הכוונה כנראה “אלי”), אני החמרתי בעניין והואיל ואני יודע מה זה הקלה ואני מכיר את תקנות סטייה ניכרת, אמרתי להם-אתם לא תלכו בדרך של הקלה למרות שועדת ערר אמרה הקלה, אלא תלכו בדרך של תוכנית כדי להסדיר את העניין הזה, משום שבתקנות סטייה ניכרת אי אפשר להתגבר בשאלה הזאת בדרך של הקלה.” כלומר יש כאן אמירה מפורשת של מי שמייצג את בעלי העניין בארלוזורוב 36 שאין מנוס מאישור תוכנית חדשה על מנת להכשיר את הבניין.

 ג.      היזמים טוענים שאין כלל אפשרות לבנות מרתף חניה

עו”ד מאמו העלה את הטענה שכלל לא ניתן לבנות מרתף חניה במקום: “המגרש הזה מאוד קטן ואם מתחשבים את הרמפה שצריך ואת הרדיוסים וכו’, אי אפשר לייצר שם מקומות חניה במרתף חניה. יש פה איזה בעיה.” על כך הגיבה מייד מתכננת המחוז אדר’ נעמי אנג’ל: “ואותו אדריכל ליווה את כל התוכניות? והוא אמר את זה כשהוא הגיש תוכניות על החלופות, שאי אפשר לעשות חלופה של חניה למטה?”

 ד.      היזמים טוענים שאין אפשרות למקומות חנייה נוספים

 השאלה של כמה מקומות חנייה ניתן היה להכשיר בשלב הבנייה וכמה ניתן להכשיר עוד היום עלתה שוב ושוב במהלך הדיון. כדאי לשים לב לכמה הערות חשובות שנאמרו בעניין זה. יו”ר הועדה גילה אורון העירה שאם אין אפשרות להכשיר חניות לא חייבים לנצל את מלוא זכויות הבנייה “אז אולי לא צריכים להוסיף 3 קומות.לא ניתן – לא ניתן!” כשנשאל אדריכל הבניין עמירם כץ אם יש לו רעיונות יצירתיים איך בכל זאת להוסיף היום מקומות חניה, תשובתו הייתה  “לא בתחום המגרש. אני יכול לתת לך הרבה עצות איך לעשות את זה בסביבה” וכנשאל אם כוונתו לבניית חניון על חשבון “גן הפרחים” (הכוונה הייתה ככל הנראה לגן הקופים), ענה “לא על חשבון. מתחת.” …

מרדכי גילת מזכיר שבוע אחר שבוע את מה שעיתונאים רבים אחרים כבר שכחו – שלעיתונות יש גם תפקיד ציבורי חשוב באמצעות ביצוע תחקירים רציניים ורצופים של פרשיות בעלות חשיבות ציבורית. במציאות תקשורתית שבה גם תוכניות שמתיימרות להיות תוכניות תחקירים (כמו למשל “כלבוטק” ואפילו “עובדה”) מעדיפות לרוב לעסוק ב”כתבות צבע” או בפשעים קטנים ולא להתעמת עם אנשי ציבור חשודים בפלילים או עם טייקונים, עיתונאי כמו מרדכי גילת מזכיר לכולם שאפשר גם אחרת.

דוגמה אופיינית לרצינות ולעקביות של מרדכי גילת היא האופן שבו הוא עוקב אחר עניינים הקשורים לצבי בר. גם השבוע מרדכי גילת  אינו מרפה מצבי בר והוא ממשיך לדווח על אחד הספיחים של דו”ח מבקר המדינה. להלן הקטע המלא בעניין זה מתוך הכתבה שמופיעה היום בישראל היום:

מועצת הזקנים של בר

האם המבקר הפנימי של עיריית ר”ג, עו”ד מאיר אמיר, שלפני שבוע סיפרנו כאן שחגג כבר 77 אביבים ומכהן שנים בתפקיד בניגוד להוראות משרד הפנים, הולך הביתה? האם הוא הבין שהוא הראשון ממנו מצפים לציית להנחיות? האם ראש העירייה המסתבך, צבי בר, הודיע לו כבר שעליהם להיפרד?

