לאור ההתפתחויות האחרונות בפרשת גן-הקופים/ארלוזורוב 36, להלן סקירה קצרה ותמונת מצב של המאבק מאז שהחל בתחילת 2007 עד היום. בסקירה יש גם לינקים לפוסטים קודמים שמודגשים בצבע אדום.
בארלוזורוב 36 הולכת ומושלמת בנייתו של בניין חדש בן 40 דירות מעל קומה מסחרית וזאת בצמוד לשרידים של קיר חזית קדמי שנותר מבניין ישן שעמד במקום. לבניין אין מרתף חניה אלא תוכנית להתקנת מתקני חניה בחצר שיאפשרו חניה ל 10 מכוניות, אך אם המתקנים לא יפעלו הרי שמספר החניות הבלתי תלויות שניתן יהיה לנצל הוא 2 בלבד. בעוד שבבניין נבנות 40 דירות, הרי שהיתר הבנייה היה ל 34 דירות, וגם זאת בתנאי שישמש בעיקר את מכללת שנקר, וכיון שלא קיים קשר למכללת שנקר הרי שאסור היה לבנות מעל ל 20 דירות. כמו כן ההיתר שהוצא היה לתוספת קומות מעל הבניין הישן ובמקרה של הרס הבניין הישן היתה חובה לבנות את הבניין החדש מעל מרתף חניה.
על מנת לגשר על הפער העצום בין מה שהותר בהיתר הבנייה למצב בשטח, הגישו היזמים בקשה ל”היתר שינויים” – היתר אותו מכנים היזמים “בקשה לשינויים קוסמטיים”. הבקשה הוגשה במרץ 2007 וזמן קצר אח”כ נשלח המכתב הראשון מטעם התושבים (באמצעות עו”ד לרינמן) לעירייה שכלל גם התנגדות לבקשה בהיותה בניגוד לתכנית בניין עיר (תב”ע) התקפה. ועדת המשנה של הועדה המקומית (קרי ראש העירייה צבי בר ומהנדס העיר) דחו את התנגדות התושבים וקבלו באופן עקרוני את בקשת היזמים. אולם חודשיים אחר-כך חזרה בה ועדת המשנה ודחתה את בקשת היזמים מהסיבה המוצדקת שהינה מנוגדת לתב”ע.
במקביל להתרחשות זו, נפגשו נציגי הועד עם צמרת העירייה וכתוצאה ממפגשים אלו יצאה מלשכת ראש העירייה מר צבי בר הודעה רשמית שניתנה הנחיה להביא להריסת הבניין ובנייה תחתיו של בניין בן 20 דירות מעל מרתף חנייה. מר צבי בר לא הסתפק בכך ושלח מכתב ברוח זו גם לשגריר הבריטי. למרות זאת, ימים ספורים אחרי שליחת מכתבים אלו (ודחיית הבקשה להיתר שינויים), התקיימה בתחילת יוני פגישה בין צמרת העירייה לנציגי היזמים ובסופה יצאה הנחייה “לחיות עם הבניין” ולפתור את מצוקת החנייה שתיווצר ע”י בניית חניון בגן הקופים. החלטה זו הועלמה מעיני התושבים אך בפועל מה שהתגלה לעיני התושבים הייתה מסכת ארוכה של הופעות אומללות של התביעה העירונית בבתי המשפט שכמובן לא קדמו במאום את ההבטחה שניתנה לתושבים.
