מאבק גן הקופים ברמת-גן

כתבת שער בדה מרקר חושפת תמלילים של חקירות צבי בר ביחידה הארצית לחקירות הונאה.

הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל-אביב בראשות גילה אורון דחתה את התוכנית לפינוי בינוי במתחם לביא הידוע בשמו ההסטורי כ”מעונות פועלים”. המתחם בשטח של כ 7 דונם ממוקם בפינת הרחובות לביא ובן גוריון. הסיבה לדחייה היא חשיבות שימור המתחם על מבניו והעצים הבוגרים בתחומו. בין המתנגדים היו החברה להגנת הטבע, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל וכן כמה עשרות תושבים (בעיקר מרמת-גן) שחששו מעוצמות הבנייה הגבוהות (225 יחידות דיור) ושיוצגו ע”י עו”ד עפר לרינמן.

פרטים נוספים מופיעים בכתבות שפורסמו בהארץ, גלובס וכלכליסט.

העיתונאי יואב זיתון מ ynet מדווח על הפגנת עשרות תושבים בפתח האולם בו התקיימה ישיבת מועצת העיר שדרשו את התפטרותו המיידית של צבי בר מראשות העיר עקב החלטת הפרקליטות להגיש נגד בר כתב אישום חמור (כפוף לשימוע). עוד מדווח זיתון על הדיון במועצה ועל ההתיצבות של חברי הקואליציה מאחורי צבי בר. נראה שהנורמות אותן קבע בג”צ בעניין אנשי ציבור שקיים בסיס לחשדות נגדם (גם טרם הרשעה) זרות לחברי הקואליציה ולפיכך הם נותנים יד להמשך ביזוי העיר ותושביה.

כתבה של שי פאוזנר בכלכליסט מביאה את סיפורם של 6 אתרים בעלי חשיבות אדריכלית הסטורית בעיר רמת-גן אשר הולכים לאיבוד באשמת העירייה. אחד האתרים המסוקרים הוא גן הקופים. להלן הקטע על גן הקופים בשלמותו:

הגן המיתולוגי של רמת גן הוא בעל היסטוריה ארוכת שנים. בשנות העשרים של המאה ה־20 נקראה הגבעה ג’בל אל־חרמיה, “הר הגנבים”, על שם השודדים הבדואים שהסתתרו במערותיה ופשטו על שיירות ועל עוברי אורח במקום. במלחמת העולם הראשונה, במהלך כיבוש ארץ ישראל מידי העות’מאנים, נאחזו הבריטים בפיקודו של גנרל באלפין בגבעה והציבו עליה את תותחיהם. משם ניהלו קרב עם העות’מאנים שהתחפרו צפונית לירקון. בדצמבר 1917 הצליחו הבריטים לחצות את הנחל ולהדוף את העות’מאנים צפונה. זמן קצר לאחר מכן הושלם כיבוש הארץ כולה, והגבעה זכתה בכינוי “גבעת באלפין”. בסוף שנות השלושים נחנך הגן הציבורי במקום, ובמרכזו עמדה פינת חי מפורסמת שבה היו כלובי קופים, תוכים, צבים וטווסים. בשנות השבעים הועברו כל חיות הגן לספארי שבעיר – אך השם נותר.

גן הקופים הנו מתחם שהריסתו כבר נמנעה פעם אחת בעבר עקב מאבק תושבים. אחד מראשי המאבק, בני כנען, מספר כי “הכעס במקום איחד את כל התושבים נגד הסיפור הזה”. בין השנים 2005 ל־2007 הונחה על השולחן תוכנית להפיכתו לחניון, אך המאבק הביא לביטולה. בתחילת 2009 הכריז ראש העירייה צבי בר על אישור תוכנית לשיפוץ מקיף של גן הקופים בתכנונו של האדריכל גדעון שריג, אך עד כה התוכנית לא תוקצבה. ישראל זינגר ממועצת העיר טוען כי כיום העירייה לא מטפחת את הגן בכוונה, כדי לתרץ בעתיד את הצורך בחיסולו.

אריה אבנרי, יו”ר תנועת אומ”ץ, התנועה ששמה לה למטרה להילחם בשחיתות, פרסם בבלוג האישי שלו פוסט בעקבות החלטת הפרקליטות בעניינו של צבי בר. להלן הפתיח לפוסט:

“הודעתה של הפרקליטות השבוע על כוונתה להגיש כתב אישום פלילי חמור נגד ראש עיריית רמת גן צבי בר סגרה למעשה מעגל בן למעלה מ-20 שנה שבהן הוא היה מדי פעם על תקן של חשוד בעבירות של פגיעה בטוהר המידות

לאורך תקופה זו הצליח בר באמצעות צעדי ערמה, תחכום, ניצול קשרים אישיים בצמרת המשטרה לחמוק מזרועות החוק ולטשטש את העקבות של דרכי התעשרותו הרבה במהלך שירותו הציבורי. גיליון האישום המייחס לבר, בין השאר, עבירות של קבלת שוחד שבגינן הוחלט לחלט חלק מרכושו הגלוי ולעקל את חשבונות הבנק שלו מתבסס רק על ראיות מוצקות שנאספו בכמה ארצות אבל רחוק מלהקיף את מלוא הפעילות העבריינית שלו המוכרת לי היטב.”