אין לי מושג כי צבי בר, החשוד כיום בעבירות של קבלת שוחד, בוחר במקרה הזה בזכות השתיקה. הוא לא השיב על שאלות מיכל שבת וקורא חד עין התנדב להסביר לה מדוע: המבקר הפנימי אינו מקרה חריג. אילו עשה עבודתו כהלכה היה מורה לראש העירייה לפטר לאלתר את עצמו ומיד אחריו את ראש אגף הגזברות, חיים קונביץ שמו, שבאחרונה מלאו לו 82 אביבים. עד 120.

קונביץ יושב על הכיסא הזה 40 שנה ונחשב ליקיר ראש העירייה. בר מאוד מרוצה ממנו – הוא בפירוש כוס התה שלו. מי אם כן אמור לאלץ אותו לפזר את מועצת הזקנים הנאמנים? מנכ”ל משרד הפנים, גבי מימון. יש בעיה: מימון בעצמו, בדומה לצבי בר, חשוד במעשי מרמה חמורים. הוא נמצא עכשיו בחופשה.

להלן הפרוטוקול של סיכום הדיון הפנימי שערכה הועדה המחוזית בנוגע לתוכנית להכשרת ארלוזורוב 36. הדיון עצמו נעשה ללא הקלטה וללא תמלול. גב’ גילה אורון היא יו”ר הועדה, גב’ יעל גרמן היא ראש עיריית הרצליה וחברה בועדה, גב’ נעמי אנג’ל היא מתכננת המחוז ומר יעקב אשר הוא ראש עיריית בני ברק וחבר הועדה.

גב’ גילה אורון: נערך פה דיון והתייעצות כאשר, בשלב זה, אנחנו שמענו גם את היזמים, וגם את סרג’יו כנציג הוועדה המקומית ואנחנו ראינו גם את כתב, מחגית, את פרטי כתב האישום. נכון להיום אנחנו נסמכים על העובדות, על העובדות שמופיעות בכתב האישום, ככל שיוכח שהעובדות האלה הם שונות, אז אנחנו, אין לנו על משהו אחר להיסמך עליו. אנחנו לא חוקרים כרגע. אנחנו, הוועדה מוצאת שגם מהטעם התכנוני, וגם מהטעם של אכיפת החוק התכנית הזו אינה ראויה. מהטעם של אכיפת החוק ההתנהלות פה הייתה לאורך כל הדרך הייתה התנהלות לא ראויה, לא על פי ההיתרים. בניין שהיה צריך, לפחות בחלקו, להיות לשימור נהרס כמעט כולו. נשאר רק איזה דוגמית של חזית, והתייחסו לזה כאילו הם משמרים את הבניין. היה להם ביד היתר במקור, שלפחות לפי מה שאנחנו קראנו היו צריכות להיות בו 17 חניות. נכון להיום, מדובר בכלל בבנייה חדשה. אם היו באים אלינו עם בניה חדשה, עכשיו אני עוברת לפן התכנוני, אם הייתה בניה חדשה לא היינו מתירים חניות עיליות, לא במתקנים, ולא בזה. היינו נותנים חניות תת קרקעיות כמו שאנחנו נותנים בכל מגרש, או פחות זכויות. לא בהכרח חייבים לתת את כל הזכויות האלה. יכול להיות שהיינו אומרים: במקום הזה, אם אין פתרונות חניה, יבנו פחות זכויות.

גב’ יעל גרמן: נכון. אז אמרת את זה.

גב’ גילה אורון: לכן, בדיוק, לכן אנחנו חושבים שגם מבחינה תכנונית, פה אחד, שגם מבחינה תכנונית, וגם מבחינת אכיפת החוק ושמירה על החוק אנחנו, הוועדה מוצאת לנכון לדחות את התכנית הזו, לסרב לתכנית, או.קי? לדחות זה לא לסרב?

גב’ נעמי אנג’ל: לא, זה ..

גב’ גילה אורון: לא, לא, לא, לדחות הכוונה היא לדחות את התכנית זה לדחות את התכנית.

מר יעקב אשר: לדחות ולסרב.

גב’ גילה אורון: לדחות ולסרב. או.קי. גמרנו.

1050ג – תמליל דיון מחוזית 26-7-10 של הועדה המחוזית בעניין ארלוזורוב 36

כזכור החליטה הועדה המחוזית בישיבתה  ביום 26.7.2010 לדחות את תוכנית 1050ג שנועדה להכשיר את ארלוזורוב 36.

