מאבק גן הקופים ברמת-גן

הנוף בקצה רחוב מעלה הצופים השתנה לאחרונה ללא הכר עקב גיזום מאסיבי וכריתה של עצים במעלה הצופים 19 עם התקדמות עבודות הבנייה במקום. העיתונאית טלי ליברגל מדווחת על כך  בכתבה נרחבת באתר nrg. היזמים וגורמי העירייה המצוטטים בכתבה רוחצים בנקיון כפיהם וטוענים שהכל נעשה כדין, והיזמים אף מבטיחים לנטוע מספר כפול של עצים. אבל התושבים שרואים לנגד עיניהם את השרידים העלובים שנותרו מעצי הפיקוס העבותים ואת הנוף הקרח שהחליף את העצים שנכרתו מתקשים להשתכנע ומתארגנים לפעולה.

מיכל מרגלית מדווחת בגלובס:

בית המשפט העליון קצב היום (ד’) את זמן התשובה של ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, ל-15 יום, בעתירה שהוגשה בבקשה להורות לו להשעות את עצמו מתפקידו כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. ידוע כי זמן התשובה הרגיל שניתן הוא לרוב ארוך יותר באופן משמעותי.

השופט סלים ג’ובראן הטיל גם על ממשלת ישראל ועל משרד הפנים, המשיבים הנוספים בעתירה, להשיב תוך 15 יום.

כזכור, אתמול (ג’) הגיש ד"ר אבי ליליאן, יו"ר סיעת "רמת-גן הירוקה" החברה באופוזיציה במועצת העיר, עתירה לבג"ץ בבקשה להורות לבר להשעות את עצמו מתפקידו כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מחוז תל-אביב, בין היתר על רקע החקירה שמנהלת נגדו המשטרה בפרשת שוחד בנוגע לפרויקט סביון טאואר בעיר.

ליליאן, שעתר באמצעות עו"ד עפר לרינמן, ציין בעתירה את המלצת המשטרה מאפריל להעמיד לדין את בר בחשד לקבלת שוחד מיזמי נדל"ן. לדבריו, למרות זאת ממשיך בר לשבת בישיבות ועדת המשנה לתכנון ולבנייה ולנהל אותן ביד רמה, תוך שהוא מביא תוכניות נוספות לדיון.

"האם מניעי בר בקידום תוכניות אלה טהורים?", שואל ליליאן בעתירתו. "ממצאי המשטרה יוצרים ספק אם מהחלטות אלה עולה ניחוח פסגות או ריח באושים… יש דחיפות ממשית בהשעיית בר. הדחיפות המהותית, היסודית, נובעת מהפגיעה האנושה ביושרת השירות הציבורי ובתחושת האימון של הציבור ברשות".

השופט ג’ובראן ימתין עד לקבלת תגובת בר ושאר המשיבים בעתירה לפני שיחליט על המשך הטיפול בעתירה.

לדברי עו"ד לרינמן, "אנחנו מקווים שהעתירה תתברר במהירות ותוביל להשעיית בר".

העיתונאית מיכל מרגלית מדווחת בגלובס:

‎‎נושא התנהלותו של ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, בתחום התכנון בעירו הגיע גם לבג"ץ. ד"ר אבי ליליאן, יו"ר סיעת "רמת-גן הירוקה", החברה באופוזיציה במועצת העיר, הגיש היום (ג’) לבג"ץ עתירה בבקשה להורות לבר להשעות את עצמו מתפקידו כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מחוז תל-אביב, בין היתר על רקע החקירה שמנהלת נגדו המשטרה בפרשת שוחד בנוגע לפרויקט סביון טאואר בעיר.

ליליאן, שעתר באמצעות עו"ד עפר לרינמן, מציין בעתירה את המלצת המשטרה מאפריל להעמיד לדין את בר בחשד לקבלת שוחד מיזמי נדל"ן. לדבריו, למרות זאת ממשיך בר לשבת בישיבות ועדת המשנה לתכנון ולבנייה ולנהל אותן ביד רמה, תוך שהוא מביא תוכניות נוספות לדיון.