בסיכומו של הפוסט מציין אבנרי כי אומ”ץ פותחת במערכה ציבורית על מנת להביא להתפטרותו של צבי בר לאלתר.

מר ישראל זינגר, חבר מועצה מטעם רמת-גן הירוקה ומןעמדה לראשות העיר, יצא בקריאה פומבית לצבי בר על מנת שיתפטר. להלן נוסח הקריאה:

צל גדול מרחף מעל ראשו של צבי בר בדמותו של כתב האישום שהוחלט להגיש נגדו. בעבר כשגונב לאוזנו כי נערמו כנגדו תלונות במשטרה, ביטל מר בר את הדבר בזלזול. הפעם נראה כי חודר אי השקט לנפשו ומרעיד את עולמו. לפיכך יצטרך בר, ראש העיר של כולנו, לכנס את פרקליטיו ולהקדיש את כל זמנו ומרצו, אך ורק להצלת שמו.

אדם הבוחר להיות פוליטיקאי רגיל להיות נתון לביקורת. אך בזמן שהביקורת הופכת לכתב אישום חמור, הפוליטיקאי לא יכול יותר לתפקד כתמול שלשום. הוא אינו יכול לתפקד יותר בשירות הציבור. הוא אינו יכול לפעול באומץ לב, במנהיגות ובכוח לטובת התושבים אל מול רשויות המדינה. הוא אינו פנוי נפשית ופיזית ליצירת סדר יום חברתי חדש למען בוחריו. הוא אינו יכול יותר להטביע את חותמו על המפה החברתית-כלכלית של העיר. ראש עיר הנאבק על חפותו, לא מסוגל להתפנות לבעיות היומיומיות המטרידות אותנו, תושבי העיר. הוא לא יכול ליזום ולעשות בעבורנו, בעת הזו, את מה שהתחייב ביום בו נבחר, ביום בו ציבור גדול נתן בו את אמונו.

המלחמה של צבי בר בימים אלו איננה המלחמה שלנו. מלחמה זו היא על טיהור שמו. הלוואי ויצא ממנה זכאי – למענו, למעננו תושבי רמת גן ולמען מדינת ישראל כולה. הלוואי ויתברר כי ראש העיר אכן ראוי לאמון שקבל מציבור גדול.

כבוד ראש העיר, מר צבי בר, חייב להבין שחובתו האזרחית והמצפונית בימים אלו היא להתפטר.

רמת גן ראויה למנהיגות ישרה, ישירה ופתוחה בגובה העיניים. מנהיגות בעלת אידיאולוגיה ברורה וחדה, נועזת וחדשנית שתוביל את העיר ותושביה לשגשוג בכל תחומי החיים. 

מאז פרסום החלטת הפרקליטות קיבלתי עשרות ואולי מאות שיחות טלפון של תושבים מודאגים, כשבפיהם שאלה אחת: מה יעלה בגורלה של העיר בתקופה קשה זו. תשובתי היא אחת – אנו נאבק  יחד למען רמת גן,  לרווחת כל אחד ואחת מתושביה באומץ וביושר. אני מאמין באמונה שלמה כי יחד יש ביכולתנו לפעול לטובת העיר. יחד עם עובדיה המסורים והמקצועיים של העירייה שהם בעלי תבונה ארגונית, בעלי ניסיון ואתוס והמחויבים לתפקידם-לשרת את תושבי העיר.

עכשיו העיר זקוקה למנהיג חדש בעל חזון ופרגמאטי שיתחבר אל הערכים הבסיסיים ויהיה פנוי לטפל בעיר ובתושביה.

עכשיו מחובתו של צבי בר כאיש ציבור לשרת את הציבור בכך שיתפטר מתפקידו לאלתר.

הודעת הפרקליטות על הכוונה להגיש נגד צבי בר כתב אישום חמור (כפוף לשימוע) מעלה את השאלה האם בנסיבות אלה יכול וצריך צבי בר להמשיך ולכהן כראש עיר.