להלן נימוקי ההחלטה כפי שהגיעו לידיעתנו זה עתה:

הועדה לאחר ששמעה את טענות הצדדים מחליטה שלא להפקיד את התכנית ולדחותה מהטעמים שיפורטו להלן:

כידוע, אחת המצוקות הגדולות של עולם התכנון המודרני היא מצוקת החניה. הצרכים הולכים וגדלים והפתרונות האפשריים מצטמצמים בייחוד בערים הגדולות. מטעם זה מדיניות המחוז היא שככלל החניה תוקצה בתת הקרקע מתחת לשטח המבונה, הן משום שבכך יש ניצול מיטבי של  הקרקע, שהנה משאב במחסור, והן משום שיש בכך להפחית את ההשפעות הסביבתיות. נוכח זאת, חריגים ביותר המצבים בהם מאשרת הועדה בניה חדשה ללא מרתפי חניה, וזאת במצבים שבם התקנת מרתפי חנייה אינה אפשרית, למשל במקרים מסוימים של תוספת בניה מעל מבנה לשימור, וגם זאת בהתאם למצבו ולאפשרויות החפירה תחתיו. לעומת זאת, במצב הדברים דנן שבו לא שומר המבנה במלואו, ולא הייתה מניעה להקים מרתפי חניה, אין זה ראוי תכנונית לאפשר חניה לצרכי אותו המגרש שלא במרתפי חניה. לעניין זה יצוין כי לא הרי מתקני חניה משוקעים, כהרי מתקני חניה תת קרקעיים מתחת לשטח הבנוי ממילא, לא מבחינת ניצול יעיל של הקרקע ולא מבחינת נוחות ואפשרויות התפעול שלהם. על כן, מתקנים מסוג זה הם לדעת הועדה בגדר ברירת מחדל, לאותם מצבים חריגים בהם לא ניתן להקים מרתפי חניה. על כן סבורה הועדה כי אילו הייתה מוגשת אליה התכנית דנן מלכתחילה, בטרם מומשה הבניה במגרש, היא לא הייתה מתאשרת בשל הסטייה ממדיניות המחוז ובהעדר הצדקה תכנונית לכך. משכך הם פני הדברים, סבורה הועדה כי אין סיבה לאפשר זאת גם לא בדיעבד, לא כל שכן כאשר המדובר בהכשרה בדיעבד של עבירת בניה לכאורה, דבר החותר תחת שלטון החוק ואינו מותיר לוועדה שיקול דעת תכנוני. לעניין זה מפנה הועדה למדיניותה שלא להפקיד ככלל תכניות המכשירות בדיעבד עבירות בניה ולהנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנושא זה. לפיכך, וכאמור לעיל, הועדה מחליטה שלא להפקיד את התכנית ולדחותה.

כמבוא להחלטה הועדה מוצג הרקע הכללי. כדאי לשים לב שהתוכנית הובאה בפני הועדה המחוזית בצורה שונה מכפי שהובאה בפני הועדה המקומית כך שבמקום מגורים רגילים בתוכנית שהוגשה נאמר שהבניין ייוחד למגורי סטודנטים. למרות זאת התוכנית נדחתה.

להלן הרקע כפי שמוצג ע”י הועדה המחוזית:

התכנית חלה על בניין קיים ברחוב ארלוזורוב 36 , פינת מעלה צופים, ברמת גן, הכולל קומת מסחר שמעליה 5 קומות המכילות 40 יחידות דיור, וזאת במגרש בו היה קיים קודם לכן בנין באוהאוס ישן. על המקרקעין חלה תכנית רג/ 1050 אשר ייעדה את הקרקע לאזור מגורים מיוחד עם חזית מסחרית. התוכנית אפשרה תוספת של 2 קומות לבניין הקיים, תוספת של 474 מ"ר שטחים עיקריים סה"כ 1,254 מ"ר שטחים עיקריים, בתנאי של שיפוץ הבניין כולו. לאחריה אושרו שתי תכניות בסמכות מקומית: רג/ מק/ 1050 /א אשר אפשרה הוספת קומה נוספת, ללא שינוי בשטחים העיקריים, וקבעה שטח דירה מינימאלי של 30 מ"ר והוסיפה יח"ד עד לסה"כ של עד 40 יח"ד למגורי סטודנטים, אנשי סגל ואורחי מכללת שנקר. עוד נקבע כי באם מסיבה כל שהיא ייהרס הבניין הקיים, יוקם בניין חדש מעל מרתף לחניה בהתאם לתכנית רג/ 340 /ג/ 3. תנאי זה נכלל גם בהיתר הבניה שהוצא לבניין.תוכנית רג/ מק/ 1050 /ב הרחיבה את השימושים המותרים גם למגורי "אוכלוסיה מיוחדת" (כגון קשישים וחוסים). בפועל, נהרס מבנה הבאוהאוס הישן למעט קטע מקיר החזית הדרומית שחוזק ושומר, ולא הוקם מרתף חניה תחתיו על אף שהיה צורך לעשות כן על פי הוראות התוכניות שבתוקף, ניתן היה לעשות כן מבחינה מעשית ונכון היה לעשות כן מבחינה תכנונית. תכנית רג/מק/ 1050 /ג באה להתאים את המצב התכנוני למצב זה ומוצע בה לייחד את השימוש ביחידות הדיור שבבניין למגורי סטודנטים (שימוש שכאמור התאפשר בתכנית רג/מק/ 1027 /א, יחד עם הקטנת גודל יחידות הדיור והגדלת מספרן), ולהתקין 12 מקומות חניה במתקני חניה משוקעים.

התכנית החלה את דרכה ופורסמה להפקדה כתכנית בסמכות מקומית, והועברה אל הועדה המחוזית בשל העדר סמכות לוועדה המקומית לאשר סטייה מהוראות תכנית המחייבות התקנת מקומות חניה תת קרקעיים. להגשת התכנית קדמו ההליכים המשפטיים הבאים: ועדת הערר המחוזית החליטה כי יש לראות בבניין הנדון כבניין שנהרס, ועל כן אי הקמת מרתף חנייה אינו תואם את התכניות החלות במקום. על החלטה זו הגישו היזמים עתירה מנהלית שעודנה תלויה ועומדת. בנוסף, נוהלו הליכים מנהליים ושיפוטיים פליליים שננקטו ע"י הועדה המקומית, אך הופסקו משהחליטה המדינה כי הטיפול ייעשה ע"י המדינה, וזו הגישה לפני כשלושה חודשים כתב אישום כנגד מבקש ההיתר (אחד הבעלים) ושלושה בעלי תפקידים נוספים שהיו אחראים לביצוע העבודות במקרקעין. על פי הנטען בכתב האישום, הנאשמים ביצעו עבודות הטעונות היתר במקרקעין בלא היתר ובניגוד לתכנית בכך שהרסו את בניין הבאוהאוס הישן בלא היתר; בנו בניין חדש בן 5 קומות מגורים מעל קומה שחלקה מיועדת למסחר בלא היתר ובניגוד לתכנית בכך שלא הקימו בו מרתף חניה; ובנו 40 יחידות דיור חדשות על אף שהיתר הבניה התיר הוספת 24 יחידות דיור ל 10- שהיו קיימות בבניין הישן.

הועדה דנה בתכנית, לאחר ששמעה את נציגי יזמי התכנית, לרבות עורך התכנית ועורך דינם, ואת אדריכל העיר רמת גן, אשר הסביר את החשיבות שהוא רואה בשימור החזית הדרומית של הבניין הישן, וסגנון הבניה של הבאוהאוס. נציגי יזמי התכנית טענו כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית ולפגמים בכתב האישום, כשלב המחלוקת הוא בשאלה אם יש לראות בבניין כבניין שנהרס, על אף ששומרה חזית הבניין.