"האם מניעי בר בקידום תוכניות אלה טהורים?", שואל ליליאן בעתירתו. "ממצאי המשטרה יוצרים ספק אם מהחלטות אלה עולה ניחוח פסגות או ריח באושים… יש דחיפות ממשית בהשעיית בר. הדחיפות המהותית, היסודית, נובעת מהפגיעה האנושה ביושרת השירות הציבורי ובתחושת האימון של הציבור ברשות".

‏בחודש שעבר פורסם ב"גלובס" תחקיר אודות פרשיות תכנון שמעורבותו של בר בהן מעלות שאלות, כולל בית גרונר, בית הרופאים, ארלוזורוב 36, בית ליר אור ופרויקט אור על הפארק.

עיריית רמת-גן סירבה להגיב.

דיווחים נוספים:

 אתר new1 

אתר כלכליסט

ynet מדווח על חוק העזר החדש שאושר במועצה: ביום חמישי האחרון אישרה המועצה העירונית חוק עזר חדש ושנוי במחלוקת, הקובע כי על כל אירוע בגנים הציבוריים שם לקבל את אישורו של לא פחות מאשר ראש העירייה עצמו. התומכים הסבירו כי הדבר יסייע בשמירה על המרחב הציבורי בגנים, אך באופוזיציה העירונית סבורים דווקא כי מדובר בצעד דרקוני שהדרישות שהוא מציב מהוות אבסורד מוחלט…על-פי הנוסח החדש, נקבע כי "לא יקיים אדם בגן אירוע, מופע או כיוצא באלה, אלא לפי היתר בכתב מראש העירייה ובהתאם לתנאי ההיתר".אלא שלאותו התיקון לא הוצמד סעיף המפרט בדיוק מהו "אירוע".

מלבד עניין הסבירות והנחיצות של חוק עזר זה, שהרי נגד מטרדי רעש וניהול עסק ללא רשיון יש כבר חוקים אחרים, נשאלת השאלה מדוע לא הופקד מתן ההיתר בידי גורם מקצועי ויש צורך באישור בכתב של ראש העיר? כמו כן, מדוע לא הוגדר  ה“ארוע” שמחייב היתר ומה הקריטריונים לאישור ואיסור? לאור זאת, נראה שהחוק במתכונתו זו נותן בידי ראש העיר כוח שרירותי בלתי סביר.

סיעת רמת-גן הירוקה הוציאה את העדכון הבא על ישיבת המועצה האחרונה:

בישיבת המועצה האחרונה אושרו חוקי העזר החדשים של העיר, המחליפים את החוקים הקודמים, שנחקקו ברובם בשנות החמישים של המאה הקודמת. עיקרם של חוקי העזר הוא לשמור על איכות החיים בעיר.

הישיבה הסוערת, שהיתה אמורה להתקיים בחודש הקודם ונדחתה בשל חוסר ברוב הקואליציה שנסתה להעביר את החוקים החדשים כרצונה, לוותה בחילופי דברים קשים בין ראש העיר לחבר הקואליציה רועי ברזילי, ולחבר האופוזיציה אילן מאירי, שמחו על חקיקה דרקונית, המקנה לראש העיר עוצמה מעבר לנדרש.

 הנושאים העיקריים שהיו במחלוקת הם הרשאה להמית בעלי חיים בתום  10 ימים לאחר תקופת ההסגר, איסור דרקוני לכניסה לגנים ציבוריים והשימוש במפוח עלים.

 לאחר ויכוח מר, נעתר ראש העיר והסכים להאריך את התקופה בה ימצא פתרון לבעל חיים שיצא מהסגר מ-10 ל-21 ימים. בקשתו של חבר המועצה ברזילי לפרסם את תמונות ופרטי בעלי החיים שבהסגר באתר האינטרנט העירוני נדחתה ללא שום סיבה.

 הרוב הקואלציני מנע ריכוך החקיקה, המאפשרת לראש העיריה לקבוע את שעות הכניסה לגן ציבורי ואוסרת כל פעילות בשטח הגן.