החוק היבש אינו מחייבו להתפטר גם אם יוחלט לאחר השימוע להגיש נגדו כתב אישום. הוא מחייבו להתפטר רק אם יורשע בבית משפט בעבירות המיוחסות לו. מצד שני, קבע בג"צ נורמות מחמירות יותר החורגות מלשון החוק. הדבר בא לידי ביטוי גם בבג"צ ד"ר ליליאן נגד בר שם קבעו השופטים כי:

"מקובלת  עלינו  פסיקת  בית  משפט  זה  בשורה  של  פסקי  דין, כי  בנסיבות מתאימות ראוי שאיש ציבור לא ימשיך לכהן בכהונה ציבורית, או בתפקיד ציבורי גם אם טרם הוגש נגדו כתב אישום, או הוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום, אם חומר הראיות  המנהליות  שהצטבר  מצדיק  זאת, כדי  שלא  לפגוע  באמון  הציבור  בטוהר המידות במנהל הציבורי. אלא שקביעה  כי אין זה ראוי לכהן בתפקיד מחייבת גיבוש עמדה ביחס לחומר הראיות המנהליות ומשקלן. בעניין שלפנינו החלטה לכאורית על הגשת  כתב  אישום  בכפוף  לשימוע, עשויה  להצביע  על  קיומן  של  ראיות  מנהליות מספיקות להשעיה, אולם שלב זה טרם התגבש."

כלומר בג"צ קבע מפורשות בעניינו של צבי בר שהחלטה של הפרקליטות להגיש כתב אישום (כפוף לשימוע) – החלטה שכעת כבר התקבלה – די בה כדי להביא להשעייתו של צבי בר. לפיכך נראה שאם צבי בר לא ישעה עצמו מרצונו, ומועצת העיר לא תכפה עליו השעיה, עשוי בג"צ להיענות לעתירה התובעת את השעייתו, והישענותו של צבי בר על העדר הוראה מפורשת בחוק המחייבת את השעייתו בנסיבות שנוצרו לא תועיל לו, ככל הנראה.

אם בין כה וכה יאלץ צבי בר לפנות את כסאו בעתיד הקרוב, מוטב שיעשה זאת מרצונו ומיוזמתו. מהלך כזה לא יהיה בו משום הודאה באשמה וויתור על חזקת החפות. ההיפך, הוא יוכל להציגו כביטוי לאחריות ציבורית ודאגה לרווחת התושבים.

אם צבי בר לא ידע לעשות את המעשה הנכון ולפנות את כסאו, יש לקוות ששותפיו הקואליציונים יגלו כבוד עצמי ואחריות ציבורית ויתמכו במהלך להשעייתו במועצת העיר.

יהיה זה מצער אם שוב תידרש התערבות בג"צ על מנת שנבחרי הציבור של רמת-גן יפעלו באופן ראוי המכבד את העיר ותושביה.

גלובס מפרסם בכתבה נרחבת פרטים חדשים מטיוטת כתב האישום נגד צבי בר.

בטיוטת האישום נגד ראש עיריית ר"ג חושפת הפרקליטות כיצד פעלה, לפי החשד, מערכת השוחד בינו לבין יזמי נדל"ן – וכיצד קידם בר את האינטרסים שלהם בוועדות התכנון, בעירייה ובמינהל.

חומר הראיות שנאסף במשטרה ובפרקליטות בעניינו של ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, עלול להובילו להתפטרות כפויה מכס ראש העיר, לאחר 22 שנה בתפקיד. בר עצמו הודיע כי אינו מתכוון לעזוב את תפקידו גם אם משפטו יתנהל במקביל, מאחר שהחוק מחייבו להתפטר רק אם יורשע בעבירה שיש עמה קלון. עתירה לבג"ץ בדרישה לחייבו כבר עתה להתפטר תוגש, ככל הנראה, בימים הקרובים. לפי שעה, היום (ה’) הודיע סנגורו של בר, עו"ד נבות תל-צור, כי בר מתכוון לפעול בהתאם להתחייבותו בפני בג"ץ מלפני כחצי שנה, ולהתפטר בתחילת השבוע הבא מתפקידו כחבר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בתל-אביב. בנוסף, לפני חודשים אחדים, בעקבות המלצת המשטרה בעניינו, התפטר בר מתפקידו כיו"ר הוועדה המקומית. אלא שד"ר אבי ליליאן, חבר מועצת עיריית רמת-גן, אינו מסתפק בכך, ודורש מבר לעזוב גם את תפקידו כיו"ר החברה הכלכלית לפיתוח רמת-גן וגם את ראשות העירייה.

בעניינו של בר ציין בג"ץ בדצמבר 2010 כי "בנסיבות מתאימות ראוי שאיש ציבור לא ימשיך לכהן בתפקיד ציבורי, גם אם טרם הוגש נגדו כתב אישום, או הוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום, אם חומר הראיות המנהליות שהצטבר מצדיק זאת". עמדה זו פותחת פתח לקביעה כי החלטת הפרקליטות להעמיד לדין את בר, אף שהיא כפופה עדיין לשימוע, עשויה לחייב את התפטרותו כבר עתה.