לצפייה בהחלטת הוועדה המחוזית בעניין ארלוזרוב 36 לחץ כאן

להלן הודעה מטעם החברה להגנת הטבע על שני אירועים קרובים ומרתקים:

מפגש פורום ירוק בסימן שנתיים לבחירות המקומיות, שבו נציג לראשונה את דוח משמר המועצה לסיכום פעילות המועצה מאז הבחירות המקומיות בנובמבר 2008, נערוך פאנל של כמה מהפעילים הסביבתיים הבולטים ביותר בעיר,  שיספרו על נסיונם בעבודה עם העירייה ונבחרי הציבור, ונזמין את חברי מועצת העירייה להגיב ולספר על עשייתם הסביבתית העירונית. יום ד’, 10 בנובמבר, 19:00, הבית הירוק, נחלת בנימין 85, תל אביב-יפו [לחצו לצפייה בהזמנה]

ערב עיון בנושא שימור טבע עירוני חוצה מטרופולין, בהשתתפות מתכננת המחוז, אדר’ נעמי אנג’ל,  רכז תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, עמיר בלבן, מתכננת המחוז במשרד להגנת הסביבה טל בן דב כהן, האקולוגית ד"ר תמר אחירון פרומקין, מתכנן אגף שמירת טבע בחברה להגנת הטבע איתמר בן דוד, המתכננת הסביבתית של קהילת תל אביב, כרמית קניגסברג-אוחיון, אדר’ נוף גלעד רונן החוקר את נופי הקצה של העיר, ומומחים נוספים. בערב נציג לראשונה גם תוכנית לשימור אחד משטחי הטבע החשובים ביותר במחוז – רצועת הנופש-פי גלילות המפרידה בין רמת השרון ותל אביב-יפו. יום ב’, 15 בנובמבר, 18:00, מרכז דניאל לחתירה, רוקח 2, תל אביב-יפו [לחצו לצפייה בהזמנה]

הכניסה לשני האירועים חופשית.

להרשמה ופרטים נוספים
תמר – 052-3869446
mishmarha@gmail.com
קהילת תל אביב-יפו והסביבה
החברה להגנת הטבע

באחד מימי הקיץ הנעימים בגן העדן, נפגשו שני חברים ותיקים, היה זה המשורר שאול טשרניחובסקי הידוע בבלוריתו המתנשאת ככרבולת ובשפמו המשוך לרוחב פניו וראש העיר המיתולוגי של רמת-גן אברהם קריניצי בעל הפנים העגולות והגדולות והפימה הכפולה.
פני שניהם היו נפולות כמו במחמאה היהודית הקלאסית האומרת: “כמה רע אתה נראה”.

היה זה המשורר שפתח במילים ואמר: מר קריניצי, מדוע אתה מסתובב אבל וחפוי ראש? אני זוכר אותך כאדם מלא שמחת חיים מכל הבחינות, ספר לי מה מטריד אותך.

בשמוע מר קריניצי את הדברים הללו ענה למשורר: אתה יודע שאני ורמת- גן מהווים מקשה אחת והנה כשאני מתבונן מלמעלה על רמת-גן ,אני נוכח לדעת שהגנים מצטמקים ונעלמים עקב ההזנחה הרבה ובמקומם צצים מגדלים מפלצתיים המנקרים את השמים. ואילו מבנין העיריה ובעיקר מחדר המועצה שם היו תמיד ויכוחים עניניים ופעמים אפילו קולניים, נשמעים כיום חרפות וגידופים וכן מלים ומושגים שמעודי לא שמעתי כמותם.

אני זוכר כשלמדנו על מעמד הר סיני אומר הקב”ה למשה “כי שיחת עמך” והנה ברמת-גן קורים דברים נוראים והמבין יבין. בהיותי ראש העיר אמרו עלי שאני מאלץ קבלנים לקנות מתוצרת הנגריה שלי וזו היתה שטות מוחלטת, כי מכל הארץ הזמינו דלתות ומשקופים וכן רהיטים מעולים.

הסיבה לכך, הנגריה שלי היתה ידועה בתוצרתה האמינה ובעיקר נקיה מתולעי עץ. אני אף טבעתי את האימרה: “כל ראש עיר יכול להיות נגר, אבל לא כל נגר יכול להיות ראש עיר”. בנוסף לכך אמרו עלי שאני נוגס ממגרשי הקבלנים, עבור הקמת גנים לילדים וזקנים ואני גאה על כך מכיון שהייתי מודע לרווחתם.