“זהו חוק דרקוני, שמקנה לראש העיר כח יתר, שככל הנראה ינוצל לצרכים פוליטיים” אומר אילן מאירי “חוק זה מאפשר לראש העיר למנוע התכנסות ציבורית שלא לרוחו, כמו למשל אירוע המחאה בגן הקופים, או אספת התושבים להצלת גן אברהם. אם מוסיפים לכך את העובדה שלא נותרו ברמת גן אולמות שלא בבעלות העיריה, וזכרים כיצד הוא מנע מהירוקים לקיים מפגשים במרכז פיס ובבית קריניצי, מקבלים החמרה קשה בדיקטטורה של ראש העיר”.

 מאירי, שהצליח להעביר תיקון בחוק האוסר הפעלת מפוח עלים בין השעות 14:00 ל- 16:00, מצר על התנהגות חברי המועצה “ציפיתי שלפחות בנושאי חקיקה, יתעלו  חברי המועצה מעל השיקולים הכתתיים ויאפשרו קיום דיון אמיתי ופתוח, כי בכל זאת מדובר בחוקים שישמשו אותנו לעשרות שנים. לצערי זה לא היה המצב”.

בעקבות המלצת המשטרה מ 22.4.10 להעמיד לדין את צבי בר בחשד לקבלת שוחד מיזמי נדל”ן תמורת הטבות בבנייה, דרש ד”ר אבי ליליאן יו”ר “רמת גן הירוקה” את השעייתו של צבי בר מחברותו בועדות התכנון. כמו כן פנה ד”ר ליליאן ב 28.4.10 ליועץ המשפטי לממשלה (באמצעות עו”ד עפר לרינמן) על מנת שזה יורה על השעייתו של צבי בר. אולם למרות שהחוק מורה כי יש ליתן תשובה בכתב בתוך 45 יום, לא נתקבלה תשובה גם קרוב לחודשיים לאחר מועד הפנייה. אי לכך, פנה ד”ר ליליאן לבג”צ (באמצעות עו”ד עפר לרינמן) על מנת שזה יחייב את צבי בר ואת פרקליטות המדינה לנמק מדוע לא ישעה צבי בר את עצמו (או יושעה) מתפקידיו כיו”ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן, כראש ועדת המשנה שלה, וחבר הועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב.

בעתירה נטען כי יש דחיפות ממשית בהשעיית בר בשל הפגיעה האנושה ביושרת השירות הציבורי ובתחושת האימון של הציבור ברשות. העתירה מזכירה מספר תוכניות בהן דנה לאחרונה הועדה המקומית בראשות צבי בר ושואלת: “האם מניעי בר בקידום תכניות אלו טהורים? אולי; אשרי המאמין. ממצאי המשטרה יוצרים ספק, אם מהחלטות מעין אלו עולה ניחוח פסגות או ריח ביאושים. מצב בלתי רצוי זה היה נמנע, אילו הושעה בר מיידית מתפקידיו בתחום תכנון ובנייה.”

מנימוקי העתירה:

“אסור לבר, שהמשטרה המליצה להעמידו לדין בחשד לקבלת שוחד מיזמי נדל”ן תמורת הטבות בנייה, להמשיך לכהן כיו”ר ועדה מקומית לתכנון ובנייה החורץ את גורלם התכנוני של פרוייקטים נוספים ברמת גן ובמחוז תל אביב. ועדה מקומית לתכנון ובנייה היא רשות ציבורית הפועלת מכוח חוק. ממעמד הנאמנות שלה כרשות ציבורית, ומתוקף השיקול של שמירת אימון הציבור בה, חלה חובה להתחשב ברקעו הפלילי של אדם כשיקול לכהונתו כיו”ר הועדה המקומית. זאת, בהסתמך על העקרונות שנקבעו בהלכת גינוסר, היא בג”צ 6163/92 יואל אייזנברג נ’ שר הבינוי והשיכון….