פרשת לגזיאל ומגדל התמרים

פרשת השוחד הראשונה, לפי טיוטת כתב האישום, קשורה ליזם הנדל"ן שאול לגזיאל וליזם נוסף ששמו אסור בפרסום. חברת בלנטפורט הוקמה במארס 2001 על-ידי שני היזמים. כל אחד מהשניים החזיק 50% ממניותיה. במאי 2005 השתנה מבנה הבעלות, כך שחברת רליינט יוניברסל שבבעלות היזם הנוסף קיבלה את הבעלות במחצית המניות, וחברת ש.י.ל. הון ונכסים שבבעלות לגזיאל קיבלה 12.5%. לגזיאל קידם באותה עת את פרויקט הבנייה "מגדל התמרים" ברמת-גן, ולצורך כך, טוענת הפרקליטות, הוא נתן שוחד לבר כדי שיסייע לשינוי תוכנית המתאר של הפרויקט לטובת היזמים.

איך הועבר השוחד? במאי 2005 לקחו צבי וריבה בר הלוואה בסך 225 אלף ליש"ט מחברת גרוב פרופרטי פייננס שבלונדון. כבטוחה להלוואה העמידו בני-הזוג בר את הדירה שבבעלותם בלונדון, ברחוב מאדוקס. מי שנקבע כערב לתשלום הריבית היה היזם הנוסף. אלא שמי שהחזיר את ההלוואה לא היו בר ורעייתו, אלא היזם עצמו, שבאמצעות העברות בנקאיות וצ’קים שילם לחברה המלווה בין פברואר לנובמבר 2006 סך של 123 אלף ליש"ט. הצ’ק נמשך מחשבון הבנק של היזם ואשתו; וההעברות הבנקאיות נעשו מחשבונו הפרטי ומחשבונות של חברות שבשליטתו בבריטניה ובמונאקו. את יתרת ההלוואה החזיר בר לאחר שהמשטרה פתחה בחקירה בחשד שלקח שוחד מלגזיאל ומהיזם. חלק נוסף מהשוחד הועבר לכאורה באמצעות העברת מניות של חברת מד פטרוליום טריידינג, שהקים לגזיאל יחד עם ד"ר יעקב חנני, לבנו של בר – יואב בר. מטרת החברה הייתה לרכוש נפט מרוסיה ולשווק אותו בישראל. בינואר 2004 העביר לגזיאל, שהחזיק ב-40% ממניות החברה, מחצית ממניותיו ליואב בר, ללא תמורה, ובנוסף מינה אותו למנהל בחברה. מה נתן בר בתמורה ללגזיאל וליזם הנוסף? לפי הנטען, התמורה הייתה המהלכים להקמת "בית ליר אור" ברחוב בן-גוריון ברמת-גן, שבו שוכן כיום המרכז האקדמי למשפט ועסקים. מדובר במגדל שהוקם על שתי חלקות סמוכות, שאחת מהן הייתה בבעלות העירייה.

חברת ליר אור התקשרה עם העירייה בעסקת קומבינציה, להקמת שני בניינים, בני 6 ו-9 קומות, מעל קומת קרקע מסחרית. בפועל בנתה החברה מגדל אחד, בן 8 קומות, תוך חריגה של אלפי מטרים מהתוכניות שאושרו. לאחר שהחברה בנתה את מרתפי החניה, הוגשה ביולי 2000 תוכנית חדשה לאישור הוועדה המחוזית, שמטרתה להכשיר בדיעבד את החריגות. בר, לטענת הפרקליטות, קידם את מכירת 75% מהבניין, שנקלע לכינוס נכסים, בסכום נמוך יחסית של 18 מיליון שקל, לחברת בלנטפורט שבבעלות גזיאל והיזם הנוסף, ובנוסף פעל לאשר את החריגות. ביוזמת בר, העירייה אף הודיעה כי היא מתנגדת לעריכת מכרז למכירת הבניין, כדי לגרום למכירתו דווקא לשני היזמים, במחיר הנמוך ב-40% מהמחיר שהעירייה עצמה הציעה לשלם. בר אף יזם את הקשר עם אנשי המרכז האקדמי, ורקם לכאורה את השכירות ארוכת הטווח, בהיקף של 800 אלף דולר לשנה. ומה עשה בר בכספי ההלוואה שקיבל בלונדון והעביר לחשבונו בבנק אוצר החייל בישראל? בחלק מהכסף הוא רכש ניירות ערך; חלק המיר לשקלים; 600 אלף שקל העביר לחשבונו של בנו, אבנר בר; 272 אלף שקל העביר לעו"ד שאלתיאל עדני; וכן העביר תשלומים לגורמים נוספים.