מה שמסב לי צער רב במיוחד, ידידי המשורר, הוא שהגן שנקרא על שמך, לו הקדשתי את מלוא אוני יחד עם הגנן הראשי מר משה כבשני, כדי שישמש כמקום מרגוע לתושבי העיר, הוא מוזנח ושומם. גן זה היה כה קרוב ללבי וללב אשתי שהיתה דואגת לאירגון החתונות ליד הקיוסק שבמרכז הגן. זוכר אני שבאחת מחגיגות ט”ו בשבט נטעתי בשיפולי הגן במו ידי שתילי חרובים ומהם נותר רק אחד!

בשמוע שאול טשרניחובסקי את קובלנותיו של ראש העיר, ענה לו: “מר קריניצי היקר, כרופא ילדים שגם אוהב ילדים, שמחתי לשמוע שהילדים קראו לגן הנקרא על שמי “גן הקופים”, בגלל הקופים שהיו בו והברבורים ששטו בבריכה. ילדים תמיד אומרים את האמת. נכון שהגן מוזנח ועל כך אני מיצר. ולכן אני חושב על כתיבת אלגיה שנתתי לה כבר כותרת “ארוסטרטוס של רמת גן”. בשמוע מר קריניצי את מילות המשורר חייך ואמר :החייתני!”.

העיתונאי מרדכי גילת אינו מרפה מצבי בר וגם השבוע הוא מקצה לו מקום נכבד בטור שלו בישראל היום. להלן הקטע הרלבנטי מהכתבה:

מבקר פנימי בן 77

לפני שבועיים סיפרתי כאן, בעזרת עוזי דיין ומיכל שבת, על דו"ח מבקר המדינה בפרשת עיסקת המקרקעין המושחתת ברחוב החילזון ברמת גן. את העיסקה הזאת, שראש העירייה צבי בר מילא בה תפקיד חשוב, חשף ח"כ כרמל שאמה בעת שכיהן כחבר מועצת העירייה, והיא מזמינה חקירת משטרה דחופה. דו"ח מבקר המדינה שהונח על שולחן היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מלמד כמה חמור הסיפור.

אלא שחקירה אין, בינתיים, אבל תגובות קשות של קוראים יש למכביר. אחת מהן ביקשה מאיתנו לבדוק אם יש לעירייה מבקר פנימי, ואם יש, מדוע קולו לא נשמע בפרשה הזו כמו בפרשיות אחרות.

שאלה מעניינת, והתשובה, על פי בדיקת מיכל שבת, לא פחות: המבקר הפנימי של העירייה הוא עו"ד מאיר אמיר שבקרוב יחגוג 77 אביבים. עד 120. מדוע לא הוצא עדיין לגמלאות? התשובה מפי גורם פנימי בעירייה: כי הוא מאוד נוח לצבי בר.

תגובת העירייה: "יש לנו אישור של משרד הפנים מ־2007 להמשך העסקת מבקר העירייה… כפי שאתם יודעים, אין קשר בין ביקורות מבקר העירייה לביקורת מבקר המדינה. מדובר בשני מסלולים נפרדים". כלומר, על פי המכתב הזה יכולה העירייה להמשיך להעסיק את המבקר הקשיש לנצח.

העירייה דילגה בתשובתה על פרט קטן, שולי, שאותו סיפקה לנו דוברת משרד הפנים, אפרת אורבך: "בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים מאפריל 2009, ניתן להאריך את עבודת עובד הרשות המקומית עד לגיל 70, בכפוף לאישור מנהל כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים. האישור שניתן לעירייה ב־2007 קדם לחוזר המנכ"ל, וכפי הנראה בטעות יסודו".

מיכל שבת ביקשה להבין מדוע באפריל לפני שנה וחצי לא הופסקה העסקת הפנסיונר החביב, כמתחייב מחוזר המנכ"ל החד והברור, אבל הפעם כבר לא זכתה לתשובה.