קשה להעלות על הדעת מקרה מובהק יותר של הכרח לפסול אדם מכהונה בתפקיד רב-ההשפעה של יו”ר ועדה מקומית, מאשר המקרה דנן. אין זה מתיישב עם הדין, כי אדם שלאחר חקירה מקיפה של יאח”ה, בליווי הפרקליטות, נמצא בסיס ראייתי והומלץ להעמידו לדין בחשד לשוחד הנוגע בדיוק לעצם תפקידו ותיפקודו – ימשיך לקבל החלטות, ולו יום נוסף אחד, כיו”ר (או כחבר) בועדה המקומית. מובן כי גם מתפקידו בועדה המחוזית יש להרחיקו מיידית…

אפשר יאמר סניגור, כי המלצת המשטרה איננה אלא המלצה לפרקליטות, וכי יש מרחק של ממש בינה לבין הרשעה פלילית. ואולם, לצורך השעיית אדם מכהונה בתפקיד אין צורך בהרשעה פלילית דווקא. די בקביעת רשות סבירה (ומי סבירה ממשטרת ישראל לצורך זה) כי נראה שבוצעה על ידי האדם עבירה פלילית. כך ממש קבע בית המשפט העליון, כהלכה מחייבת, בפרשת גינוסר.”

כתבה של צפריר רינת ונועה קושרק בהארץ מדווחת על התפתחויות מעודדות בתחום של הגנה על עצים – בינתיים רק בתל-אביב. בין היתר מדווח שם כי הועדה המקומית של תל-אביב חייבה בעל מגרש בדרום העיר לבצע "פיצוי נופי" על כריתת עץ אקליפטוס בן כ-90 שנה ע”י נטיעת  עצים בשווי 120 אלף שקלים. כמו כן פעילי סביבה בעיר מתכוונים להשיק "פורום נאמני עצים" שירכז את פעילות ההגנה על עצים. יש להניח שפעילות של אזרחים עם מודעות סביבתית מחד יחד עם ועדה מקומית שלא מהססת להטיל קנסות משמעותיים נגד מי שפוגע בעצים מאידך יצמצמו באופן משמעותי את התופעה בתל-אביב. האם יש סיכוי שהרוח החדשה תגיע גם לעיר שמתהדרת בכינוי  “עיר גנים”?

כתבה של נועם דביר בגלריה של הארץ  עוסקת בהריסתו הקרובה של קולנוע רמה לטובת מגדל מגורים. תמר טוכלר, רכזת מחוז מרכז במועצה לשימור אתרים, אומרת בכתבה: "ברמת גן יש תאוות בנייה חסרת גבולות בלי שום חשיבה על מרקם. התחושה שלי היא שברגע שהעירייה מוצאת מגרש של יותר מדונם היא מיד מאשרת לבנות עליו מגדל". יו"ר סיעת הירוקים ברמת גן וחבר מועצת העיר ישראל זינגר מצר גם הוא על הריסתו של רמה ואומר: "נושא השימור לא קיים ברמת גן בלשון המעטה. זאת סאגה די עצובה ויש נתונים שמוכיחים את זה. אני חושב שהיה ניתן לדאוג לשילוב טוב יותר של הבניין הישן עם החדש".

בכתבה יש בין היתר תאור של חשיבותו האדריכלית של המבנה:

“רמה מסקרן במיוחד לא רק מבחינת תרומתו לחיי התרבות ברמת גן והסביבה אלא גם מבחינה אדריכלית. הוא אחד מבנייני האר-דקו היחידים ששרדו בארץ, יחד עם שוק תלפיות בחיפה (שנסקר במדור זה לפני כמה שבועות) וכמה מבנים נוספים שנותרו בירושלים ובתל אביב. הבניין הידוע והמרשים ביותר שנבנה בסגנון זה, קולנוע מוגרבי בתל אביב, נשרף ונהרס כליל בשנות ה-80. האר-דקו הוא אחד מהסגנונות הבינלאומיים שפשטו ברחבי העולם בשנות ה-20 וה-30, במקביל לשגשוג המודרניזם. הוא מאופיין בביטוי אבסטרקטי של צורות גיאומטריות ובשימוש במוטיבים מהטבע ומתרבויות קדומות. הקישוט, שהמודרניזם פסל לחלוטין, קיבל באר-דקו משנה תוקף בחזיתות ובפנים, בשעה שצורתו של המבנה עצמו נהפכה דווקא ליותר ויותר פונקציונלית. רמה אינו מאופיין אמנם במורכבות של מגדל "קרייזלר" בניו יורק, למשל (שיאו של האר-דקו האמריקאי) אבל החזית המעוגלת עם הפסים האנכיים והחלונות הצרים מעניקה לו חן רב ודימוי מיידי של מבנה ציבורי בעל חשיבות.”