פרשת גבעת נפוליאון וגבעת אנדרומדה

בפרשה נוספת מואשם בר שלקח שוחד מאיש העסקים חיים גייר בסך 440 אלף שקל, ופעל להלבין את כספי השוחד באמצעות זיוף של מסמך, הנראה כהסכם הלוואה בינו לבין גייר על סכום זה. אלא שלמעשה, בר לא נדרש להחזיר ולו שקל אחד מהכסף. בנוסף מואשמים בר וגייר בכך שלאחר תחילת החקירה המשטרתית פעלו לשיבושה, ובר השתמש בכסף כדי להחזיר הלוואה, שלקח לצורך רכישת דירה עבור בנו. גייר הוא בעליהן של מספר חברות העוסקות בפיננסים ובנדל"ן. ב-2003 פנה בר לכאורה לגייר וביקש ממנו 100 אלף דולר: גייר נענה: חברת איי.אי.אס סוכנויות שבשליטתו העבירה 441 אלף שקל לחברת אילן גת, שגם היא בבעלותו המלאה של גייר, ובו ביום הועברו 440 אלף שקל מחשבונה של אילן גת בבנק מזרחי-טפחות, שנפתח יום קודם לכן, לחשבונם של צבי וריבה בר בבנק אוצר החייל.

בר, ניתן לשער, יטען בשימוע כי לא מדובר היה בכספי שוחד אלא בהלוואה. בספטמבר 2003 חתמו בר וגייר על "הסכם הלוואה" בין בר לחברת אילת גת, שבו נקבע כי שיעור הריבית על ההלוואה יהיה 6% לשנה, וריבית פיגורים של 12% לשנה. לטענת הפרקליטות, מדובר בהסכם הלוואה פיקטיבי, מאחר שבניגוד לו, ההלוואה לא הוחזרה במועד, וגייר לא דרש את פירעון החוב. לאחר שנפתחה חקירת המשטרה, ערך גייר תחשיב שהתבסס על הריבית המקורית ולא על ריבית הפיגורים, כך שלבר ניתן פטור של 18 אלף דולר מסכום ההחזר. באפריל 2009 העביר בר 200 אלף שקל לחברה אחרת שבבעלות גייר, כביכול במסגרת החזר חלקי של ההלוואה. ומה נתן בר בתמורה, לכאורה? סיוע בשני פרויקטים, בגבעת נפוליאון ובגבעת אנדרומדה.

יוסף קרייתי, בעליה של חברת נפוליאון שהיא בעליה של גבעת נפוליאון, שבחלקם הרמת-גני של גני יהושע, פנה לגייר כדי לסייע לו בעסקה של החלפת קרקעות עם עיריית רמת-גן, שתקבל את הקרקע בגבעת נפוליאון בתמורה למגרש ברמת-שקמה. חברת נפוליאון התחייבה לשלם לחברת פרנו של גייר 250 אלף דולר, אם זו תקדם את התב"ע (תוכנית בניין עיר), שתעגן את חילופי המגרשים. גייר פנה לידידו בר וביקש לקדם את התב"ע, ובר, מצדו, הפעיל לחצים על פקידי העירייה ועל מהנדס העיר חיים כהן, והיועץ המשפטי של העירייה, עו"ד דוד שואקה, כדי לאשרה. בספטמבר 2006 חתם בר, ללא סמכות, בשם הוועדה המקומית, על "מסמך הבהרה" שלפיו פטורה חברת "נפוליאון" מהיטל השבחה בגין אישור התב"ע וכל מס אחר עד לגובה 207 אלף שקל.

המסמך לא הובא לאישור מועצת העיר והוועדה המקומית, אף שבר כתב לשואקה כי חתם בעצמו כדי לא לעכב את האישור, בעונת החגים. הסיבה לדחיפות, טוענת הפרקליטות, היא שלפי ההסכם שבין נפוליאון לפרנו הייתה זכאית פרנו לתשלום בסך 250 אלף דולר רק אם תצליח לקדם את העניין בתוך שנתיים וחצי – ובר חתם בדיוק לפני תום התקופה.

לאחר שמשרד הפנים נכנס לתמונה, פנה צבי בר למנכ"ל משרד הפנים, אריה בר, בבקשה שיאשר את קידום התב"ע בלא מגבלות נוספות, ולאחר מסכת לחצים בקשותיו נענו, לפני שבוטלו שוב בהוראת היועץ המשפטי של משרד הפנים. בנוסף, גייר הפך ב-2002 גם לאחד לבעליהם של 27% מפרויקט אנדרומדה ביפו, וממארס 2008 החזיק בידיו 89% מהפרויקט. ועדת ההתנגדויות והוועדה המחוזית דנו בתמ"מ (תוכנית מתאר מקומית) הנוגעת לפרויקט החל מיוני 2006. התוכנית כללה גם בקשה להוספת 6,000 מ"ר והוספת 50 יחידות דיור. בר השתתף בדיוני הוועדות, דיבר בשבחה של התוכנית ותמך באישורה, מבלי שדיווח על קשריו עם גייר.