בישיבת ועדת המשנה לתכנון ובניה בתאריך 24.10.10 התקיים גם דיון בנוגע להקמת חניונים מתחת לשטחים ציבוריים פתוחים (שצ”פים). עניין החניון בגן הקופים עלה גם כן. להלן כמה ציטוטים מהפרוטקול:

אדר’ חיים כהן: … מה שמוצע כאן כפתרון חניה זה פתרון קיים מתחת לשטחים ציבוריים. לכיוון הזה ממליצה מתכננת המחוז לחשוב, היא לא מסכימה בשום פנים ואופן שיהיו חניונים מתחת לשטחים של שצ"פ. מתחת לשטח ציבורי פתוח. יש התנגדות קשה מאוד של מתכננת המחוז והנימוק מאחורי זה הוא שבמקומות כאלה עצים לא יצמחו. זה אני מסכים, עצים לא יצמחו …

מר צבי בר: …הבילויים המעפיל, רצינו לעשות חניון אבל אז אמרו: ‘אבל עצים לא יגדלו’. איך אומרים? הגננים וכל זה נתנו תשובה חד משמעית: ‘כן יגדל’. צריכים למצוא את העצים הנכונים ולא צריך להיכנס. אז נכנס להם הג’ננה בעניין, מתעקשים. אנחנו עוד עדיין על זה מתעקשים, כי אז זה יכול לפתור הרבה מאוד בעיות של חניה…

מר צבי בר:  …אנחנו בגן הקופים פה רצינו חניון מתחת. איך אמר גדי? זה הפתרון היחידי גם היום, אבל ניצלנו. כי זה 12 מיליון ₪ מהכיס שלנו, שהיינו מוכנים, ואז את חיים כופפתי. ואז התחילה המהומה וירדנו מהעניין הזה. עכשיו מחפשים כל מיני ניסים, מעונות סטודנטים וזה. תלכו בבית חורון, תראו פתרון יוצא מהכלל. תושבים קיבלו 78 מקומות חניה. בחלום הם לא היו מקבלים את העניין. הנושא של חניה מתחת לשטחים ציבוריים, אם לא משתוללים אפשר למצוא לעניין הזה פתרון. אפשר למצוא לזה פתרון. זה לא שאנחנו המצאנו את זה…

מר רמי פדלון: זה קיים גם במרום נווה, צבי. במרום נווה חלק מהפארק יש חניונים.

מר צבי בר: נכון. ומה, זה מפריע לאיזה צמח לגדול? דרך אגב, כל הכיכר במרום נווה – עצים גדלים בה. אבל נעמי, יש לה בעניין הזה איזה התעקשות. ערערנו וחולדאי וכולם.

אדר’ חיים כהן: הוקמה ועדה של משרד הפנים, לא ועדה, עבודת מחקר של משרד הפנים שעוד מעט היא תוצג.

מר צבי בר: מה, הולכים לעשות אקליפטוסים שם?

ראש העיר צבי בר כשל בתוכניתו לבנות על גינה ציבורית ברחוב ז’בוטינסקי 101 לאחר שמליאת הועדה המחוזית דחתה סופית את בקשתו לערער על פסילת התוכנית בועדת המשנה לערעורים.

כזכור, בתחילת השנה הוגשה התוכנית לועדה המקומית ברמת-גן וזו אשרה אותה תוך התנגדותו של חבר המועצה אילן מאירי. בשל ערעורו של מאירי הובא העניין לדיון במליאת מועצת העיר אך גם שם התייצבו שותפיו הקואליציוניים של בר לימינו והתוכנית אושרה. למרות האישור הודיעה הועדה המחוזית שהתוכנית כלל לא בסמכותה של הועדה המקומית ובדיון בועדת המשנה של הועדה המחוזית נדחתה התוכנית. על החלטה זו ערער צבי בר בפני הועדה המחוזית אך זו כאמור דחתה את ערעורו ושמה בכך קץ לתוכנית.

בתגובה להתפתחויות אמר מאירי: "אני שמח שהצלחתי לעזור לתושבים ושמח מאוד שהצלחתי להציל שטח ירוק כה נדיר במרכז העיר. פגיעה בגינות ציבוריות הפכה למחזה נפוץ ברמת גן. צבי בר ספח חלק ניכר מגן המלך דוד לבית אבות, תכנן לבנות חניון בגן שאול (גן הקופים) ולבנות בית מגורים בתוך גן אברהם. לשמחתי הצלחנו לעצור את כל התוכניות האחרונות – הודות לתושבים איכפתיים שנאבקים לשמר את חזון עיר הגנים של אברהם קריניצי. זה המקום להודות לכל אותם תושבים".

ניתן לקרוא על התפתחות זו גם בכתבתה של העיתונאית נועה קושרק  בהארץ.