בספטמבר 2007, תחת לחץ כבד של הועדה המחוזית, הגישה התביעה העירונית כתב אישום נגד היזמים שכולל גם קביעה שיש להרוס את הבניין שכן הוא נבנה בניגוד לתב”ע. למרות כתב האישום החמור, לא סברה התביעה העירונית שמתחייב גם לבקש את הפסקת הבנייה וזו נמשכה ללא מפריע. לאור התנהלות זו פנו התושבים לועדה המחוזית וליחידה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות בבקשה שתיקחנה את ניהול העניינים לידיהן לנוכח המחדל המתמשך של העירייה. בדצמבר 2007 קבלו התושבים את תגובתה השלילית של היחידה לאכיפת דיני מקרקעין שנומקה בצעדים שכבר ננקטו ע”י העירייה ובמצב הבנייה. בעקבות ההודעה נערכה פגישה אישית של נציג התושבים ועו”ד לרינמן עם ראשי היחידה לאכיפת דיני מקרקעין ובעקבותיה הגיעו ביחידה למסקנה שהמקרה מצדיק עיון מחודש בהחלטתם והעניין נמסר לבדיקת תובע הועדה המחוזית. אך היות ולא נתנה לתושבים הבטחה למועד מוגדר בו תסתיים הבדיקה, הוחלט לא להמתין עוד ובינואר 2008 הוגשה עתירה מנהלית שמטרתה הייתה להביא את גורמי האכיפה לפעול כמתחייב נגד הבנייה בסטיה מהיתר בארלוזורוב 36 כדי למנוע את הנזק לשכנים ופגיעה בגן הקופים. העתירה הגיעה לידיה של השופטת ד”ר מיכל אגמון-גונן שלא הסתירה את מורת רוחה בעת הדיון המקדמי. די היה בכך, ולאחר מספר דחיות ועיכובים (שנומקו בקשיים אוביקטיביים) קבלו התושבים את מלוא מבוקשם בעתירה כאשר היחידה לאכיפת דיני מקרקעין לקחה לידיה את מלוא הטיפול בעניין וסגן בכיר לפרקליט המדינה (עו”ד אבי-טל שלומי) הגיש בקשה להפסקת עבודות ומניעת פעולות בארלוזורוב 36 – בקשה חזקה וחריפה שסוף סוף החזירה לתושבים את ההרגשה שיש דין ויש דיין בישראל. הבקשה נדונה בפני השופט אטיאס בבית המשפט לעניינים מקומיים לפני כשבועיים ואין עדיין החלטה בעניין.
במקביל להתרחשויות אלו, בעת שהתחוור שיש סיכוי שהפרקליטות תנהל את התיק נגד היזמים ולא העירייה, נזכרו לפתע היזמים בבקשה ל”שינויים קוסמטיים” שסורבה ביוני 2007 והם הגישו בראשית 2008 לועדת הערר של הועדה המחוזית ערר על החלטת העירייה. במילים אחרות, היזמים הגישו בקשה שועדת הערר המחוזית תיתן להם הכשר בדיעבד לבנייה שנעשתה בסטייה מההיתר. בדיון הראשון בועדת הערר, לא הותר לתושבים להיות צד והבמה הייתה רק של היזמים והעירייה. בעת הדיון נטען ע”י היזמים שההיתר שהיה בידיהם ואף התב”ע שעל פיה הוצא ההיתר אפשרו להם להרוס שני שלישים מהבניין הישן, ומהשליש שנותר נהרסו חלקים נוספים (עד שנותר רק חלק מקיר החזית) בשל מכתב של מהנדס העיר מדצמבר 2006 שבו התבקשו לפרק את הקיר, ולטענתם בזמן שנערכו לפרוק הקיר והרסו לשם כך חלקים מהשליש שנותר, הגיעה הוראה סותרת לשימור הקיר. כלומר, לטענתם הם פעלו רק לפי ההיתר או לפי הוראות מפורשות של העירייה. לטענות אלו אין כמובן בסיס – גם התב”ע וגם ההיתר לא מזכירים ולו ברמז כל הריסה של הבניין הישן, ולמרות זאת בחוזה השיתוף של היזמים שנחתם עוד לפני שנעשו כל עבודות בשטח כבר מצויין שיש תוכנית להרוס את רוב הבניין הישן ולבנות בניין חדש בן 5 קומות. לגבי מכתב מהנדס העיר הרי שבעוד שהמכתב נשלח בדצמבר 2006, הרי ההריסה של הבניין הישן התקיימה כבר חצי שנה קודם. טענות אלו שהושמעו ללא כל מחאה מצד נציגי העירייה בודאי תרמו ליצירת תמונה מעוותת ומקלה לגבי חומרת המעשים שנעשו ע”י היזמים. עד כדי כך, שיו”ר הועדה היה מוכן לשקול פרשנות מרחיקת לכת על פיה אם הותרת השריד מהבניין הישן יכולה הייתה למנוע בניית מרתף חנייה הרי שייתכן ואין לראות לעניין התב”ע את הבניין הישן (שלמעשה כבר דבר לא נותר ממנו) כאילו הוא נהרס. לאור האופן בו התנהל הדיון הראשון וסיבות רבות נוספות הוגשה על ידי התושבים שוב בקשה להיות חלק מהערר והעניין יידון בישיבה הבאה של ועדת הערר הקבועה ל 21.7.08.