פרשת האחים לוי ופרויקט הילקרסט

הפרשה השלישית נגד בר נוגעת לפרויקט הילקרסט וללקיחת שוחד מהיזמים מאיר ודוד לוי. בר מואשם כי קיבל מהם 1.16 מיליון שקל, שמהם 465 אלף שקל לא החזיר כלל; 177 אלף שקל שקיבל מחשבונו הפרטי של לוי החזיר ללא תוספת ריבית או הצמדה; ו-519 אלף שקל שקיבל מחשבון חברת תל סאן שבבעלות מאיר ודוד לוי, החזיר בריבית מופחתת באופן משמעותי מיתר לקוחות החברה. מאיר לוי גם פעל לתחזוקה שוטפת של דירתו של בר בלונדון, זו ששימשה בטוחה להלוואה שנטל בסך 225 אלף ליש"ט. מאיר לוי הוא מבעליה של חברת הילקרסט הולדינג, הרשומה באיי ג’רזי. דוד לוי היה נציגה בארץ של החברה, וכן של חברת תל סאן, העוסקת בניכיון צ’קים ומתן הלוואות. חברת הילקרסט פעלה להקמת פרויקט הילקרסט ברמת-גן, אלא שלפי התב"ע המקורית ניתן היה להקים בניין בן 8 קומות. הילקרסט דרשה שינוי התב"ע, הוספת קומות לפרויקט והגדלת זכויות הבנייה.

באוקטובר 2001, כחודשיים לאחר שבחשבונו של בר נחתו 200 אלף שקל שהופקדו מחשבונו של דוד לוי, דנה עיריית רמת-גן בהקמת מגדל רב קומות בפרויקט הילקרסט. הדיון התקיים בלשכתו של ראש העיר ונוהל על-ידי בר. כשהתוכנית הועברה לדיון בוועדה המחוזית, הופקדו בחשבונו של בר עוד 145 אלף שקל. באוגוסט 2003 החליטה ועדת משנה של הוועדה המקומית להמליץ על תב"ע חדשה, שתאפשר להקים את פרויקט הילקרסט ושלושה בניינים נוספים על גדת נחל איילון, והיקפי הבנייה הוגדלו מ-8 קומות ל-36 קומות מעל קומת הכניסה. בר אף פנה אישית לשר הפנים דאז, אברהם פורז, במטרה לגייס את תמיכתו בפרויקט. במקביל קידם בר העברת שטחים שהיו בבעלות העירייה לבעלות חברת הילקרסט, ובנוסף פעל לכאורה לקדם את האינטרסים הכלכליים של האחים לוי בעירית רמת-גן ובקרב בעלי מקרקעין הסמוכים למגרש, ובהם מינהל מקרקעי ישראל ונתיבי איילון.

פרשת נבי סמואל

הפרשה האחרונה בטיוטת כתב האישום נוגעת בקרקעות בנבי סמואל, שרכש לפני 1995 איש העסקים יפתח עינב, בעל השליטה בחברת עין ע.מ.י ייזום ופיתוח. מדובר בקרקעות באזור שהוכרז גן לאומי, ועינב היה מעוניין להחליפם בקרקע אחרת. החלפה כזו דורשת את אישור מינהל מקרקעי ישראל, ועינב פנה לצבי בר, שהכיר מתוקף תפקידו את ראש המינהל דאז, יעקב אפרתי. בר אכן נענה לאתגר, ופעל לאשר במינהל את עסקת ההחלפה. בתמורה למאמציו קיבל בר צ’ק על סך 200 אלף שקל, והוא מואשם בלקיחת שוחד בסכום זה.

עיריית רמת-גן: הפרקליטות פועלת באופן לא ענייני

מעיריית רמת-גן נמסר בתגובה כי "הפרקליטות פועלת באופן לא ענייני, במגמה ברורה לייצר סנסציה ולנסות להביא לשפיטה והרשעה מוקדמת של ראש העיר בתקשורת. "ידיו של צבי בר נקיות, והוא לא יירתע מלהמשיך בשליחותו למען העיר רמת-גן ותושביה, חרף הצורך להתמודד עם האשמות-השווא המוטחות בו. "ראש העיר מברך על שיינתן לו אחת ולתמיד לעשות צדק עם 22 שנות הכפשה ושקרים שמוטחים בו על-ידי מערכת משומנת, המנווטת על-ידי חבורה של אנשים רדופי שנאה ונקמה. "ראש העיר לא מתכוון להתפטר, החוק לא מחייב אותו להתפטר, וגם תוך כדי ההליכים המשפטיים שנכפו עליו – הוא ימשיך לעבוד קשה למען רמת-גן ותושביה".