יש לציין שגם על המהלכים שקדמו למתן אישור הבנייה נמתחה ביקורת חריפה שבאה לידי ביטוי בכתבה של יהודה שלזינגר ב”ישראל היום”.

כתב האישום של פרקליטות המדינה (באמצעות עו”ד ליאורה אפרתי) נגד מעורבים בפרשת ארלוזורוב 36 הוגש בבית המשפט השלום בתל-אביב והוא קבוע להקראה ביום 11.7.10 בשעה 8:30 בפני השופטת דורית רייך-שפירא. הדיון פתוח לציבור.

הסבר על משמעות הקראת כתב האישום ניתן למצוא למשל בויקיפדיה בערך “כתב אישום”:

“הקראת כתב האישום לנאשם היא אחד השלבים החשובים ביותר במשפט. בטרם תתחיל הבאת ראיות הצדדים, על בית המשפט לדעת את תגובתו של הנאשם לאישום. האם כפר באישום, כולו או מקצתו, הודה בעובדות, כולן או מקצתן, או טען כי מתקיימות עובדות או נסיבות נוספות רלוונטיות שאינן מפורטות בכתב האישום.

תגובה זו היא חשובה ביותר. אם הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, והודה כי הן מהוות עבירה, ירשיעו בית המשפט עוד במעמד ההקראה. בכל מקרה אחר, ייקבע התיק לישיבת הוכחות שבה יובאו ראיות הצדדים.

שופטים רבים יורדים עם הנאשם לפרטי הפרטים של עובדות כתב האישום, על מנת לברר את עמדתו לאשורה, ולהקל על הצדדים להביא ראיותיהם אך ורק לעניינים העומדים במחלוקת בין המדינה ובין הנאשם. עם זאת, ישנם שופטים, המקבלים הצהרה קצרה "כופר" או "מודה" ואינם יורדים לפרטי האישום במעמד ההקראה.”

בעקבות הגשת כתב האישום בפרשת ארלוזורוב 36 ע”י פרקליטות המדינה, הגיש חבר המועצה ישראל זינגר שאילתה לצבי בר שזו לשונה:

משרד המשפטים הודיע ביום 16.6.10, כי המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, באמצעות התובעת עו"ד ליאורה אפרתי, הגישה ב-29/04/10 כתב אישום לבית משפט השלום בת"א  בגין בניה שלא כדין של מבנה מגורים ברח’ ארלוזורוב 36 ברמת גן (ת.פ. 49593-05-10) – נוסח מלא של ההודעה מצורף.

ההודעה מציינת כי: "מדובר במקרה חריג שבו הפעילה מדינת ישראל את סמכות האכיפה המקבילה המסורה לה, ונקטה בהליכי אכיפה במרחב תכנון מקומי בעיר גדולה במרכז הארץ."

העובדה שהפרקליטות מצאה לנכון ליטול בצורה כה חריגה את הסמכויות שנתונות בידי הועדה המקומית שראש העירייה עומד בראשה מחייבת לספק לציבור הסברים.

כיצד מסבירה העירייה את ההחלטה להפקיד את תכנית 1050ג, שנועדה "להלבין", לכאורה, את הבנייה (ואשר נעצרה רק בהתערבות הועדה המחוזית), ואת הבעת האי-אימון כלפי הועדה המקומית, מצד רשויות אכיפת החוק במדינה?