עוד התושבים ממתינים לועדת הערר ולהחלטה בעניין הבקשה לעצירת הבנייה, הגיע מועד הקראת כתב האישום שהוגש כבר בספטמבר 2007 ע”י העירייה. אולם היות והפרקליטות מקיימת חקירה אינטנסיבית ומקיפה שבמסגרתה נחקרים גורמים הקשורים ליזמים וכן גורמי עירייה שונים, היא מעוניינת להגיש כתב אישום שהיא תכין ולא את כתב האישום שהגישה התביעה העירונית. לפיכך, בקשה הפרקליטות דחייה קצרה במועד ההקראה ואף השיגה את הסכמת היזמים לבקשה זו. למרות זאת, השופט אטיאס סרב לבקשת הדחיה ועמד על קיום הקראה במועד. עמדה זו הותירה בידי הפרקליטות שתי אפשרויות: להסכים להקראת כתב האישום של התביעה העירונית או למחוק את כתב האישום על מנת שתוכל להגיש כתב אישום כרצונה. הפרקליטות העדיפה את האפשרות השנייה ובשל כך נמחק כתב האישום. לאור האופן בו מטפלת הפרקליטות בתיק מאז נטלה אותו תחת אחריותה, יש את כל הסיבות להאמין שתוך זמן קצר יוגש כתב אישום חדש, מקיף ומן הסתם גם חריף יותר מכפי שהוגש ע”י העירייה.
המצב כעת הוא, אם כך, שבתיק מעורבים גורמי אכיפה מעל העירייה ואלה מבצעים חקירות רציניות ויסודיות של היזמים וכן של האופן בו פעלו בעירייה ויש להניח שהדרך עד לאכלוס הבניין לא תהיה פשוטה, במיוחד אם יידחה הערר שיידון בועדת הערר המחוזית. לכן, למרות שהמצב בשטח נראה לכאורה לטובת היזמים (הבנייה כבר תיכף מושלמת וכתב האישום נמחק) יש בהחלט מקום לתקווה שמטרות התושבים תושגנה ובראשן: שצורכי החנייה של הבניין יבואו על סיפוקם בתחומי המגרש של הבניין ושתבוטל תוכנית החניון בגן הקופים שנולדה בשל הצורך לפתור את מצוקת החניה שעלול לגרום פתרון אחר של הבנייה בסטיה מהיתר בארלוזוורב 36. הערכת המצב מתבססת בין היתר גם על ההנחה שהעירייה שמחדליה המתמשכים אפשרו את היווצרות המצב הנוכחי לא תעז לפעול בניגוד להוראות המפורשות של החוק ולא תאפשר אכלוס במצב בו קיים פער בין ההיתר בתוקף לבנייה בפועל – עד כמה הנחה זו מבוססת, ימים יגידו. אך גם אם תתבדה הנחה זו – לא אלמן ישראל.