כתבה בגלובס מסבירה את הרקע לחילוט הזמני של נכסיו של צבי בר. להלן הכתבה במלואה:

חוק איסור הלבנת הון מאפשר לרשויות האכיפה לנקוט נגד הנאשם סנקציה חמורה בצמוד להרשעתו: ללא צורך לנקוט נגדו הליכים אזרחיים מקבילים, רשאית המדינה לחלט – כלומר, להחרים – את נכסיו שהולבנו, או אף רכוש מקביל שברשותו, באותו היקף של הרכוש שהולבן. בכל מקרה של הרשעה בהלבנת הון, יורה בית המשפט על חילוט – קובע החוק – אלא אם התקיימו "נימוקים מיוחדים" המצדיקים הימנעות מחילוט.

מאחר שעד להרשעה בתום משפט פלילי הדרך ארוכה, מאפשר החוק למערכת האכיפה לבקש מבית המשפט חילוט זמני של רכושם של הנאשמים, וזאת במטרה לשמר את הכספים ולמנוע "הברחת נכסים", בין לחו"ל ובין לבעלותם של אחרים בארץ, עד שתושג הרשעה.

זה בדיוק מה שקרה בפרשה שבמרכזה ניצב ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, שאתמול (ג’) הודיעה הפרקליטות על החלטתה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע.

בר, ולצדו 5 יזמי נדל"ן, אמורים לעמוד לדין בעבירות של שוחד, הלבנת הון ועוד – ולגבי כולם ביקשה הפרקליטות מבית המשפט המחוזי בתל-אביב ערב פסח להטיל חילוט זמני.

בקשה לחילוט זמני מוגשת מטבע הדברים במעמד צד אחד: קודם בית המשפט מטיל חילוט זמני, ובתוך 10 ימים מתקיים דיון במעמד שני הצדדים, שבו טוענים הסנגורים נגד החילוט הזמני.

הדיון הזה התקיים באולמו של השופט עודד מודריק אתמול בצהריים, וכעת עליו להחליט אם להותיר על כנו את החילוט הזמני עד להרשעת הנאשמים או לסגירת תיקם.

מדובר בצעד המתקיים כדבר שבשיגרה על-ידי הפרקליטות, בתיקים שבהם נכלל סעיף הלבנת הון בכתב האישום.

מאחר שבקשה לחילוט זמני גורמת לפגיעה בזכות הקניין של חשודים, שעומדת להם עדיין חזקת החפות עד להרשעתם, מטיל החוק עול כבד על הפרקליטות: עליה לשכנע את בית המשפט בחומרת החשדות, לצרף תצהיר עם פירוט העבירות, חתימה של פרקליט מחוז או מקביל בדרגתו, וכן להתחייב שיוגש כתב אישום נגד הנאשמים בתוך 90 ימים לכל היותר.

בשל כך יהיה חייב פרקליט המדינה, משה לדור, להכריע סופית בעניינם של בר ויתר הנאשמים, לאחר שייערכו להם שימועים, בתוך 3 חודשים ממועד הגשת הבקשה, ערב חג הפסח.

בינתיים, כפי שהתברר אתמול בדיון, כלל החילוט הזמני עיקולים על בתים ונדל"ן שבבעלות החשודים השונים, וכן נכסים פיננסיים שונים. בניגוד לפרסומים – חשבון העו"ש של צבי בר לא עוקל, וכרטיס הכספומט שלו לא נבלע. בר עצמו שוהה באחרונה בחו"ל, כך ששמחת החג שלו לא נפגמה.

עיקולים מסוג זה מוטלים, כמדיניות, על נכסים שאינם פוגעים בהתנהלות השוטפת היומיומית של החשוד ובני משפחתו. למשל, על בתים וקופות גמל, ולא על חשבונות עו"ש.

במקרה של בר, הפרקליטות העבירה לבנק הבינלאומי בהרצליה בקשה לעקל פיקדונות ותיקי ניירות ערך, אך בשל שגיאה מינהלתית הקפיא הבנק גם את חשבון העו"ש של אבנר בר, בנו של צבי בר, ולכן נבלע כרטיסו של הבן.

דרישות ה-OECD

אחת הטענות הנשמעות נגד השימוש שעושה הפרקליטות בחוק איסור הלבנת הון, הוא שהחוק מיועד למאבק בארגוני פשיעה, עבירות של סחר בנשים, טרור, זנות וסמים.

מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו"ד אביה אלף, חוזרת ואומרת מעל כל במה שזוהי תפיסה מוטעית: חוק איסור הלבנת הון נחקק בישראל, בין היתר, כתוצאה מלחץ בינלאומי, שקיבל רוח גבית כתוצאה מהטרור של ספטמבר 2001, ולפיו על המדינה למנוע שימוע לרעה בממסד המוניטרי לצורך ביצוע פשעים.

מדיניות האכיפה הבינלאומית דורשת גם ממדינות, דוגמת שווייץ, המהוות בית גידול לחברות אוף-שור, שקיפות גדולה יותר מבעבר. הצטרפותה של ישראל לגוש ה-OECD, שזו מדיניותו המוצהרת, רק חיזקה את מחויבותה למאבק בהלבנת הון, שאינו רק תוצאה של פעילות ארגוני פשיעה בינלאומיים.

כלפי החוק נטען עוד כי הוא מאפשר לסווג כמעט כל פעולה בנכס או בכסף כהלבנת הון, אפילו הסבת צ’ק. אלא שבפרשת בר עלו כמה אינדיקציות לביצוע פעולות יזומות שעניינן הלבנת הון קלאסית – שרשור כספים, פיצול נכסים, ריבוד והעברה ממקור למקור, לרבות במוקדים שונים בחו"ל. הכול, חושדים במשטרה ובפרקליטות, במטרה להסוות ולטשטש את מקורם של הכספים, שהיו במקרה של בר, לכאורה כספי שוחד.

חילוט, בין אם קבוע בתום ההליך המשפטי ובין אם זמני בסמוך לתחילתו, הולך ותופס מקום מרכזי בסל הכלים של רשויות האכיפה. אם קודם לכן הוא היה קבוע רק בחוק איסור הלבנת הון, הרי שבשנה האחרונה תוקן גם חוק העונשין באופן המאפשר חילוט כספים שנולדו כטובת הנאה כתוצאה ממתן שוחד לפקיד של מדינה זרה. גם חקיקה זו היא תולדה של דרישה בינלאומית, כתנאי להצטרפותה של ישראל למדינות ה-OECD.

נותר איפוא עניין העיתוי: מדוע היה דחוף לפרקליטות להטיל את החילוט הזמני דווקא ערב הפסח. בהקשר זה, נטען כי היו שיקולים ענייניים שונים שהובילו את המדינה לפעול ערב החג. בעוד שהבקשות לחילוט זמני נגד כלל החשודים הוגשו ערב החג, הזימונים לשימוע נמסרו רק השבוע, וזאת כדי לא לקלקל לחשודים את שמחת הפסח.

הלבנת כספים חוקיים

"משנות ה-90 ועד היום חלה מהפכה תפישתית בחוקי איסור הלבנת הון", אומר עו"ד שריג דמארי, מחבר הספר "איסור הלבנת הון" ושותף במשרד דולן-דמארי-מתתיהו, "המדינות החלו להכיר בכך שכדי למגר את הפשיעה החמורה והמאורגנת – עליהן לאתר ולפעול נגד השימוש בכספים שמקורם בפשיעה. תובנה זו גרמה למרבית מדינות העולם להתמקד בכספים של רווחי הפשיעה ולחוקק חוקים האוסרים על פעילויות פיננסיות, שמטרתן להכשיר או להלבין הון שמקורו בעבירה".

הלבנת הון היא ניסיון להלבין כספים, שהושגו תוך ביצוע עבירה פלילית כלשהי, היא "עבירת המקור". עבירות מקור עשויות להיות עבירות סמים, סחר בבני אדם, שוחד ושוד – אך גם עבירות פחות מובנות מאליהן, כגון עבירות מס.

"רוב המדינות לא יחשיבו הון שמקורו בעבירות מיסוי כהון שחור, וכך גם בישראל", אומר דמארי. "מנגד, עבירות שכוללות הנפקת חשבוניות פיקטיביות, או עבירות מס אחרות, שיש בהן יסוד של זיוף או מירמה חמורים, נכללות לרוב במסגרת העבירות הקלאסיות, בלי קשר לעבירות מס".

לדברי דמארי, ישראל בחרה להיות חריג בחקיקה העולמית: בעוד שבמדינות אחרות, כדי שעבירת ההסוואה של מקור הכספים תיחשב כהלבנת הון, צריך מקור הכספים להיות תוך כדי ביצוע עבירה, בישראל, ניתן להרשיע אדם בעבירת הלבנת הון, גם אם היה מעורב בהסוואת כספים חוקיים לחלוטין.

"הדבר יוצר קושי רב בישראל, כי במקרים רבים נוטה הפרקליטות להאשים בעיקר בעבירות טכניות, מבלי לבחון את מקור הכספים. מגמה זו גורמת לניתוק מהמהות המקורית של החוק – שהיא מיגור הפשיעה".

גלובס חושף את שמות המעורבים בפרשת צבי בר והעסקאות שעומדות במרכז כתב האישום. מדובר בחיים גייר, מבעלי פרויקט אנדרומדה וגבעת נפוליאון; דוד ומאיר לוי, מבעלי פרויקט הילקראסט; שאול לגזיאל ויזם נוסף ששמו נאסר זמנית לפרסום, מבעלי פרויקט בית ניר-אור ו"מגדלי התמרים".